חמישה שבועות אחרי שהוקפצתי למילואים ב-7 באוקטובר, גילו אצלי גידול בלבלב. הגידול התברר כסרטן, דרגה 4 עם גרורות. קוראים לי ארז (39), ועד לא מזמן היו למשפחתי ולי את החיים נורמטיביים שיכולים להיות. אנחנו מתגוררים במרכז, עובדים בהיי-טק, ואשתי ואני מגדלים את שתי בנותינו, בנות ה-9 וה-7.
הסיפור שלי מתחיל כאשר הוקפצתי למילואים ב-7 באוקטובר, כלוחם ביחידה מיוחדת. התייצבתי על דעת עצמי בבסיס בשעות הבוקר ולמחרת כבר הייתי בגבול הצפון. בימים הראשונים של המילואים התחלתי להרגיש כאבי בטן. ייחסתי אותם לשינויים פיזיים ונפשיים, ולא מעבר לזה. חמישה שבועות לתוך המילואים כאבי הבטן הלכו וגברו והעניין הדליק אצלי נורה אדומה. באפטר הראשון שקיבלתי, ניגשתי להיבדק.
2 צפייה בגלריה
"כאבי הבטן הלכו וגברו והעניין הדליק אצלי נורה אדומה". ארז תורג'מן נלחם במילואים, וכעת נלחם בסרטן הלבלב
כאבי הבטן שחשתי, שחשבתי שיתבררו כאולקוס, התגלו כגידול בלבלב. לאחר הגילוי, עברתי לשלב האבחון – ביופסיה שקבלת התוצאות שלה ארכה מספר שבועות. הימים הללו הרגישו כמו נצח - יש גידול, אבל עדיין אף אחד לא קורא לזה סרטן. חוסר ודאות, פחד וחרדה הם רק חלק מהתחושות שחשתי באותם הימים. בגלל סיבוכים של הביופסיה, הגעתי ישר לאשפוז חירום. חברים שלי ליחידה הגיעו מעזה פצועים, ואני הייתי שם, חדר ליד, אבל בנסיבות אחרות לגמרי.
מהרגע שהאבחון התקבל, הכול היה מהיר מאוד - הרופא עדכן אותנו שמדובר בסרטן הלבלב בשלב 4, עם גרורות, כלומר אין צפי להחלמה. וכבר יום אחרי התחילו הטיפולים, האשפוזים וגם התמיכה מסביב. לצד התחושות הקשות מהאבחון המחריד וההלם, חשתי מעט נחמה: ברגע שמתחילים מהגרוע ביותר, סרטן סופני, המערכת הרפואית עובדת הכי טוב שיש.
עד כמה לשתף את הבנות במצבי?
תיווך המציאות לבנות הפך קשה כפליים: מצד אחד היינו צריכים לתווך להן את המציאות הקולקטיבית והמלחמה בישראל לאחר אירועי 7 באוקטובר, עם אבא שנוסע להילחם וטילים שעדיין שורקים, ופתאום נדרשנו לספר להן על מלחמה נוספת פרטית. סרטן לאבא. תהינו אם כדאי לשתף אותן במצב שלי או לא כל כך, ואם כן, ניסינו להבין עד איזה גבול כדאי לשתף.
שוחחנו עם יועצת בית הספר של הבנות כדי להבין איך לשוחח איתן בצורה הנכונה ביותר. השיחה עם היועצת והמידע באתר, עזרו לנו לשרטט את הגבולות הנכונים. מצד אחד, לשתף ולהיות שקופים בתוך התא המשפחתי, ומצד שני לא לחשוף יותר מדי ולא ליצור נזק. החלטנו שנדבר בבית על המצב בחופשיות. מההתחלה קראנו לזה "סרטן" אבל אנחנו לא משתמשים במילה "סופני". עלה גם הצורך להסביר לבנות על היתרונות שיש במחלה של אבא – יותר זמן משפחתי, והקדשת זמן לבילויים משותפים.
הבת הצעירה שלנו סיפרה: "תמיד פחדתי שיקרה משהו למישהו מהמשפחה שלי. ואז פתאום בום, זה קרה". היא שמרה את עניין המחלה לעצמה, ולא רצתה לשתף חברות. היא הוסיפה ואמרה ש"לאחותי יש מכשיר שמיעה, ולאבא שלי יש סרטן, איזו כיתה מוזרה אנחנו". לעומת זאת הבת הגדולה, שאלה אם אפשר לספר לכיתה ודיברה על העניין יותר בפתיחות אל מול חברותיה לכיתה ובבית.
"הבת הצעירה שלנו סיפרה: 'תמיד פחדתי שיקרה משהו למישהו מהמשפחה שלי. ואז פתאום בום, זה קרה'. היא שמרה את עניין המחלה לעצמה, ולא רצתה לשתף חברות"
התמיכה שקיבלנו הייתה מדהימה. מכל המעגלים בחיים שלנו. החל בעזרה מהמשפחה, ועד לחברים שלי מהמילואים ומהעבודה, כולם עזרו. גם מקומות העבודה שלנו תמכו בנו, ואנחנו אסירי תודה כלפי התמיכה שזכינו לה. בנוסף, התמיכה של סגל בית הספר לאורך כל הדרך אינה מובנת מאליה. אצלנו, בית הספר היה פשוט מושלם, איפשרו לילדות לבלות זמן עם היועצת כשביקשו, ולקפוץ לבקר לנחם אחת את השנייה במהלך היום, כשהיו צריכות חיזוק הדדי.
