עד לפני חמש שנים יאיר (השם המלא שמור במערכת) סחב על כתפיו – או לפחות כך הוא הרגיש – את עול השם אלי. "זה קיצור של אליהו, על שם הסבא שלי שמעולם לא הכרתי", הוא מספר. "הוא מת כמה חודשים לפני שנולדתי, בגיל 60 וקצת, מסרטן".
לאורך כל הילדות שלו אלי לא הסתדר במסגרות, אף פעם לא היו לו יותר מדי חברים, והיחסים עם המשפחה היו מתוחים. השיא הגיע בגיל 28 – הוא אומנם התחתן עם בחירת ליבו, אבל היא עברה כמה הפלות טראגיות, הוא פוטר מהעבודה ובמקביל היחסים ביניהם עלו על שרטון. אחרי שהשניים התגרשו והיא מצאה בן זוג חדש, אלי הבין שמשהו לא תקין והחליט לעשות מעשה. בעצת רב הוא שינה את השם ליאיר, "וכמעט בן-לילה החיים שלי השתנו. ניתקתי קשר עם המשפחה שלי שעשתה לי לא טוב, עברתי עיר ושם הכרתי את אשתי הנוכחית - והיום יש לנו כבר שני ילדים".
והכול בגלל שהחלפת שם?
"אפשר להגיד שזה היה רק חלק מתהליך ודברים היו משתנים גם ככה, אבל אני מאמין שזה האיץ את השינוי".
ואולי סתם היה לזה אפקט פסיכולוגי?
"ואם כן, זה משנה?"
כנראה שלא.
כבר כתבנו בעבר על החשיבות שאנחנו מייחסים לשמות ועל הכוח שיש להם - הם יכולים להשפיע על הדעה של אנשים עלינו, על הבחירות שאנחנו עושים בחיים ואפילו על איך שאנחנו נראים. אולי בגלל זה, כשאנחנו שומעים על מישהו קרוב אלינו שבחר לשנות את שמו, אנחנו מופתעים וממש צריכים להזכיר לעצמנו שהוא אותו האדם, וזה רק השם שהשתנה. אבל בעצם, אם היה מדובר רק בשינוי של תווית, כנראה שאנשים לא היו עושים את המאמץ. כך שבכל זאת החלפת השם גורמת לאיזושהי תזוזה, ובעיקר מבקשת לצעוק לעולם: "תראו, אני אדם אחר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"השם הוא המפתח לזהות של האדם, ולכן שינוי שם הפך לביטוי של התחדשות, כלי להעברת המסר והאישיות שרוצים להציג לעולם", טוען פרופ' אהרן דמסקי, מייסד המפעל לחקר אוצר השמות היהודיים באוניברסיטת בר-אילן. "זה יכול לסמל שינוי דתי כמו התגיירות או יציאה מהדת, שינוי רוחני או שינוי במעמד - למשל, יש בתנ"ך מספר מלכים ששינו את שמם לאחר שעלו לגדולה (דוגמת שלמה המלך שהפך גם לידידיה), או אנשים שמחליפים את שם המשפחה לאחר הנישואים. עוד יותר מזה, היום אנחנו רואים יותר ויותר גברים שמוסיפים את שם המשפחה של בנות זוגם, או זוגות שיוצרים ביחד שם חדש במטרה לציין את הישות שנוצרה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"בהרבה מהחברות והתרבויות קיימת התפיסה ששם קובע גורלות", מוסיפה ד"ר יוכי פישר, ראשת תחום קדושה, דת וחילון במכון ון ליר בירושלים. "לכן בתקופות שונות, מסיבות שונות, יש מחשבה שאם דברים לא עובדים כמו שצריך, אם יש רצון להחליף משהו או להכניס איזשהו אלמנט חדש כדי לתקן או להתחיל איזו תקופה חדשה, אפשר לעשות את זה דרך שינוי השם. ביהדות זה נטוע עמוק בתוך המסורת, ובגלל שיש לזה הלכות ומבנה מסודר איך לעשות את זה, אפשר ללמוד עד כמה זה ממוסד".
