מאז שהיא זוכרת את עצמה אמה הייתה ילדה שמנמנה ונאבקה בעודף המשקל. לאורך השנים היא עשתה אין-ספור דיאטות וירדה ועלתה במשקל ללא הפסקה. באחת הפעמים האלו, אחרי שהצליחה במאמץ רב להיפטר מ-20 קילו עודפים וסוף-סוף נהנתה להסתכל על עצמה במראה, היא נפגשה עם חברת ילדות שאותה לא פגשה במשך כמה חודשים טובים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
למפגש בין השתיים אמה הגיעה כשהיא לבושה בג'ינס חדש וצמוד, כזה שהבליט את רגליה החטובות, ובחולצה חדשה שרכשה רק יום לפני כן ושלדברי המוכרת החמיאה לה מאוד. אבל התחושות הטובות התפוגגו במהרה, או ליתר דיוק תוך עשר דקות בדיוק מהרגע שבו רויטל התיישבה מולה בבית הקפה התל-אביבי שבו נפגשו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"וואו, רזית ממש יפה", החמיאה לה רויטל, ואמה חייכה. לשמוע מחמאה כזו מהחברה הכי ביקורתית שלה לא היה עניין של מה בכך. "אבל אל תפסיקי את הדיאטה, את צריכה להוריד עוד ואז זה יהיה מושלם", היא הוסיפה תוך כדי שהיא לוקחת ביס מעוגת הגבינה שהזמינה לעצמה, בעוד אמה לוגמת מהקפה הקר ונטול הסוכר שמולה. אמה שתקה, ובתוך-תוכה קיוותה שאת קולות הניפוץ הפנימיים שהכאיבו לה כל כך באותם רגעים גם רויטל יכולה הייתה לשמוע.
אמה נעלבה עד עמקי נשמתה, ולא בפעם הראשונה: רויטל הייתה ידועה בביקורת העוקצנית שלה, ואמה מצידה חששה להיכנס לעימותים איתה. אבל הפעם העלבון היה צורב מדי גם עבורה. המפגש נחתם בחיבוק ובהבטחה משותפת שייפגשו בקרוב, אבל בתוך-תוכה אמה ידעה שזו תהיה הפעם האחרונה שבה הן ייפגשו. עברו כמה שבועות טובים עד שהעלבון הצורם כל כך דעך וטפטוף הרעל פסק, אבל בכל פעם שאמה נזכרה באותו מפגש היא הרגישה שוב את אותה תחושה משונה, כאילו מישהו מטפטף רעל לתוך גופה ומציף שוב את תחושת הכעס שחשה כלפיה באותה פגישה.
מי מאיתנו לא נתקל פעם אחת לפחות במהלך חייו באדם שתוך זמן קצר מצליח להעכיר את מצב הרוח ולדרדר אותו לנקודת שפל כזו שכל מה שמתחשק לכם זה שהוא ייעלם מחייכם, ואם אפשר אז שיהיה כמה שיותר מהר.
הפסיכולוגיה המודרנית לא מכירה במושג "אנשים רעילים" או בכלל ב"רעילות". אלו שאנחנו מכינים כ"רעילים", ייתכן שאצל מטפל פסיכולוגי יאובחנו כנרקיסיסטים, פרנואידים והיפוכונדרים. בשיח היומיומי, עם זאת, צירוף המילים "אדם רעיל" הפך לשגור עד כדי כך שהוא הוליד גם צירופים נוספים כמו חברים רעילים, הורות רעילה ויחסים רעילים.
9 צפייה בגלריה
''רעל אנושי לא יכול להרוג אותך כמו רעל של נחש, אבל הוא יכול לתת לך הרגשה שהוא מזיק לך''
(צילום: shutterstock)
"מדובר במטפורה שנלקחה מעולם הביולוגיה: האדם שאחראי לקושי מתואר בתור רעל - גורם כימי הרסני שמזיק לבריאות ומטפטף את הרעל שלו לתוך הגוף. ולמה זו מטפורה? מכיוון שבסוף האדם לא באמת מרעיל כמו נחש או כמו צמח רעיל שעלולים לגרום לך למוות, אבל התחושה היא שהוא מזיק לך ושעליך להיפטר ממנו כמה שיותר מהר", מסביר גלעד צוקרמן, בלשן ומחייה שפות ישראלי ופרופסור לבלשנות ושפות בסיכון באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. "אנשים אוהבים להשתמש במטפורות ביולוגיות, ויחד עם זה הם גם אוהבים מילים שליליות שמעוררות אמוציונליות ומאפשרות להביע את הרגש העוצמתי הזה דרך השפה, ושני היסודות האלו קיימים במילה רעיל".
