זה אולי אחד המקצועות הכי חשובים ברפואה והכי פחות מוערך על ידי המטופלים: הרופאים המרדימים. אין פעולה כירורגית, קטנה כגדולה, שיכולה להתקיים בלעדיהם, ועדיין נראה שגם הקולגות לא תמיד מעריכים עד כמה המקצוע הזה חשוב. יצאנו במסע לפרוצדורות כירורגיות שונות, במלחמה וגם בשגרה, כדי לראות את התפקיד הכי מהותי של המרדימים - לשמור עלינו בחיים. צפו בהם בפעולה בבית החולים בילינסון:
המרדימים | קלוז אפ
(צילום: דוברות בלינסון)
"בשבת של פרוץ המלחמה, פונו גם אלינו לבילינסון חיילים פצועים. שמעתי שיש ביניהם ארבעה חבר'ה מהיחידה המובחרת שבה שירתי בתפקיד לוחם פרמדיק. הלכתי לבקר אותם, לא כרופא אלא כעידו הלוחם שהסתקרן לשמוע מה היה שם", אומר ד"ר עידו נוימן, מומחה בכיר בהרדמה.
שבועיים אחר כך, רגע לפני תחילת ניתוח נוסף, נודע לו שהמנותח גם הוא חייל ביחידה המובחרת שבה שירת. "זו הייתה גאוות יחידה של ממש", הוא מסביר רגע לפני שהרדים אותו.
ד"ר שי פיין, מנהל מערך ההרדמה בבילינסון, ראה לא מעט דברים בחודש האחרון, מאז אותה שבת נוראית. "ראינו פגיעות גפיים במהלך המלחמה וגם בחלקי גוף אחרים, ונאלצנו גם לכרות גפיים אחרי שעות רבות עם חוסם עורקים בגלל כל הכאוס של היום ההוא", הוא מתאר ומוסיף כי מרדימים נחשבים מצרך מבוקש בצה"ל, אבל לא רק. גם באזרחות לא ניתן לפתוח חדר ניתוח בלי נוכחות אחד מהם בחדר. ובכל זאת, הם לא זוכים להכרה ציבורית, קל וחומר, להערכה.
6 צפייה בגלריה
ד"ר שי פיין, מנהל מערך ההרדמה בבילינסון. "אנשים לא מכירים את המרדים שלהם"
(צילום: דוברות בילינסון)
ערנות המרדימים שומרת על חיי המטופל
"ככל שאני מנסה לפצח את האבסורד הזה, אני לא מצליח להבין איך קורה שכל אדם בכל גיל, מכיר מצוין את שם רופא המשפחה שלו, את שם הקרדיולוג, האורתופד, הגינקולוג, רופא השיניים, הכירורג ואת כל מי שמטפלים בו, ורק אנחנו, הרופאים המרדימים, שאנחנו סוג של סיירת, כוח התערבות מיוחד במצב חירום יזום, נשארים בצל. מישהו מכם שאל פעם: 'רגע ומי הרופא שירדים אותי במהלך הניתוח'? אף אחד ואף פעם".
ד"ר שי פיין: "האחריות שלנו, המרדימים, היא לא פחות מדרמטית. איך לומר את זה הכי פשוט? החיים של המנותח בידיים שלנו. אנחנו אלה שמביאים את המנותח למצב של חוסר הכרה ובסיום הניתוח, אנחנו מחזירים אותו להכרה"
הוא מוסיף: "הרי כל פעולה כירורגית שמתבצעת בחדר ניתוח, מהפשוטה ביותר ועד המורכבת, מלווה במרדים: לתיקון מום מולד, לכריתה או להשתלת איבר או גפה, להסרת גידול, ללידה קיסרית או אפידורלית ועוד.
"בשעה שהכירורג עסוק באיבר המנותח של המטופל, אנחנו המרדימים עסוקים בשמירה על החיים שלו. כי הרדמה היא לא שינה, אלא פעולה יזומה הגורמת לאובדן הכרה ולכן האחריות שלנו המרדימים היא לא פחות מדרמטית", מסביר ד"ר פיין", איך לומר את זה הכי פשוט? החיים של המנותח בידיים שלנו. אנחנו אלה שמביאים את המנותח למצב של חוסר הכרה ובסיום הניתוח, אנחנו מחזירים אותו להכרה".