על פי האר"י, המשמעות שיש לשם מתגלה כבר בפסוקים הראשונים בתורה. בפרשת בראשית נאמר "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", ולדבריו מכאן אפשר ללמוד שכל אדם מקבל את אופיו משמו. המקור למנהג לשנות את השם או להוסיף שם, בעיקר כסגולה לריפוי, נזכר כמה פסוקים מאוחר יותר, אצל אברם שהפך לאברהם ואשתו שרי שהתחדשה בשם שרה. במקרה שלהם שינוי השם זיכה אותם לא רק בהתקרבות לאלוקים, אלא גם בסיום עשורים של עקרות. בהמשך נזכרים שינויי שמות נוספים, ובהם יעקב שהתחדש בשם ישראל, הושע שהפך ליהושע ונעמי שקיבלה גם את השם מרא.
שם חדש כביטוי לחזרה בתשובה וניסיון להיות אדם אחר, טוב יותר, נזכר בתלמוד הבבלי, במסכת ראש השנה, שם כתוב: "אמר רב יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה". ספר הזוהר מסביר כי שמו של האדם הוא הגורם לכל הדברים שקורים לו, ולכן כשאדם נקלע למצוקה משנים את גורלו באמצעות שינוי השם, ובהלכות תשובה כתב הרמב"ם: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים".
אבל היכולות של השם נזכרות לא רק ביהדות. "האמונה ששם משפיע על החיים, כלומר שיש לו כוח מאגי, זו תופעה מאוד עתיקה שיש לה שורשים בהמון תרבויות, גם עתיקות וגם מודרניות", אומרת ד"ר שלומית לנדמן, בלשנית, חוקרת אונומסטיקה (חקר שמות העצם הפרטיים ומקורם - ת"נ) ורכזת הוראה לקורסי עברית למגזר הבדווי במכללת אחווה. "אצל הסינים, למשל, לפחות בעבר, העניקו שם ילדות ורק אחר כך, כשהתבררו האופי והכישורים, נתנו שם 'רציני', ואחרי המוות שינו להם את השם שוב. בהרבה דתות ותרבויות הרצון לשנות את השם נובע מהרצון להפוך את הגורל, או כמו שהרבה מרואיינים אמרו לי 'לפתוח את המזל', או אם מדובר על ענייני בריאות או פוריות 'לשנות מסלול'". אחת הדוגמאות לכך היא נועה קירל, שבכלל נולדה כנויה, אך כשהייתה בת חודשיים התגלתה אצלה מחלת כליות ובעצתו של רב שינו הוריה את שמה.
סיבות נוספות לחילופי שם יכולות להיות תחושה שהתרבות שממנה הגעת או המשפחה שלך לא מייצגות אותך, או מהצד השני רצון לחזור למקורות, כפי שעשה אובמה. נשיא ארצות הברית לשעבר החליט בזמן לימודיו בקולג' למחוק את השם "בארי", שאביו לקח בניסיון להשתלב בחברה האמריקנית, ולחזור לשם "ברק" הניגרי. ישנם גם אלו המשנים את שמם מתוך רצון להביע כוח ועוצמה, כמו במקרה של המתאגרף קסיוס קליי, ששינה את שמו למוחמד עלי כדי לא לסחוב עוד את "שם העבד" שנכפה על אבותיו. וכידוע ישנם גם ספורטאים ואמנים, החל ממרלין מונרו ועד לדרייק, שהחליטו סתם לשנות את שמם מתוך מחשבה שהשם החדש יהיה מושך וזוהר יותר, ויעזור להם להיות בלתי נשכחים באודישנים ובלתי מושגים עבור המעריצים.
"הבסיס של שינוי השם הוא אחד - שיש משהו לא בסדר והשם החדש ייתן כיוון. זה בדיוק אותו הדבר כמו משנה מקום משנה מזל - שיניתי את השם אז עכשיו מלאך המוות לא יכיר אותי"
אומנם לרוב ההחלטה להחליף את השם מגיעה מתוך רצון לביטוי עצמי מדויק יותר, אבל בצד החשוך של הירח הזה ישנם גם אנשים שבוחרים לעשות זאת בעקבות טראומה, מתוך ניסיון להרחיק את הפגיעה מעליהם וכמו להיוולד מחדש.