מהו המקור של המונח הזה? אני מניחה שהוא לא ישראלי.
"אם נבדוק כל ביטוי או מונח שקיים בישראל נגלה שהמקור של רובם הוא בשפה אחרת, לרוב זו תהיה האנגלית-אמריקנית. גם במקרה של רעיל אפשר לראות שבשנים האחרונות המונח הפך לפופולרי מאוד אצל האמריקנים, והם משתמשים בו בעיקר כדי לתאר אדם רעיל (Toxic Person), אבל לא רק. אנחנו שאלנו את המטפורה הזו ותרגמנו אותה לישראלית. ולא רק אנחנו עשינו את זה, גם הסינים מדברים לא מעט על אנשים רעילים, וגם הם השאילו את המונח הזה מהאמריקנים".
"בארצות הברית, באנגליה וגם באוסטרליה, המילה רעיל מתארת מצבים שבהם אנשים מאוד נחמדים כלפי חוץ בעוד שאת כל הדברים השליליים הם מוציאים מאחורי גבו של אותו אדם. בישראל אנשים כנים יותר, ולכן יכול מאוד להיות שישראלים תופסים אדם 'רעיל' ככזה שמדבר באגרסיביות ובכנות רבה ומעליב את האדם השני"
שפה, כפי שרובנו למדנו אי-שם בשיעורי לשון בתיכון, משקפת מציאות ולצד זה גם יכולה לייצר מציאות. אלא שבמקרה של המונח "רעיל", מסביר פרופ' צוקרמן, מתרחש תהליך הפוך והמציאות היא זו שמשפיעה על השפה.
"ההשערה שלי היא שהוא הפך להיות פופולרי מכמה סיבות: הראשונה היא ה'פוליטיקלי קורקט' שהתחזק בעולם ובאמריקה בפרט, וגורם לכך שאנשים חושבים אלף פעם לפני שהם מוציאים מילה מהפה. בארצות הברית, באנגליה וגם באוסטרליה, המילה רעיל מתארת מצבים שבהם אנשים מאוד נחמדים כלפי חוץ, ואת כל הדברים השליליים הם שומרים לשלב מאוחר יותר ומוציאים אותם מאחורי גבו של אותו אדם. בישראל אנשים כנים ואגרסיביים יותר, ולכן יכול מאוד להיות שישראלים תופסים אדם 'רעיל' ככזה שמדבר באגרסיביות ובכנות רבה ומעליב את האדם השני.
"אפשרות נוספת היא שהעולם אכן רעיל יותר כיום בגלל הטכנולוגיה המתקדמת, שהופכת את כולנו לעכברי מקלדת ומונעת מאיתנו שיחות של פנים מול פנים. המצב הזה מוביל לאי הבנות ולקצרים בתקשורת, בעיקר כי דרך שיחה כתובה קשה מאוד להבין את האינטונציה של הצד השני, והרבה פעמים משפטים שנאמרו בתמימות לא מובנים ונוצר שיח פוגעני שגורם לנו לתסכול רב. את המציאות הזאת צריך היה לתאר איכשהו, וכאן המונח הזה נכנס לתמונה.
"ויש עוד אופציה, והיא הטראגית ביותר מבחינתי, שישראל הופכת להיות צבועה כמו המדינות האנגלו-סקסיות. באופן כללי 'רעיל' זה לא מונח שכל כך מתאים לישראל, מכיוון שהישראלים הם אולי אגרסיביים אבל הם ממש לא פסיביים. בעיניי אדם שצועק עליי הוא לא רעיל, הוא חמום-מוח, הוא כועס, הוא אגרסיבי ואולי אפילו כנה מדי וחסר טאקט, אבל הוא לא מטפטף רעל מאחורי הגב".