קראו עוד:
הוא מדגיש את חשיבות התפקיד של המרדים במהלך הניתוח: "מרופא מרדים נדרשת ערנות שיא בכל מהלך הניתוח. הוא דרוך, והעיניים שלו על טבלת ערכי לחץ הדם, הדופק, קצב הלב, מוניטור אק"ג, סטורציה, מדדי רמת ההכרה, עומק שיתוק השרירים ועוד. במקביל, הקפדה על ניטור מוחלט ורציף אינה סטטית, כי במהלך הניתוח משתנים היעדים. לכל ניתוח יש פוטנציאל להסתבך ורק ערנות המרדים יכולה למנוע אותו או להגיב לו בשנייה שהוא מתרחש, ובכך למנוע מהחולה להגיע למצב של סיכון חיים".
לא רק זה, ד"ר פיין מסביר איך לשיפור של חומרי ההרדמה יש תפקיד חשוב בהצלחת הניתוח. "למדנו לשכך כאב עוד לפני שהתחיל ואף למנוע אותו מתוך ההבנה שככל שמנותח יסבול פחות, ההתאוששות שלו תהיה מהירה יותר".
"שיתוף הפעולה בחדר הניתוח הוא קריטי"
הניתוחים בבית החולים לא מפסיקים לרגע. גם פצועי המלחמה, אבל גם ניתוחים אלקטיביים שמתקיימים מדי יום. ד"ר זוהר טנדלר, מרדים בכיר, משתתף בניתוח להסרת נגע חשוד קרוב למיתרי הקול עם המנתחת ד"ר חגית שופל חבקוק, רופאה בכירה במערך אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר, מומחית לכירורגיית מיתרי הקול, מחלות הגרון והפרעות נשימה ובליעה.
"אם בתחילת הדרך חשבתי שעבודת המרדים היא להרדים את המנותח ואז להתפנות לפתור תשבצים או לצאת מהחדר, היום אני יודע, שאם זה היה קורה, 99 מתוך 100 מנותחים היו מתים", אומר ד"ר טנדלר.
פגשנו אותו רוחץ ידיים לפני שהוא ניגש למיטת הניתוח ותולש מהלוח מולו את אותה מדבקה שידביק על היד שלו ושל המועמדת לניתוח. "בכל ניתוח, שיתוף הפעולה עם המרדים הוא קריטי ובניתוחים במיתרי הקול לא כל שכן".
"כאן כבר נדרש שיתוף פעולה מתמשך בשלבי הניתוח השונים", אומרת ד"ר שופל חבקוק. "אנחנו למעשה עובדים על אותה טריטוריה במקביל. ההרדמה נעשית דרך הפה והניתוח מתבצע דרך הפה. צינור ההנשמה, הטובוס, עובר דרך מיתרי הקול וגם כלי הניתוח עוברים לשם, כך שאנחנו חייבים להיות מתואמים כל הזמן.
"בשלבי הניתוח השונים, כשאני עובדת עם הלייזר, אני מבקשת מהמרדים שיוריד את כמות החמצן כי אם יש הרבה חמצן בנתיב הנשימה, זה עלול לייצר ניצוץ. וקורה גם שהמרדים עוצר אותי כי הוא חייב לחמצן את הריאות של המנותח/ת".
הניתוח הזה, מוסיף ד"ר פיין לא מתבצע על שטח רחב, אלא בסך הכול על סנטימטר רבוע שעליו, כאמור, הם עובדים במקביל. "לא פעם כשהטובוס מפריע לכלי הניתוח, אני מבקשת מהמרדים שיזיז אותו קצת, כי בזמן נתון אנחנו חולקים שטח מזערי שמחייב זהירות, ניסיון ומיומנות רבה הן של הכירורג והן של המרדים".