"הבסיס של כל זה הוא אחד", טוענת ד"ר לנדמן, "שיש משהו לא בסדר והשם החדש ייתן כיוון. זה בדיוק אותו הדבר כמו משנה מקום משנה מזל - שיניתי את השם אז עכשיו מלאך המוות לא יכיר אותי, הסיטרא אחרא לא יעקוב אחרי. כל אחד בהתאם לרקע התרבותי שלו. בסוף אנחנו עדיין חברה שבבסיס שלה יש אמונה מיסטית בשמות".
זה בעצם נוגע בדברים שאין לנו שליטה בהם: ילדים, זיווגים, פוריות ובריאות.
"לא שאין לנו שליטה כמו שאנחנו מרגישים שאיבדנו שליטה, ואז אנחנו מחפשים לקנות שליטה באמצעים מאגיים. וזה כולל גם את אלו שמרגישים שהם לא אוהבים את עצמם, ואם הם ישנו את השם זה ישנה גם את ההרגשה.
"גם את כאמא, כשאת נותנת שם לילד שלך, את מנסה שזה יהיה השם הכי טוב, ומה זה הכי טוב? שיהיה פופולרי ולא ילעגו לו, שיהיה יפה מבחינת הצלילים כדי שאנשים יגיבו בחיוב, כדי שיוסיף לתדמית החיובית שאנחנו מנסים לשמור עליה. זה סוג של ניסיון לשליטה. ואז אם רבנים אומרים שעיצור שווא בשם זה לא טוב ועדיף בהברות פתוחות – שאת זה אני שומעת הרבה – גם אנשים חילונים מקבלים את זה, כי כן, אנחנו מנסים לשלוט".
וזה באמת עוזר?
"זה משפיע נפלא בדרך כלל".
זה לא אפקט פלסבו?
"מי יודע? פגשתי בחור חילוני בן 18 שהיה מאוד חולה, והרופאים אמרו לו שכבר אין מה לעשות. הוא הלך לרב שאמר לו לשנות את אחת האותיות, ותוך כמה חודשים המחלה נסוגה. כיום הוא בשנות השלושים שלו ונקי לחלוטין. וזה לא הסיפור היחיד שאני יכולה לספר. בסוף גם פלסבו עובד ב-30% מהמקרים".
אלה בן אברהם, מקעקעת ומארגנת מסיבות טרנס לנשים מכפר אדומים, מרגישה שבמקרה שלה זה עבד. היא נולדה בשם ורד ואף פעם לא חיבבה אותו במיוחד, אבל רק לאחר הגירושים היא החליטה שהיא צריכה שינוי ושהגיע הזמן ללכת על זה. "השם ורד לא צלצל לי אני, קשה לי לשים את האצבע למה בדיוק. כשקראו לי בשם הזה, ההגייה נשמעה לי כועסת".
ואיך הגעת לשם אלה?
"לפני חמש שנים, בעקבות משבר בחיים ואחרי הגירושים, התייעצתי עם נומרולוגית והיא אמרה לי שבאמת כדאי לי להחליף את השם. היא שלחה אותי הביתה לחשוב על שם אחר ולחזור אליה עם כמה אופציות של שמות כדי שנבדוק אותם, אבל אני הרגשתי שהשם צריך להגיע אליי כמו חבילה בדואר. באותו יום ישבתי בסלון, הסתכלתי לעבר הצעצועים של הילדים ופתאום ראיתי את הבובה של הילדה, שבדיוק לפני כמה ימים קראתי לה אלה. באותו זמן גם קראתי את הספר 'רצות עם זאבים' והיא כותבת שם שבובה מסמלת את האינטואיציה, והכול התחבר לי".
איך הסביבה קיבלה את השינוי? הילדים?
"לילדים זה היה הכי קל כי הם פשוט קוראים לי אמא. רוב החברים הקרובים שלי כרגע מכירים אותי מאחרי השינוי. למשפחה זה היה קצת מאתגר. אמא שלי כבר התרגלה, ואבא שלי עדיין קורא לי ורד, אבל זה לא מפריע לי".
את יכולה לנסות להסביר למה אלה מרגיש לך יותר מתאים?