כיאה לפרופסור וחוקר שפות, צוקרמן ביקש לעצור את הריאיון לכמה דקות ושלף מילון אבן-שושן עב-כרס מהספרייה עמוסת הספרים שמאחוריו. "תראי מה זה, ההגדרה ל'רעיל' במילון מתייחסת אך ורק להיבט הביולוגי. זה לא ייאמן". הוא סגר את המילון וניגש לבדוק את המונח במילון האנגלי של אוקספורד (גילוי נאות: פרופ' צוקרמן משמש כיועץ הלשוני של המילון - א"ה). גם שם, להפתעתו הרבה, הוא הוזכר כסם ממית, ולצידו אזכור דל במיוחד שקשור לתחום הפיננסי ("משכנתאות רעילות").
"זה נכון שההתייחסות הראשונה למונח הזה היא בהיבט הביולוגי, אבל אי-אפשר להתעלם מהמשמעות הנוספת שלו, שבה משתמשים הכי הרבה כיום, והיא הרעילות האנושית. הרי יש כל כך הרבה ביטויים שעושים שימוש במילה הזאת בהקשר של יחסים בין בני אדם, ואני בהחלט חושב שיש כאן בעיה ואפילו חסך לקסיקולוגי כשבמילון שאמור לשקף את המציאות אין אִזכור לכך. תארי לך עולה חדש ששומע את הביטוי 'אדם רעיל', ולפי המילון הוא מבין שמדובר באדם שיש לו רעל בלשון, כמו נחש. למעשה לכל אחד יש את ה'רעיל' שלו, ותפקידי כבלשן הוא לנסות ולתאר באמצעות המילון כיצד אנשים שונים משתמשים במונח הזה".
השימוש במונח "מרעיל" כמטפורה מוכר בעיקר בהקשר של הורות נרקיסיסטית. בסוף שנות ה-70 יצא לאור הספר "הורים מרעילים". הספר שנכתב על ידי ד"ר סוזן פורווארד, פסיכולוגית קלינית וסופרת אמריקנית, לא זכה להצלחה בארה"ב, וגם לא במקומות אחרים בעולם. בספרה תיארה פורווארד את תופעת הרעל ההורי כסוג של אלימות אחרת מאלו שהיו מוכרות עד אז - לא פיזית ולא מינית. כדי לנסות ולתאר אותה באופן שיהיה מובן לכמה שיותר קוראים, היא השתמשה במונחים של טפטוף רעל.
במקביל לפורווארד, גם אליס מילר - פסיכותרפיסטית, חוקרת וסופרת אמריקנית - החלה לחקור את הנושא, תוך שהיא מתמקדת בעיקר באימהות המרעילות. מילר היטיבה לתאר את התופעה ואמרה כי "אהבה אמיתית לעולם אינה פוגענית, והתעללות לעולם אינה אהבה". בין היתר היא גם טענה כי השיטה הפדגוגית משרתת את ההורים ואינה מיטיבה עם הילדים, וכן העבירה מסר של סלחנות כלפי האימהות המרעילות וניסיון להבין את התנהגותן, שנובעת מכך שגם הן חוו התעללות הורית בילדותן. הספר והתיאוריה של מילר זכו לאהדה רבה באותה תקופה, וחזרו לכותרות לאחר מותה כשהתברר שהיא עצמה הייתה אמא מתעללת.
הנושא של הורים מרעילים צבר תאוצה, תחילה בארה"ב ובהמשך במדינות נוספות, והמונח "רעיל" הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח על התעללות הורית. ואז לפני כ-13 שנה דנית בר, פסיכותרפיסטית ומגשרת ישראלית, החלה אף היא לחקור את הנושא - רק שבניגוד לחוקרות האמריקניות שעסקו בהורים עצמם, היא ניסתה להבין מה עובר על אותם ילדים מורעלים, וטבעה לראשונה את הביטוי "ההתעללות השקטה, המושתקת והמשתקת" (The silent abuse).
"המחשבה שלי הייתה שבמקום להתעסק במה עבר על אמא ואבא בילדותם, חשוב שאותם ילדים להורים רעילים יבינו מה הם עברו בילדות, ויצליחו לחיות חיים טובים יותר מבלי להמשיך את הרצף המתעלל והמרעיל שספגו מהוריהם", מסבירה בר.
