"עד לפני מספר שנים קניתי כמו כולם ואז עשיתי סוויץ'. הרווחתי עשרות אלפי שקלים בחודש – יכולתי להרשות לעצמי לקנות יותר", מספרת שרון בירקמן, מנהלת קבוצת הפייסבוק "האישה שהפסיקה לקנות" והקבוצות הנלוות (ללא בזבוזים - בדרך לעצמאות כלכלית, הכנסות נוספות ופאסיביות), חוקרת צרכנות, עובדת עם אנשים ומסייעת להם לקבל בחזרה שליטה על החיים. "את רוצה מעיל – את קונה. את רוצה שמלה – את קונה. ואני לא באמת לובשת שמלות. גרנו אז בדירה קטנה נורא – ארבע נפשות ב-40 מ"ר והיו בה הרבה מאוד חפצים. בכל פעם הייתי זורקת כי לא היה מקום. בשלב כלשהו נחתה עליי ההבנה שבמקום לזרוק – אולי עדיף פשוט להפסיק לקנות.
"בכל טקס כזה של זריקה הייתי מחשבת בראש את המחיר של הפריטים – וזה הסתכם במאות שקלים. זה לא היה נעים. הרגיז אותי שאנחנו לא חוסכים מספיק, שאין לנו אופק לדירה גדולה יותר. בקבוצת הפייסבוק את רואה הרבה הלקאה עצמית, וזה משהו שהיה גם אצלי, כי כולנו יודעים שאנחנו קונים יותר מדי".
מה השינוי הכי משמעותי שעשית בהרגלי הקניות שלך?
"אני עובדת עם תקציב והדברים מתוכננים מבעוד מועד, שזה נראה לי השינוי הכי משמעותי שהתמדתי איתו. יש סכום שמוקצה לכל סעיף ומה שלא השתמשתי בו עובר מחודש לחודש. יש לי תקציב גם לקניות אימפולסיביות והוא לא גדול, לא עובר בדרך כלל את ה-100 שקל בחודש ואני יכולה לאגור אותו מחודש לחודש ולעשות קנייה אימפולסיבית גדולה יותר. אני גם מאוד משתדלת לא להיות בקיצוניות השנייה של המטוטלת – של 'אני לא קונה כלום', מחשבת כל השקל ומשקיעה בזה המון אנרגיה. גם אלו לא חיים נעימים. הגעתי לנקודת אמצע שבה אני לא צריכה לעשות את החישובים ההיסטריים על כל שקל, אלא בקנה מידה רחב יותר".
מה גרם לך להקים את קבוצת "האישה שהפסיקה לקנות"?
"הייתי נורא גאה בעצמי (צוחקת). הרגשתי שהמצאתי את הגלגל ורציתי לחסוך לאנשים אחרים את הקושי שאני חוויתי. את הרי לא יכולה באמת להפסיק לקנות – תמיד יש משהו שצריך לקנות – אוכל, בגד לילד, זה לא שעברנו לגור במערה. אבל את כן יכולה להימנע מלקנות את כל הדברים שבסוף תזרקי או שיגרמו לך להרגיש רע, או שתשכחי שקנית ואז הם יגיעו הביתה ותשאלי את עצמך – 'בשביל מה הייתי צריכה את זה?'"
אילו מצבי קיצון יצא לך לפגוש בקבוצה?
"היו בודדים, בודדות בעיקר, שבאו ואמרו שהן מכורות לקניות והחיים שלהן נהרסו – זוגיות שהתפרקה, עבודה שהן לא הצליחו להחזיק בה. ואלו מקרים שבאמת מטופלים על ידי פסיכולוגים או פסיכיאטרים.
"רוב האנשים שנכנסים לקבוצה לא מכורים לקניות אבל הם עשו איזושהי טעות כמו – 'נפלנו עם אירוע הבת-מצווה של הילדה' – עשו אירוע שהוא ללא ספק מפואר מדי ויקר מדי, לא הצליחו לכסות את ההוצאות, ואין להם ממה לשלם את זה כמובן.
"במקרים כאלה יש הרבה מאוד כעס. הכעס שלהם מופנה בהתחלה החוצה – על האנשים שלא הגיעו למשל, ואחר כך הם לוקחים אותו עליהם – למה אני עני, למה העבודה שלי לא מספיק מכניסה. לוקח להם זמן רב להבין שעצם ההחלטה לעשות אירוע כזה היא לא רציונלית. שהבעיה היא אצלם – שהם לקחו על עצמם התחייבות גדולה הרבה יותר ממה שהם יכלו להרשות לעצמם.
