סיפור מהחיים: בשבוע שעבר ראתה עמית בכרך (24) מקיבוץ עין החורש שאביה דוד עובר אירוע לבבי - והיא מיהרה לבצע בו החייאה, בפעם הראשונה בחייה. רבים היו בוודאי נלחצים ומתבלבלים במצב כזה, אבל למזלו של האב, עמית ידעה בדיוק מה לעשות, כיוון שהיא סטודנטית לסיעוד שנה ב׳ באוניברסיטת תל־אביב ולומדת בבית הספר לסיעוד של בית החולים הלל יפה בחדרה.
״אבא שלי עוד מעט בן 60, הוא חולה לב, עם קוצב לב עם דפיברילטור", היא סיפרה כשההתרגשות עדיין ניכרת עליה. "הוא סיעודי ב־100%, לא הולך ולא מדבר, אבל צלול לחלוטין ומבין הכל. ביום שני בשבוע שעבר, קצת אחרי שחזרתי מהלימודים, אבי עבר אירוע לב. הקוצב לא פעל והוא סבל מהפרעת קצב חמורה בליבו. מיד התקשרתי למד״א, ולאחר שבדקתי דופק ונשימות, שלא היו, התחלתי בהחייאה. ממש. ההחייאה הראשונה בחיי - על אבא שלי".
"אחרי מספר סבבים של החייאה, הקוצב הופעל ונתן מכת חשמל. ואז חזרו הדופק והנשימות", היא המשיכה ותיארה. "לבית המשפחה הגיעה ניידת של טיפול נמרץ ונסעתי עם אבא שלי לבית החולים הלל יפה, שם אני גם לומדת. אחרי לילה קשה הצליחו לייצב אותו, פחות או יותר, וביום חמישי הוא שוחרר הביתה״.
אתמול, אחרי שאביה התאושש ואחרי שנרגעה מעט מהאירוע הקשה והמרגש, סיכמה עמית: ״תמיד ידעתי שאני רוצה להיות אחות. תמיד ידעתי שאצטרך לבצע החייאות, אבל לא תיארתי לעצמי שההחייאה הראשונה שאעשה תהיה ביום השני של לימודיי בשנה ב׳, ובוודאי שלא חשבתי שאעשה אותה בבית שלי, על אבא שלי. אבא שלי הוא איש יקר, גיבור ולוחם, ונפלה בחלקי זכות ענקית, כי זכיתי לעזור לו ולסייע בהצלתו״.