אירועי השנה האחרונה הציבו בפניי כהורה וכמתמודד עם מחלת הסרטן אתגרים רבים. מדובר באתגרים פיזיים, כמו אשפוזים וטיפולים שלעיתים קרובות מחלישים אותי, וגם באתגרים נפשיים המעלים תחושות קשות והתמודדויות משפחתיות לא פשוטות. הבנות שלי, נאלצות גם הן להתמודד עם אתגרים כמו המשך תפקוד בלימודים למרות המצב המשפחתי המורכב, וגם עם תחושות קשות שהן מרגישות.
למרות האתגרים ולמרות התחושות הקשות, אני בוחר בחיים. אני בוחר לבלות כמה שיותר זמן עם האנשים הקרובים אליי ביותר, ואני בוחר ליצור רגעים וזיכרונות שיישארו בזיכרוננו ובליבנו לתמיד.
"לתווך את המצב בהתאם לגיל הילדים"
עו"ס מגי ויסמן, יועצת בעמותת "חלאסרטן", מסבירה שיש חשיבות גדולה לספר לילדים על ההתמודדות עם מחלת הסרטן מתוך הנחה כי ההתמודדות משפיעה על האדם החולה, ומשפחתו כאחד.
מגי ויסמן"הילדים, כשותפים טבעיים לתא המשפחתי ערים לשינויים ולהתמודדות. חשוב לדעת שילדים עלולים ללמוד על המחלה מסביבתם, מידע שאינו מתווך כראוי ועלול לייצר חשיבה ופרשנות מוטעית. הם עלולים להיות באי-ודאות ולאמץ מסרים של הסתרה וחוסר שיתוף. היעדר מידע עלול לייצר בלבול ואף חרדה.
עו"ס מגי ויסמן: "שיתוף הילדים ברגשות ובהתמודדות עם המחלה והטיפולים מעודדת לכידות משפחתית. השיתוף מאפשר להורים לשמור על תפקידם כמתווכים את המידע וכאמונים על צרכי הילדים. צרכים של בהירות הם משאב לעיבוד צרכים רגשיים"
"שיתוף הילדים ברגשות ובהתמודדות עם המחלה והטיפולים מעודדת לכידות משפחתית. השיתוף מאפשר להורים לשמור על תפקידם כמתווכים את המידע וכאמונים על צרכי הילדים. צרכים של בהירות הם משאב לעיבוד צרכים רגשיים. חשוב ששיתוף המידע עם הילדים יהיה בהתאם ליכולותיהם, לגילם ומתוך שימת דגש על תוכנית להתמודדות עם המחלה ושמירה על מבנה התפקידים ההוריים".
"גילוי מוקדם באנשים עם סיכון מוגבר"
ד"ר נירית ירום, אונקולוגית בכירה המתמחה בטיפול בממאירויות של מערכת העיכול, מנהלת יחידת הכימותרפיה במכון האונקולוגי במרכז הרפואי שמיר (קמפוס אסף הרופא), מרצה בכירה באוניברסיטת תל אביב, מסבירה כי סרטן הלבלב הוא מחלה ממאירה שמתחילה בלבלב ובעלת פוטנציאל לשלוח גרורות לאיברים חיוניים.
בשנת 2017 דורג בישראל סרטן הלבלב במקום השביעי מבחינת השכיחות (אחרי סרטן השד, סרטן המעי הגס/חלחולת, סרטן הריאה, סרטן הערמונית, לימפומה שאינה הודג'קין, ומלנומה).
ד"ר נירית ירום: "ברוב המקרים אדם לא חש בסימפטומים ספציפיים ללבלב. סימנים המחשידים להתפתחות של סרטן יכולים להיות, ירידה לא מוסברת במשקל, צהבת, הופעה או החמרה יוצאת דופן בערכי סוכרת בגיל מבוגר, כאבים שלא חולפים תוך שבועיים"
עם זאת, כגורם תמותה מסרטן, הוא גורם תמותה שני בגברים ורביעי בנשים. בקרב גברים עלתה שכיחות סרטן הלבלב באופן מובהק בין השנים 2000-1996 בכשישה אחוזים. בקרב נשים נצפתה עלייה בין השנים 2013-1996 בקרוב לשני אחוזים לשנה. בסך הכול אובחנו 909 חולים חדשים ב-2017.
ד"ר נירית ירוםצילום: דוברות המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא)ד"ר ירום מסבירה כי "ברוב המקרים אדם לא חש בסימפטומים ספציפיים ללבלב, ולעיתים קרובות האבחנה נדחית עקב סימפטומים שאינם סגוליים לאיבר זה. ככל שהסרטן מאובחן בשלב יותר מתקדם כך הסיכוי לריפוי יורד. סימנים המחשידים להתפתחות של סרטן יכולים להיות, ירידה לא מוסברת במשקל, צהבת, הופעה או החמרה יוצאת דופן בערכי סוכרת בגיל מבוגר, כאבים שלא חולפים תוך שבועיים.
"קיים ניסיון עולמי ליצור בדיקות המאפשרות גילוי מוקדם באנשים עם סיכון מוגבר לחלות בסרטן לבלב (נשאי מוטציה BRCA המגדילה את הסיכון לחלות בסרטן שד, שחלה, ערמונית ולבלב), ונשאים של מוטציות אחרות. כמו כן, גם אנשים שלפחות שני קרובי משפחה שלהם חלו בסרטן לבלב מאותו צד ואחד לפחות דרגה ראשונה, נמצאים בקבוצת סיכון. כיום מראה המחקר יעילות של בדיקות MRI או אולטרסאונד אנדוסקופי שיבוצע אחת לשנה. הגילוי המוקדם מגדיל משמעותית את הסיכוי לריפוי".