"יש משהו בוורד שנשמע סגור, ואלה זה צליל שהוא יותר פתוח. ואני גם אוהבת שהפירוש הוא גם מהטבע, שם של עץ, וגם כמו גודֶס – אז זה מצטייר לי כמישהי שיותר שולטת על החיים שלה".
את מרגישה שהיה שינוי מאז שהחלפת את השם?
"כן, הרגשתי שנפתח משהו. היום אני כבר פחות מרגישה את זה, אבל אני חושבת שעוברים עלינו בחיים כל מיני שינויים, ושם זה רק אחד ממיליון פרמטרים שמשפיעים עלינו".
את עדיין מרוצה מהשם החדש?
"מאוד".
מצטערת שלא עשית את זה קודם? אולי החיים שלך היו נראים אחרת.
"לא, אני מרגישה שזה היה בזמן הנכון. עכשיו אני רוצה ללכת להתייעץ על השם משפחה".
הסיפור של אלה מזכיר לויקטוריה לב דוד את הסיפורים שבהם היא נתקלת כבר 15 שנה. מאז שסיימה את לימודי הנומרולוגיה מגיעים אליה אנשים שמרגישים שחייהם לא הולכים בכיוון שהם היו רוצים, והיא בוחנת את הטענות תוך התייחסות לשמם ולתאריך הלידה שלהם.
"בנומרולוגיה אנחנו עובדים עם הספרות 1 עד 9, שלכל ספרה יש את האנרגיה, את התדר שלה. דרך תאריך הלידה אפשר לזהות את הפוטנציאל של האדם. אי אפשר לצפות מה הוא יבחר ואת העתיד, אבל דרך התאריך אפשר לראות לאן הנשמה רוצה להגיע, והשם הוא הכלי שאיתו האדם אמור לפעול במסע שלו. למשל, אם את רוצה להגיע לאילת ואני אתן לך סקטים – את בסוף תגיעי, אבל ייקח לך המון זמן. לחלופין אני יכולה לתת לך גם ג'יפ או מטוס. כל החיים יש שיעורים, בזוגיות ובעבודה, ואנחנו לא נשנה גורל, אבל השם אמור להקל עלינו את הדרך".
השימוש במספרים קצת מזכיר קבלה, לא?
"הרבנים הקבליים והנומרולוגים עובדים פחות או יותר באותה שיטה, אבל יש להם חישוב אחר. כך או כך, מאוד חשוב שמי שחושב על להחליף או להוסיף שם ילך למישהו שיש לו ניסיון בזה, כי שינוי יכול גם להרע".
מתי מגיעים אלייך?
"מגיעים אליי הרבה הורים שמביאים ילדים לעולם. אנחנו בעידן של רוח והם מודעים לחשיבות של השם. ויש גם אנשים מבוגרים שמרגישים שהם רוצים לבדוק את השם בגלל משברים או תחושת תקיעות. מגיעים אליי גם כשיש בעיה בריאותית, אבל אני מדגישה שזה לא תחליף לטיפול רפואי, זה רק יכול לעזור".
יש שמות שעל פי הנומרולוגיה לא טובים באופן חד-משמעי?
"ידוע שלא מומלץ לקרוא לילד בשם של מישהו שנפטר בדמי ימיו או בטרגדיה, כי זה נותן לו עול של אנרגיה שלא שייכת אליו. אנחנו שומעים על כל מיני סיפורים כאלו, שקראו לדוד ציון והוא נהרג במלחמה ואז האחיין שלו, שנקרא ציון על שמו, נהרג במלחמה 30 שנה אחרי. אז אם כבר קוראים על שם של סבא וסבתא, או בשם של מישהו אחר, שיהיה מישהו שהיו לו חיים טובים ושמחים או שמת בשיבה טובה".
יש כאלו שלא מוכנים לשנות את השם למרות ההמלצה?
"קודם כל לא תמיד מחליפים שם, לפעמים צריך רק להוסיף, ויש מקרים שבהם אני מציעה להוסיף כינוי. למשל קחי את בנימין נתניהו, הכינוי שלו הוא ביבי – אני בטוחה שבתעודת הזהות שלו כתוב בנימין, אבל איזה תדר כנראה עובד לו יותר?"