בחדר הניתוח שליד מתבצע ניתוח מורכב ומסוכן באישה בת 68, לכריתת אונת ריאה בשל גידול סרטני. המרדימה היא ד"ר מיכל תירוש, בכירה במערך ההרדמה, שמסבירה למה בחרה במקצוע הזה מכל ההתמחויות ברפואה. "הרדמה זה הכי אני, כי היא משלבת את כל העולמות: ידע בפרמקולוגיה ועבודה ידנית, שזה השילוב האולטימטיבי בעיניי".
את ד"ר כארם עזאם, מרדים בכיר, פגשנו בחדר ניתוח נוסף בהמשך המסדרון לקראת ניתוח להחלפת שני מסתמי לב בגישה הפתוחה, כלומר בפתיחת בית החזה, בגבר צעיר. "ההרדמה במקרה כזה היא מאוד מסובכת", הוא מסביר. "היא כוללת שימוש בעירוי רגיל ובצנתר שמוחדר לעורק ובחיבור המנותח למכונת לב ריאה. זה ניתוח שאמור להימשך שמונה שעות. אני נערך לסיבוכים אפשריים".
ד"ר זוהר טנדלר: "אם בתחילת הדרך חשבתי שעבודת המרדים היא להרדים את המנותח ואז להתפנות לפתור תשבצים או לצאת מהחדר, היום אני יודע, שאם זה היה קורה, 99 מתוך 100 מנותחים היו מתים"
בחדר ניתוח נוסף נמצא ד"ר בנימין זריבי, מרדים בכיר, לקראת ניתוח קיבוע בעמוד השדרה. "אני מרדים עכשיו אישה כבת 59 שתעבור ניתוח קיבוע בעמוד השדרה. כיוון היא סובלת מתמט חוליות שגורם ללחץ על הרגל ועל עצבי הראייה. את ההרדמה אני מבצע במנח הרגיל, כלומר: כשהיא שוכבת על הגב. אבל מיקום ביצוע הניתוח יחייב אותי להפוך אותה כך שתשכב על הבטן. מדובר במצב שבו הגרביטציה משנה את כל מערכת הנשימה".
הוא מסביר כי בניתוח כזה, שבו המורדם שכוב על הבטן, אין למרדים אפשרות טכנית לעקוב אחר כל המדדים הנדרשים. "במצב כזה אני ממקם מראה מתחת לפנים של המנותחת ובאמצעותה אני יודע אם מתפתח לחץ על העיניים, אם צינור ההנשמה במקום ועוד".
סוף טוב: תאומות נולדו בניתוח קיסרי
את פרופסור שרון אורבך, אחראית הרדמה בנשים ומיילדות, פגשנו בחדר 2 שבו מתבצע ניתוח קיסרי, שהוא מקום של אופטימיות. "מדובר באישה בת 30 שיש לה תאומות, שמזכירות לי את הטראומה בלידת השלישייה שלי", היא נזכרת.
"השלישייה שלי נולדה בשבוע ה-37, הבוס שלי היה היחיד שהרגיע אותי וכל אנשי הצוות שתקו ומאז נשבעתי לעצמי, שאף יולדת לא תעבור את זה ואעשה הכול, כדי שתצא מהלידה בתחושה שמישהו הרגיע ועטף אותה", היא מתארת.
המרדימה מבקשת מהיולדת לשבת עם הגב לכיוון הרופאה. המחט ננעצת, ופרופסור אורבך מזהירה את האישה שהיא עומדת לדקור אותה במקומות שונים, כדי לוודא שההרדמה עובדת. מאחורי ראשה של היולדת, מניחים מראה, שדרכה יוכל בעלה לראות את התינוקות. מתח בחדר.
והנה הבכי הראשון. אחות מנקה את התינוקת, עוטפת אותה ומעבירה אותה לחדר הסמוך לבדיקת רופא. ואז מגיע הבכי השני, ומביא את תחושת ההקלה ואת ברכות המזל טוב. "כל הרדמה היא דרמה, אבל זו עוצמתית במיוחד".
