אומיקרון בניו-יורק: "העומס רק עולה"
(צילום: נויל האריס)
"אני לא יודע אם אגדיר את זה בתור קטסטרופה, אבל יש איזושהי קריסה איטית", אומר הבוקר (א') לאופן ynet ד"ר עמוס דודי, מומחה למחלות ריאה וטיפול נמרץ העובד בביה"ח מונטיפיורי בניו-יורק, אחד מבתי החולים הגדולים בעיר. "אנחנו נמצאים כבר באיזשהו מצב חירום, הצוות הסיעודי שלנו ממש-ממש מצומצם, שזה פוגע במתן מענה לפתיחת מחלקות חדשות. יש לנו חוסר רציני בטכנאי הנשמה, וזה פוגע באיכות הטיפול".
ד"ר דודי מסביר שהבעיה המרכזית היא העומס הרב על מערכת הבריאות, "ואנו לא רואים שהוא הולך לרדת, הוא רק ממשיך לעלות. בצורה הדרגתית, אבל ממשיך לעלות. ואנחנו פשוט נאלצים לוותר על איכות של טיפול".
קראו עוד:
לאן זה הולך? לא תוכלו לספק שירותים רפואיים?
"אני חושב שזה הולך לכיוון הזה. כרגע המחלקות הפנימיות מתמלאות ויש לנו חולים במסדרונות ומאוד קשה לנו לשמור על אזורים סטריליים, כלומר יכול להיות שיש הדבקה אצלנו כבר בחדר מיון, אצל חולים שלא מגיעים עם קורונה. כבר היה לנו צנרור במסדרון, שזה ללא ספק סמן של איזו קריסה. החולים האלה, מצבם של חלקם יידרדר, ובסופו של דבר, כיוון שיחידות הטיפול נמרץ שלנו מלאות, לא יהיה לנו איפה לשים אותם. אנחנו נגיע למצב שבו חולים שצריכים לקבל טיפול נמרץ נמצאים במחלקות - וזה יגרום לתמותה עודפת בלי שום ספק".
מחוץ לבתי החולים, החיים בניו-יורק נמשכים. "העיר קיבלה מכה רצינית בשנתיים האחרונות ואני לא חושב שהיא תהיה מסוגלת להתאושש בצורה מהירה אם יהיו פה סגרים או שהחיים יעצרו. הילדים הולכים לבתי ספר, אנשים שחייבים ללכת לעבודה, הולכים לעבודה. בכבישים וברחובות מרגישים שיש פחות אנשים, אנשים שומרים יותר על ההוראות וגם פה יש תורים גדולים מאוד לבדיקות".
ד"ר דודי נשאל אם המדיניות של חיים לצד האומיקרון היא טעות. "המצב פה מאוד מורכב, כמו בהרבה מקומות בעולם. אני חושב שהיה אולי מקום להקשיח את המדיניות, לא יודע אם לקרוא לזה סגר הרמטי, אבל כן לעצור דברים שהם לא ממש חיוניים ולנסות לשמור על אורח חיים כלכלי שכן יאפשר שרידות של העיר. זה מצב מאוד-מאוד מסובך".
"הגידול אצל הילדים הוא בערך פי שלושה מהגידול בשאר האוכלוסיות. אנחנו רואים 50 אחוז מהילדים שמתאשפזים ללא מחלות רקע, אז יש פה סימן רציני לתחלואה שלא הייתה בגלים קודמים"
לדבריו, הם חווים גם גידול משמעותי מאוד של אשפוזי ילדים מתחת לגיל 18. "הגידול אצלם הוא בערך פי שלושה מהגידול בשאר האוכלוסיות. אנחנו רואים 50 אחוז מהילדים שמתאשפזים ללא מחלות רקע, אז יש פה סימן רציני לתחלואה שלא הייתה בגלים קודמים. ללא-מחוסנים יש סיכוי פי שלושה לחלות בקורונה, ופי חמישה להתאשפז. הבעיה היא שבאוכלוסיית הילדים יש לנו בגילים 12-17 רק 25% מחוסנים לגמרי, ואצל בני חמש עד 11 אחוז ההתחסנות אפילו נמוך מזה. ילדים עד גיל ארבע, שלא מתחסנים, מהווים מעל 50% מהאשפוזים שלנו. הרבה עומס מגיע מקבוצת הגיל הצעירה הזו, שלפעמים צריכים לאשפז אותם רק בגלל חשש".