היו מקרים שנכנסו אלייך ואמרת שאין צורך לשנות?
"בטח. יש הרבה. אנחנו נמצאים בתקופה שהנושא הזה הפך להיות זול, אז אנשים מתחילים להתבלבל ומורידים ומוסיפים. אנשים צריכים גם לעשות עבודה. הדור הצעיר יותר מחפש את קיצורי הדרך, אז הרבה פעמים מגיעים אנשים שהשם שלהם בסדר גמור, אבל הם עצלנים וקשה להם ובא להם לעשות את זה מהר. אז אני פה בשביל להסביר שכשאנחנו מתחילים לעלות במדרגות, אנחנו לא מתחילים מהמדרגה העשירית".
אבל לא כולם מחפשים לעשות שינוי רוחני. יש כאלו שפשוט לא אוהבים את השם שלהם - לא הרבה אבל יש. בסקר שנערך על ידי חברת YouGov ב-2022 נמצא שרוב האמריקנים אוהבים את השמות שההורים שלהם בחרו עבורם: 41% מהנשאלים ענו שהם אוהבים את שמם, ו-19% העידו שהם אוהבים אותו במידה מסוימת. לעומתם, 9% אמרו שהם לא כל כך אוהבים את שמם ו-6% בלבד אמרו שהם מאוד לא אוהבים אותו. אבל זה כמובן עדיין לא מצביע על שיעור האנשים שיבחרו לשנות את השם.
"אנשים שמחליפים את שמם פשוט כי הם לא אוהבים אותו הם הדוגמה הקיצונית ביותר", טוענת ד"ר לנדמן, "כי שם זה משהו שמחלחל אל פנים הזהות שלנו. זה יושב במקום מאוד מרכזי באישיות שלנו, וזה קשור גם ליחסים עם ההורים שלנו בהרבה מקרים, ולפעמים להיסטוריה המשפחתית. אז מי שעושה את הצעד הדרסטי הזה, זה או בגלל שחשוב לו להכריז שיותר לא יקבעו עבורו דברים, או שכל כך לא טוב לו עם השם, וכל כך לא טוב לו עם עצמו, שהוא מוכן לעשות את השינוי. וזה לא שינוי פשוט, כי החברה לא אוהבת חילופי שמות. לפעמים זה ממש מלחמות לאורך שנים, ולכן צריך להגיע למצב שאני כל כך לא אוהבת את השם שלי, ושבכל פעם שקוראים לי בשם זה עושה לי רע, כדי שאני אלחם עם כל הסביבה על זה ולא אוותר, לפעמים אפילו עד סוף החיים".
טל (השם המלא שמור במערכת), ששינתה את שמה פשוט כי לא אהבה אותו, מכירה את המלחמה הזו מצוין. לפני 25 שנה, בגיל 12 בלבד, היא החליטה להחליף את השם מיכל לשם שיותר ירגיש לה "היא". היא קראה ספר על ילד בשם טל ומיד ידעה שזה השם שהיא רוצה לעצמה. בדיעבד, היא מספרת, היא רצתה כנראה גם שם שיהיה פחות מוטה מגדרית ויתאים לזהות הא-בינארית שאיתה היא מזדהה כיום. ההורים שלה והמורים קיבלו את השינוי די מיד, אבל דווקא החברים ובני המשפחה הפחות קרובה מתקשים עם השינוי עד היום. "מרבית החיים שלי אני טל, ובכל זאת, בכל פעם שאנחנו נפגשים הם קוראים לי מיכל".
ואת עדיין מנסה לתקן אותם?
"ברור, ואפילו בתקיפות. הם מתנצלים ואז ממשיכים. אני לא חושבת שהם עושים את זה בכוונה. כנראה שלעד אני אהיה מקובעת אצלם כמיכל, אבל זה לא אומר שאני אפסיק להילחם על זה".
