לצד אזהרות מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על עזיבת רופאים לחו"ל, ושיחות על "רילוקיישן" בקרב אנשי הקהילה הרפואית בארץ, עוד מימי המחאות נגד המהפכה המשפטית, יש גם רופאים שחוזרים לארץ אחרי שהות ממושכת בחו"ל. חלקם עשו תת-התמחות (פלושיפ) או השתלמויות ורבים מהם חוזרים לארץ למרות הצעות מפתות להישאר במוסדות יוקרתיים בעולם. אחד מהם הוא ד"ר שחר שלי, מנהל מחלקת נוירולוגיה בקריה הרפואית רמב"ם, שמדבר על תחושת בית ייחודית לישראל - שאין לה תחליף בשום מקום אחר, "יש משהו מיוחד בעבודה בארץ, במדינה שלנו, עם התרבות שלנו והשפה שלנו".
"כן, יש כאן אתגרים לא פשוטים", הוא מבהיר, "מערכת הבריאות זקוקה לחמצן, המשאבים מוגבלים והשחיקה היא תופעה מוכרת בכל המסגרות והתמודדות יומיומית - אבל התחושה שאנו תורמים לחברה שלנו, למקום שממנו באנו ושאליו אנו שייכים, היא דבר שאין לו תחליף". לדבריו, "בישראל אנחנו לא רק רופאים, אלא גם חלק מקהילה רחבה ותומכת, שמחוברת להיסטוריה משותפת ולערכים משותפים. כאן, כל מפגש עם מטופל יכול להפוך לאישי ומשמעותי, שבמהלכו אנו לא רק מטפלים בגוף, אלא גם מחבקים את הנפש. התחושה הזו של שליחות, של נתינה ושל היכולת להשפיע בצורה כל כך עמוקה ואמיתית על חיי האנשים שסביבנו, היא מה שעושה את ההבדל".
ד"ר שלי חזר לארץ לפני שנתיים וחצי, אחרי שהות ממושכת במינסוטה שבארצות הברית. "התחושות לחיות כרופא ישראלי בחו"ל זה שאתה מגיע עם מטען תרבותי שונה מהסובבים אותך, זה יכול להגיע גם להבדלים קיצוניים בייחוד בהקשר של השירות הצבאי והצורה שבה אנחנו רואים את העולם. בישראל, ישנה תחושה שאתה חלק מרקמה אחת, בחו"ל זה שונה, אתה לא מרגיש בבית", אמר.
כמה זמן לוקח להכשיר רופאים?
(צילום: משרד מבקר המדינה)
הוא מציין כי "פן נוסף שבא לידי ביטוי בשהות בחו"ל זה התקשורת עם המטופל. אצלנו יש המון פתיחות, מעין 'כל הקלפים על השולחן', ובארה"ב יש המון ריחוק והתקשורת עם המטופל יותר נוקשה. למעשה, בארץ יש הרבה חום - שלא קיים בחו"ל. כרופא ישראלי בחו"ל הייתי עושה את עבודתי נאמנה, אולי אפילו בהצטיינות, אבל מול המטופלים שלי בארץ, נוצר קשר אחר, שתקף רק למה שקורה בסביבה הזו, בעברית, בכחול ולבן. לזה התגעגעתי, זה מה שהחזיר אותי לישראל וזה מה שמשאיר אותי כאן גם עכשיו".
לדבריו, "דבר עיקרי נוסף זה המטען שלך כישראלי, מטען תרבותי ששונה לגמרי מהאנשים שסובבים אותך. לא למדת איתם בקולג' או עשיתם יחד מסלול בצבא - וזה גורם לפער בתפיסות שמונע חיבורים עמוקים ואמיתיים. כשאתה חי ועובד בחו"ל, אתה מרגיש שאתה נמצא בעולם שבו התרבות והמנהגים שונים בתכלית. הקשרים החברתיים שלך לא מבוססים על חוויות משותפות שגדלת עליהם כמו בארץ, וזה יוצר תחושת ניתוק.
"כישראלי, יש לנו מערכת ערכים וחוויות משותפות, כמו השירות הצבאי, החגים היהודיים, והתחושה של להיות חלק מעם קטן אך מלוכד", הוסיף. "בחו"ל, קשה למצוא אנשים שמבינים את המשמעות של יום הזיכרון או את תחושת השמחה ביום העצמאות. אתה מתגעגע לניואנסים הקטנים בשפה, לבדיחות הפנימיות ולתחושת ההבנה המיידית שיש לך עם אנשים שגדלו באותה תרבות".