"הטיפול באנשים שפשוט אוהבים לקנות, שהם בטווח הנורמה, שונה מאשר במכורים לקניות, שלפעמים יזדקקו אפילו לטיפול תרופתי ובכל מקרה לליווי מקצועי ממוקד לנושא הזה. עבור מי שהם אוהבי קניות, הקניות הן רק חלק מהחיים, הרבה פחות גדול ומשמעותי מאשר אצל המכורים. לכן, הטיפול יהיה חלק מליווי כלכלי שלם של הצבת יעדים, הגדרת תקציב, הקצאת כספים כולל לקניות אימפולס, ניהול זמן וכו'".
את רואה הבדל בין גברים לנשים?
"אצל אנשים שמנסים לשדר לעולם משהו באמצעות מה שהם קונים, נשים עושות את זה בסקייל קטן יותר אבל בתדירות גבוהה – הן נרשמות לחדר כושר, קונות בגדי ספורט, כל הזמן משדרות משהו. גברים, כשהם מחליטים לשדר, זה כבר בסקייל גדול - 'קניתי טסלה'".
מה לגבי הקיצוניות לצד השני – תנועת המינימליזם למשל?
"יש איזשהו קו דק בין ספירת חפצים – שזה נראה לי כמו שריטה מזעזעת – לבין לומר: אני צריך את החיים הנוחים שלי, שהבית יאפשר לי א', ב' ו-ג' ולכן אני מחזיק באותם פריטים שאני צריך, ולא מחזיק מה שאני לא צריך. נהיה כאן דיון שטחי על מינימליזם, שהתחיל להתמקד בספירת חפצים – 'יש לי 30 בגדים וארון וזהו' – ואם אתה צריך 35 אז מה?"
קונים יותר באימפולסיביות
אז למה אנחנו קונים? ד"ר ליאת הדר, מומחית להתנהגות הצרכן, חברת סגל בבי"ס קולר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, מסבירה: "קנייה נותנת לנו סיפוק, היא חיזוק חיובי מבחינתנו. ואנחנו יודעים היום לומר שחוויה בדיגיטל יכולה להיות מספקת לא פחות מקנייה בחנות. האימפולסיביות הפכה למרכיב חשוב מאוד בקנייה שלנו והדיגיטל רק מעצים את זה – הזדמנויות שלנו לקנייה אימפולסיבית הולכות ועולות".
מה משפיע עלינו לקנות יותר או פחות?
"זה יכול להיות מצב הרוח שלנו. אנחנו יודעים שבמצב רוח טוב אנשים רוצים לקנות מוצרים שכיף להשתמש בהם. כשאני במצב רוח טוב אני כנראה אלך לקנות בגד או בושם, משהו שעושה לי כיף. יש כמובן עניין של צורך אמיתי שמתעורר. אבל אם משווים למצב לפני 15 שנה, היום הקנייה היא מצבית או אימפולסיבית יותר – אני בעבודה, יש לי רגע לעצמי וקופצת לי בסלולר פרסומת או שאני מקבלת קופון – אני נכנסת וקונה למרות שלא תכננתי לקנות. בשנים האחרונות, עם כניסת הדיגיטל לחיינו, אחוז הקניות המצביות הולך ועולה. נתונים מ-2017 מראים ש-40% מההוצאות של צרכנים בארה"ב היו באמצעות קניות אימפולסיביות. ב-2020, בזמן הקורונה, נרשמה עלייה של 18% בקנייה אימפולסיבית.
"זה סיפור של חיזוקים בין השאר. את יושבת בבית, כל מעגל החיים נקטע, אין לך הרבה מקור לחיזוקים. במקביל יותר ויותר חנויות נכנסו לדיגיטל, כי לא הייתה להן ברירה וזה אפשר לקבל את חווית הקנייה בלי לצאת מהבית. אני יכולה להעיד על זה שבאופן אישי, כמות השמלות שקניתי לילדות הקטנות שלי במהלך הקורונה הייתה חסרת כל פרופורציה למספר הפעמים שהן היו זקוקות לשמלה.