"מתישהו בגן היא ציירה לנו ציור וביקשה מהגננת לחתום 'באהבה, ושמי הוא לא אופיר, הוא לואיז'. ביום הראשון בגן עירייה היא סיפרה לגננת ולילדים שפעם קראו לה אופיר והיום קוראים לה לואיז, וזהו – זה נקבע. גם לבית הספר היא נכנסה כלואיז, והיום כבר כולם מכירים אותה ככה"
גם לואיז (שם בדוי) בת השבע החליטה לשנות את השם סתם כי היא לא אהבה את זה שנתנו לה בלידתה, אופיר, ועל אף שהיא הייתה רק בת שנתיים וחצי כשהכריזה בפני הוריה והחברים לגן על השינוי, היא דבקה בשם שהמציאה לעצמה ושמחה בו כבר קרוב לחמש שנים.
"כשהיא התחילה להגיד 'אני לואיז' חשבנו שזה רק משחק דמיון", מספרת אימה. "זה אומנם היה נראה לנו קצת מוקדם לזה, אבל הרגיש לנו הגיוני. ואז שמנו לב שאין הפסקות מהמשחק הזה, אף פעם. בגן היא עוד הייתה אופיר, אבל אם סבא וסבתא היו קוראים לה אופיר, היא הייתה מתעלמת מהם.
"מתישהו בגן היא ציירה לנו ציור וביקשה מהגננת לחתום 'באהבה, ושמי הוא לא אופיר, הוא לואיז', וככה השם התחיל לחלחל גם לשם. ביום הראשון בגן עירייה היא סיפרה לגננת ולילדים שפעם קראו לה אופיר והיום קוראים לה לואיז, וזהו – זה נקבע. לבית הספר היא נכנסה כלואיז, והיום כבר כולם מכירים אותה ככה".
היא אי פעם הסבירה למה היא שינתה את השם?
"היום היא אומרת שהשם אופיר גרם לה להתבייש והוא הרגיש לה לא נעים. אני לא יודעת מה היא שמעה באופיר שהיא לא אהבה. אנחנו אהבנו אותו".
לא חשבתם להגיד לה שעד שהיא בוגרת היא מחויבת להישאר בשם שבחרתם לה?
"כשזה התחיל התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים, והיא ענתה לי את התשובה המדויקת 'מה את יכולה לעשות עם זה?', ובאמת לא היה לי מה לעשות. זה לא עומד בקו אחד עם ההורות שלנו, להגיד לה שהיא לא יודעת מי היא. אבל כן בדקנו את זה, שאלנו. היו ועדיין יש מחשבות אם זה משחק ילדים שזרמתי איתו יותר מדי. אני לא יודעת. אבל היא תמיד ככה - כשהיא מחליטה היא מחליטה, אז זה היה די ברור שזה לא נושא לדיון.
"בהתחלה היו לנו שיחות בינינו לבין עצמנו, מה למשל היינו עושים אם היא הייתה אומרת שהיא בן. במקרה כזה לא היינו אומרים לה שהיא לא באמת מרגישה ככה. לא הייתי מכריחה אותה ללבוש שמלות. אז למה שאני אתווכח איתה על סממן זהות?"
9 צפייה בגלריה
''אנשים שמחליפים את שמם פשוט כי הם לא אוהבים אותו הם הדוגמה הקיצונית ביותר''
(צילום: Shutterstock)
השם אופיר עדיין לא הוחלף בתעודת הזהות, וזה יוצר מדי פעם בעיות. "לפני שטסים לחו"ל צריך להזכיר לה שקוראים לה אופיר ושתענה כשהבודקים שואלים אותה. הבעיה העיקרית שנתקלנו בה הייתה כשהיא קיבלה תעודה וחלק מהמורים כתבו משהו גנרי, כי הם לא הבינו למי הם כותבים. כשזה קרה קבענו תור למשרד הפנים, וכרגע אנחנו מחכים לו".
אז עכשיו זה סופי?
"יכול להיות שבהמשך יהיה שלב אחר והיא תחליט שהיא שוב אופיר או משהו אחר, אבל אני פחות ופחות רואה את זה קורה. בהתחלה היינו עסוקים בתקווה שזה יקרה, אבל זה כבר עבר לי ועכשיו גם אני רואה אותה כלואיז. אם היא תחליט שהיא רוצה לחזור לאופיר, זה יהיה לי מוזר. ייקח לי זמן להתרגל לזה שוב".