עוד אמר ד"ר שלי כי "החוויה התרבותית הישראלית משולבת בכל היבט של החיים שלנו, מהעבודה ועד החברים והמשפחה. כאשר אתה חי בחו"ל, אתה מרגיש את הפערים האלו בצורה חדה ומוחשית. אתה מגלה שהקשרים החברתיים הם יותר שטחיים וקשה למצוא את אותה תחושת שייכות שמרגישים בארץ".
אזהרת מבקר המדינה על המחסור ברופאים
(צילום: משרד מבקר המדינה)
ההחלטה לחזור נבעה גם מ"עניין הציונות והתחושה העמוקה של הרצון לעזור לאנשים במדינה שלנו. היינו בבית החולים הטוב בעולם, שמדורג במקום הראשון כבר כמעט 30 שנים, אז זו הייתה החלטה קשה מאוד. אבל כאן, בישראל, נמצאים השורשים שלנו. כאן גדלנו, כאן נמצאת המשפחה שלנו - וכאן אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להיות".
ד"ר שלי שיתף את התחושות שלו על רקע אזהרות מבקר המדינה, וציין כי "זה גורם לי להרגיש שאנחנו מפספסים את הנקודה שבה הרפואה יכולה לשמש מעין מנוע לצמיחה לאומית. זה לא כמו מקצוע רגיל, זה מקצוע רגיש כי אתה מטפל באנשים. אנחנו מדינה שחייבת כל בן אדם כאן, אבל ברגע שאתה מסתכל על זה באופן אינדיבידואלי, וכל אחד אומר לעצמו מה אכפת לי אני אעבור לקנדה וארוויח יותר טוב - הוא מפספס את מהות הרפואה. זה לא עוד מקצוע להרוויח כסף, זה מקצוע עם חשיבות לאומית - שאתה מקדם את כל המדינה שלך. ככה אני רואה את זה".
"לא רק רופאים, חלק מקהילה"
"כפי שכתב פעם ש"י עגנון: 'דומה היה לי שהארץ שהלכתי עליה והרחובות שעברתי בהם וכל העולם כולו אינם אלא פרוזדור לבית זה'. התחושה הזו של שייכות ושורשיות - היא מה שנותנת לעבודה שלנו משמעות עמוקה יותר. כשאנחנו כאן, אנחנו לא רק רופאים - אנחנו חלק מקהילה, חלק ממדינה, והתרומה שלנו היא לא רק מקצועית אלא גם לאומית".
הוא הסביר כי הוא מבין את טענות הרופאים שבוחרים לעזוב, אך ציין כי "זה כואב מאוד לשמוע על זה. אומנם ניתן להרוויח טוב יותר ולעבוד פחות קשה בחו"ל, אך אין זה דומה לכל מקצוע אחר - לרפואה יש חשיבות לאומית עצומה, והיא קשורה לחוסן העם שלנו. בריחת המוחות שלנו משמעותית ורופאים טובים עוזבים". הוא הוסיף כי "הגורמים העיקריים לבריחת המוחות הם תנאי עבודה ושכר, אך ההשפעה הישירה היא פגיעה חמורה במערכת הבריאות".
ד"ר שלי אומר שניתן לבלום את גל העזיבה באמצעות השקעה במערכות מחקר ושיפור תנאי העבודה והשכר. "יש להבטיח ששכר הרופאים בישראל יהיה תחרותי ביחס לשכר הרופאים במדינות אחרות. העלאת השכר תגרום לרופאים להרגיש מוערכים יותר ותקטין את התמריץ לעזוב. חשוב להעניק לרופאים הזדמנויות להשתלמויות, קורסים והכשרות מתקדמות. המדינה יכולה לשתף פעולה עם אוניברסיטאות ומוסדות מחקר כדי לאפשר לרופאים להתפתח מקצועית. הייתי מעורב אישית גם במיזם של משרד הבריאות להילחם בשחיקה, ואני יודע שזה נושא שנמצא במודעות של המשרד".
הוא מסכם בקריאה לאחד כוחות, "ברגעים כאלו, בהם אנחנו מאותגרים כעם וכאומה, והכול עומד על בלימה - נדרש מאיתנו לאחד כוחות, כי אין לנו מקום אחר להיות בו".