"אנחנו גם רואים שיש אינטגרציה בין מה שקורה בדיגיטל למה שקורה בחנויות הפיזיות. שיעור לא מבוטל של צרכנים אוהב לחפש דברים בדיגיטל ולהזמין אותם שם, אבל מעדיף לאסוף אותם מהחנות. יש משהו בחנויות הפיזיות שלא ניתן להחליף בשום צורה. זה קשור גם ליציאה מהבית, לכניסה לחנות, המוזיקה, הריחות והאווירה שיש בה שעושה לנו את זה. היום רוב הקניות אונליין הם בסלולר והרוב עוברים בין מספר מכשירים כדי להשלים קנייה - 90% מתחילים את הקנייה בנייד ואז עוברים למחשב.
ככל שהפעילות המוחית גבוהה יותר, ככה נרצה את המוצר יותר
פרופ' דינו לוי, ראש חוג בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת ת"א וחבר בבי"ס סגול למדעי המוח, הוא חוקר בתחום של נוירו-שיווק ונוירו-כלכלה. שאלנו אותו מה קורה לנו במוח כשאנחנו קונים.
"כשאנחנו באים לקבל החלטות, כל החלטה, בין אם על קנייה מסוימת או מה לאכול עכשיו, הדבר מערב תהליכים דומים במוח, והאפשרויות שעומדות לנגד עינינו מיוצגות על ידי פעילות מוחית באזורים מסוימים. הפעילות המוחית הזו מייצגת כמה האופציה הזו שווה לנו. כלומר, ככל שהפעילות המוחית גבוהה יותר, ככה נרצה את המוצר יותר. זו הדרך של המוח להחליט.
איך משווקים עושים עלינו מניפולציות?
"בהיבט של חקר המוח, אנחנו יודעים שככל שיותר חושים מעורבים בבחירה, ככה עולה הסיכוי שנבצע אותה. כך ריח של קפה או מאפים שנהוג לפזר היום באופן מלאכותי בבתי קפה או בסופר. או חוש המישוש – כשאנחנו נוגעים בדברים זה מעלה את הסיכוי שנקנה אותם. לא סתם חנויות בגדים ממקמות דוכנים עם סחורה בכניסה.
"אנחנו יודעים גם שיש כמות פריטים מיטבית לבחירה: כמה פריטים כדאי להציג באתר כדי למקסם את הסיכוי לקנות. לא מעט מדי – שלא ייראה עלוב וחסר מגוון, אבל גם לא יותר מדי כי זה גורם לעומס קוגניטיבי, לבלבול ולנטישה של הלקוח. אלו מנגנונים בסיסיים של המוח. יש כמות מידע מסוימת שטובה לעיבוד. אין מספר קסם, זה משתנה ותלוי בהרבה גורמים, כמו בגודל המסך, כמות הטקסט ומספר התמונות.
5 צפייה בגלריה
אונליין שופינג מהווה אתגר למשווקים כי יש לנו פחות חושים שמעורבים בקנייה
(צילום: Shutterstock)
"בחקר המוח אנחנו יכולים למדוד פעילות מוחית ותנועות עיניים ולדעת איזה מוצר הם מעדיפים מבלי לשאול אותם, ולהתגבר כך על הטיות בכלי מחקר רגילים כמו שאלונים וקבוצות מיקוד. זה מדד אובייקטיבי יותר. כשמודדים את הפעילות המוחית ותנועות העיניים, אנחנו יכולים להבין מה מושך את תשומת הלב של הנבדק, ואיזו תצורה תגרום לפעילות מוחית עם הערך הכי גבוה.
מה קורה עם החושים שלנו בקניות אונליין?
"אונליין שופינג מהווה אתגר למשווקים כי יש לנו פחות חושים שמעורבים בקנייה. חברות עושות עכשיו מאמץ רב לתת תחליף למישוש ולריח בעזרת ויזואליזציה - תמונות בתלת-ממד, הדמיות של מדידה, מערכות VR – פתרונות שמנסים להוריד את חוסר הוודאות.
"אנחנו יכולים לקחת היום תובנות מחקר המוח לעולם המכירות. אם למשל, אנחנו יודעים שהראייה נחלשת ככל שמתבגרים, אז כמשווק כדאי לי להגדיל את גודל הפונט על המסך בפנייה לקהל מבוגר. או אם אני יודע שלמערכת הראייה יש קצב מסוים שמאפשר לה לקלוט אינפורמציה, קצב פרסומת מהיר מדי לא יאפשר להבחין בשינויים.