לצד הרצון לשנות את הגורל או פשוט לבחור בשם אהוב יותר, לאורך כל ההיסטוריה היו גם אנשים ששינו את שמם מתוך תקווה להשתלב בחברה, במיוחד אם הם היו מהגרים או צאצאים של מהגרים.
קירסטן פרמגליך, פרופסור באוניברסיטת מישיגן, חקרה עתירות לשינוי שמות שהופקדו בבית המשפט האזרחי של ניו יורק מאז 1887. העתירות מצביעות על כך שהסיבות לשינוי השמות השתנו באופן ניכר עם השנים. בתחילת המאה הקודמת מרבית העתירות היו מצד יהודים ילידי ארה"ב שביקשו להיפטר מהשמות המסורתיים שנתנו להם הוריהם, בעיקר מפני שמעסיקים רבים לא העסיקו יהודים, ואוניברסיטאות החלו לקבוע מכסות למועמדים יהודים.
עם סיום מלחמת העולם השנייה, כ-80% מהעותרים, יהודים או לא יהודים, ביקשו למחוק את השמות האתניים שלהם ולהחליפם בשמות אמריקאיים, ולאחר 11 בספטמבר 2001 נרשם גל עתירות מצד אנשים בעלי שמות ערביים. פרמגליך מתארת שהבקשות שלהם היו "דומות עד כאב" לאלה של יהודים עשורים קודם לכן. בשנת 2012 פסקה המגמה הזו, ככל הנראה לא צפני שהחברה נהיית סובלנית יותר אלא מכיוון שמשטרת ניו יורק חשדה באופן אוטומטי בכל מי ששינה את שמו. עוד מספרת פרמגליך שכיום כמעט רבע מהעותרים מבקשים לתקן שגיאות שנפלו בתעודות הזהות כדי שלא תהיה להם בעיה עם תשלומי פיצויים ופנסיה, מה שמעיד על המצב הכלכלי.
ומה קורה בכור ההיתוך הלוהט שלנו? "בשנות ה-20 וה-30, עם העלייה החילונית, אנשים רצו להתנתק מהעולם הישן של אירופה ולהיות 'היהודי החדש', אז הם השתמשו בשמות מהמקרא שהיו פחות בשימוש, כמו מיכל, מרב, יהונתן, אהוד, יפתח", מספר פרופ' דמסקי. "יהורם למשל היה חידוש של ביאליק. ויש גם שינויי שמות בגלל שינויי מיקום או חברה: למשל השם פרחה, שהיה מקובל אצל יהודים מהמזרח, השתנה לפירוש המילולי שלו, שמחה, או לשם שנשמע דומה, פרח - עד שגם זה נעלם".
"היו עדיין אנשים שביקשו להשאיר את שמם כנציגי המשפחות ששרדו בשואה או צאצאים של מייסדי המדינה, כמו ויצמן או הרצוג", משחזרת ד"ר פישר. "ממולם ניצב בן גוריון, שהיה נחוש ואפשר להגיד שהוא מאוד לחץ על שינוי לשמות עבריים, מתוך מחשבה שאנחנו אנשים חדשים ואין סיבה לשאת את הגלות איתנו".
זה קצת פרדוקסלי, לא? השתמשו בתפיסה היהודית ששם משנה מזל או אישיות כדי להתרחק מהיהדות.
"כל המחשבה שהציונות הייתה עולם חדש ומחולן לגמרי היא הלא נכונה. הציונות המשיכה בכל כך הרבה צורות את העולם היהודי. במקרה של בן גוריון היה דגש על התנ"ך ודילוג על המשנה והגמרא. הרבה מהשמות שהוא הציע – הוא בנה רשימה של שמות אופציונליים – חזרו למקרא, אז זה לא באמת ניתוק מהיהדות. זה לקחת אלמנטים שלה ולמשוך אותם לתוך איזשהו מבנה חדש, שבין השאר שולל את האלפיים שנה שבגולה".