"הבעיה הקשה ב'הרעלה הורית', מלבד זה שהיא זולגת בהמשך לתחומי חיים נוספים, היא שמדובר בסיפור ללא סיפור וזה עלול מאוד לתעתע, קצת כמו שקורה כשפוגשים נחש ולא יודעים אם יש לו רעל או לא: קודם כל מכיוון שהיא מתרחשת בחדרי חדרים, ולא מדובר בהורים שמכים את ילדיהם או פוגעים בהם מינית, אלא בטפטוף של רעל מתמשך שמתאפיין בעיקר בהורות מנוכרת רגשית ברמות קיצוניות מאוד. עניין נוסף מתייחס לזה שלהורים רעילים יש פן נרקיסיסטי עד כדי פסיכופתי, כמו בסיפור של 'שלגיה' והאם החורגת, שטומן בחובו את כל המאפיינים הקלאסיים של הרעלה הורית".
האגדה על הנסיכה היפה שאימה החורגת מקנאה בה ומנסה להרוג אותה מוזכרת גם בספרה של בר "ילדות של נסיכה" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד"), שראה אור לפני כארבע שנים.
"כשמדובר באמא כל כך נרקיסיסטית כמו המלכה, שמוכרחה להישאר היפה בכל העיר, אז הקונפליקט הוא רציני ומורכב מאוד. החלק הנורא ביותר בו הוא שגם אחרי שהיא מגרשת את שלגיה מהבית, היא עדיין ממשיכה לרדוף אותה. כלומר, הרעל ההורי מצד אותה אם חורגת נמשך גם בבגרות, עד שבסופו של דבר היא מרעילה אותה בעזרת התפוח המורעל וכמעט גורמת למותה. עכשיו, בדומה לדמות הטהורה של שלגיה, רוב הילדים המורעלים שנתקלתי בהם, גם בתור מבוגרים, הם מקסימים ולרוב אין איתם בעיה אובייקטיבית. הם ילדים שהלב של האמא לא נפתח אליהם".
"למרות שהפסיכולוגיה עדיין לא מתייחסת למונח 'רעיל' באופן רשמי, יותר ויותר פסיכולוגים מבינים כיום את התופעה ונותנים לה מקום. בעבר הגישה כלפי הורות רעילה, כזו שלא כללה אלימות פיזית או מינית, הייתה מזלזלת ומקטינה"
ההסבר המטפורי של הורה רעיל כמי שמטפטף רעל אינסופי על ילדו מינקות הפך את המונח "רעיל" לפופולרי במיוחד, ולא רק בהקשר ההורי אלא גם בזה הזוגי. לדברי בר, זהו תהליך שהיה צפוי שיתרחש.
"בהרבה מקרים מי שהוריו היו רעילים נמשך בבגרותו לבני זוג מרעילים, לחברים מרעילים ואפילו לעבודה תחת בוסים מרעילים. החלק העצוב הוא שבמקום לתפוס מרחק מאותם טיפוסים, נוצר מצב שבו הם נופלים בפח פעם אחר פעם כי בתת-מודע הם מחפשים את המוכר גם אם הוא מכאיב, כלומר את אמא. מדובר בתופעה רווחת, ולמרות שהפסיכולוגיה עדיין לא מתייחסת למונח 'רעיל' באופן רשמי, יותר ויותר פסיכולוגים מבינים כיום את התופעה ונותנים לה מקום. בעבר הגישה כלפי הורות רעילה, כזו שלא כללה אלימות פיזית או מינית, הייתה מזלזלת ומקטינה".
הרשת עמוסה בעצות ובטיפים איך להיפטר מאנשים רעילים, החל מרשימות נוקבות של עשה ואל תעשה, דרך הגדרות שיסייעו לכם להבין שנתקלתם בטיפוס רעיל ועד לציוצים עוקצניים בטוויטר למשל, שכל מטרתם היא שיימינג לאותו טיפוס רעיל.
לרוב העצות יסתכמו בתשובה חד-משמעית ובלתי סלחנית בעליל: להעיף אותם מחייכם מבלי לחשוב מה יקרה איתם אחר כך, ממש כפי שהייתם נוהגים עם כל חומר רעיל אחר שהייתם מוצאים בביתכם.