"אם יודעים מה מושך את תשומת הלב של המוח האנושי, אפשר להשתמש בזה כשאני עורך פרסומת או בונה אתר. אחד מהמוצרים שכבר קיימים היום בחברות הוא 'מפת בולטות'. ממחקר רב שנים בחקר המוח, אנחנו יודעים אילו אלמנטים בתמונה מושכים את תשומת הלב שלנו – עוצמת האור, הגודל, תמונות של תינוקות, פרצופים. היום יש חברות עם אלגוריתמים ממוחשבים שיודעים לקחת כל תמונה, לנתח אותה ולתת פלט אוטומטי, פיקסל אחרי פיקסל, אילו אזורים בתמונה ימשכו הכי הרבה את תשומת הלב של הצרכן.
מצאתם הבדל בין גברים לנשים?
"אין הבדל עקרוני בפעילות המוחית בין נשים וגברים, כלומר הייצוג של הערך במוח לא יהיה שונה. כן יכול להיות הבדל בהעדפות. אנחנו יודעים למשל שנשים שונאות יותר סיכון מגברים. יש גם הבדלים פיזיולוגיים – למשל יכולת האבחנה בין גוונים גבוהה יותר אצל נשים לעומת גברים. זה אומר שבעוד ששיווק מוצרים לנשים יאפשר יותר גוונים, אצל גברים זה יהיה סתם בזבוז".
איך ייראו הקניות בעתיד?
"כבר היום יש יותר ויותר טכנולוגיות שבאות לפצות על אובדן המידע החושי. בארץ זה רק מתחיל אבל בחו"ל נושא ההחזרות מאוד מפותח, ומוריד את אלמנט אי הוודאות, יחד עם טכנולוגיות שמגבירות את יכולת האינטראקציה. משווקים שעדיין יישארו מאחור – יפסידו. אני חושב שאתרי הקניות בישראל גרועים מאוד בעניין הזה. התמונות עלובות, יש מלא טקסט, יותר מדי מוצרים, ברבים מהם אין מחירים. כל מיני דברים שמאוד מקשים על הצרכן וגורמים לו לעזוב ולחפש במקום אחר.
"מה שעדיין חסר בכל העולם זה התאמה אישית לצרכן. גם לימוד של פרופיל הצרכן כדי להציע הצעות ממוקדות הוא מאוד פרימיטיבי. לא מבינים שהצעת הערך היא לא רק במוצר כזה או אחר, אלא חשובה מאוד גם הנראות – התאמה אישית של האתר לגולשים. אני ואת כנראה לא צריכים לראות את אותו אתר, אלא אתר אחר לגמרי - פונט אחר, צבע אחר, הרכב תמונות אחר. האתרים עדיין לא שם וזה הצעד הבא – פרסונליזציה מלאה של הנראות.
זו התמכרות היחידה שמתגמלת אותנו חברתית
"היי, אני צריכה עזרה. לא מצליחה להפסיק לבזבז נגמר לי הכסף. ואני רק רוצה לקנות עוד ועוד. אני מרגישה כל כך עליבות בחיים שלי שנדמה לי שהחפצים האלה יהפכו אותי למישהי שאני לא. אבל כואב לי, החיים שלי מתפרקים, תעזרו לי. למי לפנות? היום סיימתי את כל מה שהיה לי בבנק. לא יהיה לי מה לאכול שוב" (תגובה אנונימית באתר "נגמלים")
התמכרויות נמצאות בליבת העבודה של ד"ר ענבר כהן – ד"ר לעבודה סוציאלית, מטפלת בקליניקה ומדריכת אנשי מקצוע. ההתמכרות לקניות לא מלווה בחומר פסיכואקטיבי שמשנה את מצב התודעה וה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, עדיין לא מכיר בה", היא מסבירה. "ההתמכרות ההתנהגותית היחידה שקיבלה הכרה ב-DSM היא התמכרות להימורים, מכאן שגם התנהגויות יכולות להיות ממכרות.
"כל התנהגות שמייצרת לנו הנאה, שמפעילה לנו במוח את האזורים של הגמול וההנאה, יש לה פוטנציאל התמכרותי. אנחנו גם חיים גם בתרבות של שפע. אם בעבר קנו כשהיה צריך, היום קניות הן חלק מהכיף, מהבילוי, מהנסיעות לחו"ל. מטופלת שלי אמרה לי – 'כולם חוזרים מחו"ל ומספרים על הקניות – מה אני אהיה היחידה שלא קונה?' זה הפך לחלק מהתרבות שלנו.