"התקופה הזו מאפשרת גמישות יותר מפעם. אנשים כבר לא חושבים שהם צריכים להתבייש אם ברגע מצוקה הם פונים למשהו שמעבר. כל התפיסה הדיכוטומית התאימה לעולם המודרני המערבי, שעכשיו זו שקיעתו"
אז אומנם כיום כבר אין את בן גוריון שינזוף בנו, אפילו אין את הפסל, אבל תופעת שינוי השמות חיה ובועטת, ואולי אפילו יותר מתמיד. ואם פעם צחקו על יוצאי מדינות המזרח שהולכים ל"באבא בובה" כדי שיעשה חישובים ואם צריך ישנה או יוסיף שם, הרי שכיום זו כבר תופעה שהיא כמעט מיינסטרים.
יותר אנשים פונים לרבנים כדי לשנות את השם בעקבות מגמה של התחזקות כללית?
"אני לא יודעת להגיד כמותית אם זה קורה יותר, אבל כן אפשר לראות את זה כחלק ממה שקורה תחת המטרייה של החיפוש אחר איזושהי רוחניות. זה משקף את כל הקשר בין כל מה שקוראים לו 'רוחניות חדשה' לבין הדת. אפשר לראות איך ברוחניות יש אלמנטים מהדת ומהמסורת בשילוב עם אלמנטים מהמזרח. לכן קשה לחשוב על זה כתופעה שהיא דווקא דתית. אולי אפילו להיפך, אפשר להגדיר את זה כתופעה של חילון, שעושים איזשהו סלט מכל התפיסות האלו ביחד.
"וגם מן הסתם יש תפיסה שזה משהו שמאוד קל לעשות. יותר קל לשנות את השם מאשר לשנות התנהגות. זה מעין קיצור דרך כזה. לכן זה מעניין איך דווקא החוק, שקובע שמותר להחליף בתעודת הזהות רק פעם אחת בשבע שנים, מצביע על החשיבות שיש לשם, לכך שצריך לתת לשם 'לשבת' טוב לפני שמחליטים לשנות אותו. בעצם אומרים לנו בכך שזה דבר רציני מכדי להחליף אותו כל יומיים".
מה מביא גם חילונים גמורים לחשוב שכשמשהו לא מסתדר להם, הם ילכו לרב קבלי שישנה להם את השם?
"אני לא יודעת להגדיר חילונים גמורים, אני יכולה להגיד שיש אנשים שמתחברים ברגעים של מצוקה או שאלה, או שמחה או הודיה, לאיזשהו כוח שהוא מעבר, או לתחושה שיש משהו מעבר ורצון לקבל ממנו עזרה. דקה אחר כך הם יכולים לחיות את החיים שלהם לא לפי תרי"ג מצוות, אבל יש משהו מבחינה דתית שנותן את הנחמה, את התקווה. לכן אם מישהו חולה ומוסיף לעצמו את השם 'חיים', זה כשלעצמו נותן כוח. ולכן ההגדרות האלו שלנו, של העולם, של חילוני גמור או דתי גמור, לא עובדות.
"אני חושבת שהתקופה הזו מאפשרת את הגמישות הזו יותר מפעם. אנשים כבר לא חושבים שהם צריכים להתבייש אם ברגע מצוקה הם פונים למשהו שמעבר, גם אם ביומיום הם לא פועלים לפי 'שולחן ערוך'. כל התפיסה הדיכוטומית התאימה לעולם המודרני המערבי, שעכשיו זו שקיעתו.
"המסורתיות, שהגיעה לפה עם היהודים מארצות ערב, נראתה משונה בעיני אלו שהחזיקו את הדיכוטומיה של או שאתה דתי או שאתה לא דתי. זה היה נראה להם לא לפה ולא לשם. אבל המחשבה שצריך להיות או-או התערערה מאוד בשנים האחרונות. לכן זה כבר לא נתפס כלא לגיטימי כשאנשים שנראים, בעיני אחרים או בעיני עצמם, כמו חילונים גמורים זקוקים ברגעים מסוימים לדברים אחרים. לא חושדים בהם שהם לא מספיק אמיתיים באחת מהקיצוניויות. עדיין יש את הדת המאוד ממוסדת ואת החילונים המאוד דתיים בחילוניותם שיבקרו את זה, אבל אני חושבת שיש לזה היום הרבה יותר לגיטימציה".