"השימוש התדיר במונח 'רעיל' הוא גלובלי, ויש משמעות גדולה להקשר שבו הוא מתקיים. ברשתות החברתיות הוא מופיע לרוב בהקשר של השיח עצמו. כלומר, יש כאן ניסיון לבוא ולומר שיש אנשים מסוימים שמנסים להרעיל את השיח, ויש לזה משמעות שחייבים להבין אותה, גם אם היא ברורה מאליה: הרי השיח מטבעו אמור לגשר ולקרב בין אנשים ולאפשר להם להיחשף לעמדות שונות, וכשמתארים שיח כרעיל מתכוונים למצב שבו משתמשים באמצעי שאמור לשמש ככיכר העיר, כמו טוויטר ופייסבוק למשל, שבה כל אחד יכול להביע את דעתו, ומזהמים את הדיון", מסבירה ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומחברת הספר "עיצוב התודעה".
"לשיח רעיל יש שתי משמעויות ברשתות החברתיות: הראשונה היא ציוצים או פוסטים שמייצרים עיוות מסוים שנתפס בהכרח כשלילי. לא מדובר בפייק ניוז, אלא בהצגה של צד מסוים בצורה מגמתית מאוד, ארסית ואפילו הרסנית", מוסיפה מרגלית. "המשמעות השנייה היא שזהו שיח שאין לו שום מטרה אחרת מלבד לפזר שנאה וקיטוב, והוא מצליח להרחיק במקום לקרב, לכאורה בדיוק הפוך ממה שהפלטפורמות החברתיות אמורות לייצר".
הפלטפורמות החברתיות התחילו כניסיון לייצר שיח, אבל עם השנים הפכו למקור בלתי נדלה של חיכוכים פוליטיים, חברתיים ובכל נושא אחר שתבחרו. מלבד העובדה שבני אדם הם וכחנים מטבעם, יש כאן גורם נוסף שמשפיע: האלגוריתם.
"אי אפשר לדבר על שיח רעיל בלי להזכיר את המקום שהאלגוריתם תופס. למרות שאין אף בן אדם שעומד מאחורי האלגוריתמים, הם מתוכנתים באופן כזה שחלק מהפוסטים והציוצים הופכים לוויראליים וחלק לא, והסיבה לכך היא לא רק כמות המשתמשים שרואים אותם", היא אומרת. "המנגנון האנושי פועל כך שלבני אדם יש צורך להגיב לפוסטים רעילים יותר מכיוון שהם מפעילים אצלנו טריגר מסוים ומייצרים אצלנו רגש, לעומת פוסטים שגורמים לנו לתחושת אמפתיה או לאדישות, שלא מניעים אותנו לשום פעולה".
ואכן, מחקרים מהשנים האחרונות מצאו שפוסטים רעילים משותפים פי שלושה יותר מפוסטים שאינם רעילים. "הפוסטים והציוצים שמהם אנחנו נוטים להתעלם הכי הרבה הם אלו שמספרים על מקרה של ילד במצוקה ובקשה לתרומה. לכאורה הם היו אמורים לייצר את אותו האפקט כמו פוסט רעיל, אבל המציאות מראה אחרת".
ויש עוד היבט אנושי, שכמו הרבה היבטים אחרים מתעצם אף הוא ברשתות החברתיות: הצורך בנקמה. לדברי ד"ר מרגלית, הצורך של בני אדם לקטלג אנשים על פי העמדות והדעות שלהם בולט שם במיוחד, וברגע שהבעת את דעתך בכל נושא שבעולם נצבעת בצבע מסוים, ומעכשיו אתה כבר לא אדם רב-גוני אלא רק שמאלן, ימני, בעד ביבי או נגדו.
"השיח הרעיל ברשת גורם לכך שהרבה פעמים בעלי עסקים עצמאיים, שחוששים מפגיעה בעסק שלהם, לא מעיזים להתבטא באופן פוליטי. הם יודעים שברגע שהם ייצבעו בצבע מסוים יהיה צד אחד שישים עליהם פס, והם יאבדו לקוחות. ואגב, גם אם כתבו עלייך משהו ברשת, לא משנה אם הוא נכון או לא, החלק השלילי ייחרת אצל המשתמשים. גם אם הפוסט או הציוץ הרעיל נמחקו זה כבר לא ממש ישנה משהו, כי הרעל שנכתב בהם ימשיך לטפטף. המוח שלנו לא בנוי להערכת מידע אובייקטיבית, והוא לא כמו לוח שאפשר למחוק אותו ולהעלים את הזיכרונות ואת הדעות שלנו, במיוחד כשמדובר בהיבטים שליליים. זו גם הסיבה שהשיח הזה מסוכן כל כך".
