לפני קצת יותר מארבע שנים חוותה אופירה אבירם את מה שהיא מגדירה כ"סיוט של חייה", שהפך אותה לדבריה לאישה מרירה, מיואשת ובעיקר חסרת תקווה. אבירם (40), נשואה ואם לשני בנים, שעובדת כנומרולוגית, חשה לפתע ירידה בשמיעה, ובמקביל החל אצלה טנטון - תופעה שבה מתחילים לשמוע צפצופים, זמזומים ורעשים שאינם קיימים באמת.
קראו עוד:
"זה קרה מאפס למאה", היא מספרת, "עד אותו יום הייתי נמרה, בבריאות תקינה, עושה הליכות ארוכות על בסיס יומי, עובדת שעות רבות מדי יום בנומרולוגיה ופוגשת לקוחות רבים. ומהשגרה הברוכה הזו, כשאני בשיא הפריחה שלי בכל המובנים, עם סדר יום פעיל ומלא עיסוקים, נפלתי לבור, לא פחות".
מאחר שהבעיה החלה בחורף, היא סברה באופן טבעי שתסמיני האוזניים קשורים להתקררות. אך הימים חלפו, הצפצוף התמידי המשיך לייסר אותה, והיא פתחה במרוץ מתסכל במטרה למצוא מזור, שארך לא פחות מארבע שנים. במהלך התקופה הזאת היא נדדה בין לא מעט רופאים, אך איש לא הצליח לאבחן את הסיבה לטנטון. "כל אחד מהרופאים שבדקו אותי, והיו כאמור לא מעטים, ביקש ממני להגדיר במדויק מה אני מרגישה. עניתי שזה מרגיש כאילו להקת צרצרים שפעלתנית 24/7 התנחלה לי באוזניים", היא מספרת.
אם לא די בכך, שמיעתה הלכה והידרדרה. "התחילו לי חיים שלא יכולתי לפני כן לדמיין שהם קיימים בכלל", היא מתארת, "הבנתי שאני בקושי שומעת, אז ביקשתי מהילדים ומבעלי לדבר אליי בקול רם במיוחד. אם מישהו ברחוב קרא לי כשהייתי עם הגב אליו, לא שמעתי. רק בדיעבד נודע לי שאנשים שאלו: מה קרה לאופירה? התחילה לעוף על עצמה? לא נאה לה לענות? אפילו את הראש היא כבר לא מסובבת".
במקביל להיחלשות השמיעה בשתי אוזניה, אבירם הפסיקה לפגוש לקוחות באופן פרונטלי. "הישיבה מול אדם כשאני צריכה כל שנייה לשאול 'מה? מה?', תסכלה וביישה אותי", היא מודה. כדי לשמור על פרנסתה, היא תקשרה רק באמצעות הטלפון הקווי, שאותו הגבירה למקסימום. "ואם בימים היה לי קשה, הלילות היו זוועה", היא אומרת, "הכול שקט, אין הסחות דעת גם אם רציתי וגם אם לא, ואז שמעתי ברציפות רק את קן הצרצרים מהטנטון, שהטריף אותי. לילות שלמים לא עצמתי עין. דפקתי את הראש בקירות. זה הפך אותי לקצרת רוח והוריד את איכות החיים שלי לרצפה. הבית שלנו שוקק חיים, ילדים נכנסים ויוצאים, ואני מרגישה שהטנטון וההמולה גדולים על יכולת ההכלה שלי. התוצאה הייתה שרבתי עם הילדים ועם בעלי והם רבו איתי כי את כל התסכול שלי הוצאתי עליהם".
מחלה שנפוצה יותר בקרב נשים
במהלך אותן ארבע שנים היא נשלחה לא פעם לחדרי מיון. "בביקור האחרון הרופא היה חד-משמעי", היא מספרת, "הוא אמר לי: 'די, תתחילי לקבל את המצב ובמקום להתרוצץ בין רופאים שיגידו לך אותו הדבר, זמני לך תור לקלינאית תקשורת להתאמת מכשירי שמיעה'. יצאתי ממנו על הפנים, אבל כל כך רציתי בחזרה את החיים שהיו לי שכבר לא שמתי על הנראות. קיוויתי שהסיוט ייגמר ושסוף כל סוף גם אוכל לשמוע".
הפתרון המכני אמנם חידד במקצת את השמיעה, אבל במקביל גם הגביר את עוצמת הטנטון. היא כבר הייתה מיואשת, ואז לקוחה שלה, שהיא רופאה, המליצה לה לעבור הדמיית CT ולפנות עם התוצאות למרפאת שמיעה בבית החולים איכילוב. שם איבחנו שהיא חלתה בטרשת האוזן (אוטוסקלרוזיס), מחלה שפוגעת במבנה מעטפת האוזן הפנימית, 19 אחוז מהאוכלוסייה סובלת ממנה ברמה זו או אחרת ונפוצה יותר בקרב נשים מגיל 30 ומעלה. "הגעתי עם פענוח ההדמיה למכון השמיעה באיכילוב, ושם כבר נתנו שם והגדרה לבעיה שלי", היא מספרת, "הם המליצו על ניתוח, ובלי להסס בכלל הסכמתי לכך".
ד"ר רני אבו עיטה, מנהל שירות ניתוחי אוזניים אנדוסקופיים באיכילוב ומי שניתח את אופירה, מסביר ש"מחלת טרשת האוזן נגרמת כתוצאה מהסתיידות עצם הארכובה, שהיא העצם הקטנה ביותר בגוף האנושי ולמעשה כבר לא פעילה. השלב הראשון במהלך הניתוח הוא ביצוע סריקה מקדימה של חלל האוזן. ואז, באמצעות כלי ניתוח זעירים, שוברים את העצם המסוידת, שולפים את חלקיה ובמקומה מחדירים שתל טיטניום זעיר. מקבעים את השתל למקומו בעזרת ג'ל שנמס מעצמו, וכשהוא נמס לגמרי - משתקמת השמיעה כליל". לדברי ד"ר אבו עיטה, הניתוח מתבצע במרכזים הרפואיים הגדולים בישראל.
"חזרתי לחיים", מדווחת אופירה, "כמה מתוק לי ציוץ הציפורים, ואיזה כיף שאני כבר צועקת על הילדים שלי: 'דברו בשקט, למה אתם צועקים?'".