"התמכרות לקניות היא גם ההתמכרות היחידה שמתגמלת אותנו חברתית. אנשים יתביישו להגיד שהם מתמודדים עם אלכוהוליזם או בעיית הימורים, ובהתמכרות לאוכל משמינים, לא מקבלים שם פידבק חיובי. בהתמכרות לקניות את מקבלת קומפלימנטים – 'כמה את יפה, 'איזה טעם טוב יש לך'. מכורות מספרות שהחברות רוצות שהן יבואו לקנות איתן כי הן יודעות לאן ללכת ומה לקנות. רכוש וחומר מפורשים אצלנו ככוח והצלחה. יש נשים שאומרות – אם אני צריכה לבחור בין אוכל לקניות – אני מעדיפה לקנות, כי לאכול משמין.
"עם הזמן, ההתנהגות הזו הופכת למנגנון בריחה מהתמודדויות. במקום להתמודד עם בעיות (קושי בזוגיות, בעבודה) ולהכיל רגשות, אנחנו פונים לקניות. משעמם לי או קשה לי בבית – אז אני הולכת לקנות. אם מישהי או מישהו מרגישים בחיים שלהם חוסר סדר ובלגן, הקניות מרגישות כמו מקום שיש בו המון שליטה – את בוחרת את הצבעים, את הטקסטורות, הפסאדה החיצונית מאוד מהודקת. זה מהווה פיצוי על הכאוס שיש להם בחיים.
מה אנחנו יודעים ממחקרים בנושא?
"שזה בדרך כלל מאפיין את המעמד הסוציואקונומי הבינוני-גבוה – כשאין כסף לא קונים. לא תמצאי את הבעיה הזו בשכונות מצוקה. אנחנו יודעים שגם נשים וגם גברים מתמודדים עם זה. אצל גברים זה יכול להיות פחות קניות אבל כל קנייה תהיה יקרה יותר.
"במחקר וגם בשטח אנחנו רואים שעוד ועוד אנשים שמגיעים לטיפול מעלים קושי לשלוט בקניות. לכן, אנחנו יכולים לקחת את אותם מאפיינים התנהגותיים שקיימים ב-DSM ולבדוק האם הם משקפים גם את המצוקה והתמודדות של מי שמתמודד עם התמכרות לקניות.
אילו סימנים צריכים להדליק לנו נורות אזהרה?
- איבוד שליטה בקניות.
- הקניות הופכות להיות ערך מרכזי בחיים – הם מתארגנים סביב זה. "למשל נשים שמגיעות אליי (וזו לא רק הפרעה של נשים) ומספרות שהן מתכננות איך להביא את הקניות הביתה בלי שהבעל יראה, מאיזו נקודת איסוף ייקחו, מתי הן ייצאו מהעבודה. זמן רב מוקדש לחיפוש באתרים, השוואת מחירים, למצוא מציאות".
- גם "ניסיונות גמילה" קודמים שנכשלו יכולים להעיד על התמכרות.
- כשממשיכים לקנות למרות שיש השלכות הרסניות על החיים שלהם ושל בני משפחתם. "רובנו יכולים לקנות יתר על המידה אבל יודעים לעשות סטופ, כי מפה כבר לא יהיה לי איך לכסות את זה. אותם מכורים ממשיכים לקנות כשהם יודעים שבסוף החודש לא יהיה להם מאיפה לשלם על זה, או שזה ישפיע על חיי הנישואין. יש לי מטופלת בפרק ב' שבאה אלי כדי לא לעשות את אותן הטעויות שעשתה במערכת היחסים הראשונה שלה. היא אמרה לי: 'הרבה מהגירושין היה על הקניות שלי'. היה גם גבר שהגיע אליי במהלך גירושין, שכל הזמן קנה גאדג'טים, המחסן של הבית כבר היה מלא ואשתו כעסה – ולמרות שהוא ידע שהוא משלם על זה מחירים – הוא המשיך עם הקניות".
- צורך עולה וגובר בקניות גדולות יותר. כמו שבסמים יש צורך להגדיל את המנה.
יחד עם זאת, ד"ר כהן סבורה שיש קצת זילות של המילה 'התמכרות'. "לא כל מי שהקניות אצלו יצאו מכלל שליטה – זה בהכרח מעיד על התמכרות. כשאנשים פונים אלי ואני לא שומעת שהיה ניסיון רציני לקבל שליטה, אני קודם כל אפנה אותם לקבל ייעוץ כלכלי, למשל ללכת לעמותת 'פעמונים' שעושה עבודה נפלאה. רק אחר כך אפשר לחשוב על טיפול.