"לשיח רעיל יש שתי משמעויות ברשתות החברתיות: הראשונה היא ציוצים או פוסטים שמייצרים עיוות מסוים שנתפס בהכרח כשלילי. לא מדובר בפייק ניוז, אלא בהצגה של צד מסוים בצורה מגמתית מאוד, ארסית ואפילו הרסנית. המשמעות השנייה היא שזהו שיח שאין לו שום מטרה אחרת מלבד לפזר שנאה וקיטוב"
הרשת החברתית היא מגרש המשחקים של הטיפוסים הרעילים. ד"ר מרגלית מכנה אותם טרולים, ויש כאלה שקוראים להם גיבורי מקלדת. לא משנה באיזה כינוי בוחרים, ברור לכול שמטרת העל שלהם היא לחרחר ריב, הרבה פעמים גם ללא שום אג'נדה או אידיאולוגיה שבה הם מצדדים.
"הטיפוסים הרעילים ממש נהנים מהחיכוכים האלו ברמה הפסיכולוגית, והרבה פעמים הם גם בעלי מאפייני אישיות פסיכופתיים ונרקיסיסטיים. בסופו של דבר מאחורי המונח רעל אין רבדים מורכבים או מתוחכמים, הוא חד-ממדי ויש לו מטרה אחת: לעשות רע ולייצר קיטוב. טוויטר אגב עושה את זה מעולה כי הציוצים מאוד קצרים, מגיעים מהר מאוד להרבה אנשים, לא צריך להשקיע בהם הרבה מחשבה או זמן, ואז ככל שהציוץ יותר פרובוקטיבי ורעיל הוא תופס יותר תאוצה והופך להיות ויראלי יותר, וכך כותב הציוץ יכול להכפיש או לפגוע באדם אחר תוך שעה מהרגע שבו הוא לחץ על המקלדת".
השיח הישראלי ברשתות רעיל יותר מאשר במדינות אחרות?
"הדוגריות והאגרסיביות שלנו מובילות הרבה פעמים לשיח קיצוני יותר מבחינת הרעל שבו, והן גם גורמות לתופעה נוספת: סף הריגוש שלנו הולך ועולה, וכדי להמשיך לרגש אנחנו צריכים להעלות את רמת הרעילות. אם תעשי ניתוח של הרשתות בשנים האחרונות, את תראי שהשימוש במילים אלימות מסלים משנה לשנה, כי אם תשתמשי במילים שבהן השתמשת לפני חמש שנים הן כבר לא ירגשו אף אחד, לא משנה כמה הן הצליחו לרגש בעבר.
"אז בגדול התשובה לשאלה הזו היא מורכבת. מצד אחד כן, כי כאמור אנחנו מגיעים לטונים גבוהים הרבה יותר מהר מצייצנים ממדינות אחרות. אבל מצד שני מתרחש תהליך שקורה רק בארץ, שבו צייצנים רבים אחד עם השני ואפילו מגיעים למצב שבו הם מאחלים מוות זה לזה, ולמחרת כבר שוכחים מזה. במקומות אחרים בעולם, כשמגיעים לטונים הגבוהים האלו הסכסוך יכול להישאר באותו מצב במשך שנים. אני חושבת שהסיבה לכך היא שלמרות הכול יש לנו בסיס משותף חזק מאוד והוא מדינה אחת. את תראי שאם תהיה מלחמה, השיח הנוכחי של 'אנחנו לא אחים' ייעלם מהר מאוד".
מהו התפקיד של הרשתות החברתיות בהעצמת השימוש במונח "רעיל"?
"מה שקורה ברשתות זה איזשהו שיקוף של מה שקורה בחברה, ולכן ככל שהאווירה במדינה הפכה להיות יותר מקוטבת, כך הרעילות חלחלה גם לרשתות ושם היא הקצינה עוד יותר. אנשים גם מחפשים את המקום שבו יוכלו להתבטא בנוחות. הרי השיח האלים והרעיל היה תמיד גם במגרשי הכדורגל למשל, אבל ברשתות, מול המקלדת, אנשים מרגישים נוח יותר להקצין את השיח מאשר פנים מול פנים. ויש גם את עניין העדר, שכשאת נמצאת במקום מסוים את מקבלת על עצמך את הכללים ונטמעת בקבוצה, וכל הערכים שלך כאינדיבידואל נמחקים. וזה בדיוק מה שקורה ברשתות החברתיות".
