אובדן ערכים, אובדן עשתונות: שרת ההסברה של מדינת ישראל, גלית דיסטל אטבריאן, ניהלה הבוקר (א') שיח בזוי והמוני עם שרת המודיעין גילה גמליאל בעת דיון בממשלה, ובחרה לצעוק לעברה: "תקפצי לי יא מפגרת". כהרף עין, הצליחה שרת ההסברה להחזיר אחורה שנים של עבודה זהירה בבניית עולם מכבד, חומל, מכיל ומקדם של עשרות אלפי אנשים שחיים חיים של ערך עצמי וזהות אנושית.
1 צפייה בגלריה
השרות גלית דיסטל אטבריאן וגילה גמליאל. סטיגמות עלובות
(צילום: יריב כץ, מארק ישראל סלם)
עוד בנושא:
בתוך הקללה "מפגרת" מקופלות כל הדעות הקדומות, ההתנשאות, ההדרה והתוקפנות המופנות לאנשים שמזה שנים מנסים לשנות את השיח בעולם כלפיהם.
אין במדינת ישראל מפגרים. יש אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. כך קוראים למגבלה שתגדיר את יכולות התפקוד של אנשים רבים מבחינת תפיסה, הבנה ותפקוד עצמאי. מי שמפגר – נשאר מאחור. במדינת ישראל, אנשים עם מוגבלות שכלית לא אמורים להינטש מאחור. הם איתנו, שווי ערך, שווי זכויות - ועדיין סובלים קשות מאותן סטיגמות עלובות שכבוד שרת ההסברה הטיחה בלי לחשוב פעמיים, בהציגה פיגור אחרי שפה תקינה וראויה למאה ה-21.
לכל אחד מאיתנו יכולות מוגבלות בתחומים שונים. אני אולי רופאת ילדים, אבל בתחרות ריצה אני בהחלט אפגר כמעט אחרי כולם. אבל אין בושה בלפגר בתחרות עם אדם שאיתו אני מתמודדת בתנאים שווים. לעומת זאת, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית לעולם לא יהיו בתחרות קללות עם כבוד השרה או עם חבריה לבית הנבחרים. רובם פשוט יתביישו להשתמש בשפה הנמוכה שהושמעה הבוקר בישיבת ממשלה.
ד"ר מורית באריאצלנו במדינה, כמו בכל חברה, יש אנשים עם יכולות שונות לנהל את חייהם. ביניהם כאלו שזקוקים ליותר עזרה וכאלה שפחות. בעולם השיקום יודעים לעזור לאנשים לצמצם פערים. לא לתקן, לא לרפא, אלא לאפשר, לצמצם ולעזור לפצות על מוגבלויות.
אין במדינת ישראל מפגרים. יש אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. הם איתנו, שווי ערך, שווי זכויות - ועדיין סובלים קשות מאותן סטיגמות עלובות שכבוד שרת ההסברה הטיחה בלי לחשוב פעמיים, בהציגה פיגור אחרי שפה תקינה וראויה למאה ה-21
השימוש במילה "מפגר" כדי להעליב אדם חסר יכולת תפקודית מגלם בתוכו את כל העליבות והביזוי שהופנו שנים ארוכות כלפי אנשים השונים מהנראות המקובלת. במאה העשרים ואחת, במדינת ישראל, שהתקדמה שנות אור ושנות דור בגישה, בקליטה ובהכלה של אנשים במנעד רחב של יכולות כחלק מרקמה אנושית אחת.
מספיק דוגמה אחת פומבית כזו, כדי להראות לכולנו עד כמה רדודה ושטחית היא שכבת הקבלה של השונה. מעבר לבושה שברמת ההתבטאות של נבחרת ציבור משכילה, הטוענת לייצוג נשי והובלה מנהיגותית, השימוש בכינוי מחפיר, מביך ומבזה. "מפגרת" היא פליטת פה שמטרתה להשוות אדם למישהו נחות, לאפיין את הלקות כביזיון, כהגדרה פוגענית שמטרתה לפגוע בקורבן. זו לא רק גסות רוח, אלא גם בושה וחרפה, לשרה ולכולנו.
בבית החולים שלנו אנחנו מתרכזים בילדים, כך שלא נוכל להציע את שירותינו במקרה זה, אבל לו רק היו מגיעות אלינו השרות בגיל צעיר יותר, היינו יכולים לדון איתן בתהליך טיפולי של ניהול רגשי, שליטה על כעסים, תקשורת מותאמת מציאות ואסטרטגיות להתמודדות עם פערים בין היכולת לסביבה. יש מקום לאופטימיות וניתן לשקם, אם רק יש רצון, אפילו במקרה הזה.
ד"ר מורית בארי היא מנכ"לית בית החולים השיקומי לילדים אלי"ן