"נשים רבות מספרות שכחלק מצעדי הגמילה מקניות הן רק עושות ווינדוז שופינג, או נכנסות לאתרים וממלאות את העגלה בלי לקנות".
וזו טכניקה מומלצת?
"אז זהו שלא. בדיוק ההפך. כי מי שבאמת מכור זה יושב לו שם ומחכה. זה לא פתרון ארוך טווח. אם תמשיכי להסתובב בחנויות או באתרים האלה – את בסוף תקני. זה כמו שלא תיקחי אלכוהוליסט לבר – נכון? בשלב הבא אנחנו צריכים ללמוד איך כן לקנות. בהתמכרויות אחרות נורא קל להגדיר איפה עובר הגבול – אסור למלא לוטו, אסור להסתובב עם מכורים. בקניות ואוכל אי אפשר. זה חלק מהחיים שלנו".
אחד מכל עשרה אנשים בישראל סובל מהתמכרות
איפה המעורבות של המדינה? כמי שעוסק בתחום מדיניות הבריאות, ד"ר עדי ניב-יגודה, ד"ר לניהול מערכות בריאות מבי"ס לרפואה של אוניברסיטת ת"א, מציף את בעיית הטיפול בהתמכרויות בישראל: "על פי הערכות, אחד מכל עשרה אנשים בישראל סובל מהתמכרות, והספקטרום הוא מאוד רחב – לקניות, לטלפון, לאוכל, לסקס ולהימורים. וזה סבל, גם אם יש שם הנאה רגעית.
"בישראל יש ריבוי גורמים שנוגעים בחלקים שונים של הטיפול בהתמכרויות, אבל בסוף האדם נופל בין הכיסאות כי אין מי שמנהל את הטיפול באדם המכור, ולא רק בנקודת הגמילה. אחרי שהגמילה מסתיימת אין בהכרח מערך מלווה והמידע לא עובר בין המשרדים השונים, כמו משרד הרווחה ומשרד הבריאות וקופות החולים.
"לאדם מכור יש משמעויות חברתיות ויש לכך השפעות על המדינה ועל הפעילות המשק. המדינה צריכה להכיר בזה כבעיה ומחובתה לפתח מענים יציבים, משמעותיים, ברמה הלאומית ולדאוג לטיפול המשכי בכל הקשור לגמילה ולתמיכה שוטפת, שתשאיר אותו מחוץ למעגל ההתמכרות".
אילו משמעויות חברתיות יש להתמכרות לשופינג?
"אדם מכור, ההתנהגות שלו עשויה לייצר נזקים, החל מהתא המשפחתי וכלה בהיבט הטיפולי. כאשר לא דואגים למניעה, עלות הטיפול הופכת משמעותית יותר – יש מצבים של פגיעה בפריון העבודה, הוא הופך להיות צרכן משמעותי של שירותי בריאות. אלו דברים שמעמיסים על המערכת ובסוף יש לזה השלכות כלכליות.
"בהקשר של התמכרות לקניות – יכול להיות שיהיה מי שיגיד שזה דווקא משרת את המשק... אבל בראיה הרחבה והאחראית, בהתמכרות כזו המדינה צריכה להתמודד עם משפחות שקרסו, וילדים שלהוריהם אין יכולת לממן אותם כי הם בזבזו את כל הכסף".
לפני חודש אישר משרד הבריאות העברת 85 מיליון שקלים לשנה למשך חמש שנים לשם הקמת מערך טיפולים חדש בהתמכרויות. "יש הצהרה על הקצאה תקציבית מתוך הבנה שהתמכרויות הן מגפה", מתייחס לכך ד"ר ניב-יגודה. קופות החולים התנגדו לקחת אחריות על המכורים והסכימו רק לספק שירותים מסוימים. לאחרונה התגבשה כנראה הסכמה שהכסף יעבור באמצעות מבחני תמיכה כדי לעודד את קופות החולים לספק יותר שירותים ממוקדים לטיפול בהתמכרויות, ושהאחריות על המכור לא תהיה עליהן אלא על מוסדות הגמילה. האם זה הפתרון שייתן מענה ארוך טווח, יציב ורחב כנדרש? כנראה שלא. אבל זה יותר טוב משום דבר".
פורסם לראשונה: 10:30, 18.05.22
