רעש ללא הפסקה. אוניברסיטת בר אילן
כבר כמה שנים שתושבי רחוב ז'בוטינסקי בגבעת שמואל, רחוב שגובל עם רמת גן בצידו השני, אינם יכולים לישון או לפתוח חלונות בביתם. בצד השני של הרחוב רועמים מדחסים של מערכות מיזוג עוצמתיות מבנייני ההנדסה והמוזיקה של אוניברסיטת בר אילן, שממוקמים בדיוק ממול. הרעש החזק חודר לתוך הבתים והופך את חייהם לסיוט.
מדובר בתושבים מבוגרים לרוב, שמתגוררים בבתים ישנים עוד מתקופת ייסוד העיר. "תתארו לכם שעשרים וארבע שעות ביממה, ברירת המחדל של שקט בביתכם אינה שקט, אלא רעש מכונות טורדני של מדחסי מזגנים מבניין אחר שנמצא מול מביתכם", אומר רועי אגמון שמתגורר ברחוב. "שבת לפנות בוקר, מאוחר בלילה, זה לא משנה, אי אפשר לישון. הרעש נמשך גם במשך כל תקופת הקורונה והסגרים, וכשהטמפרטורה עולה מתווספות אליו גם שריקות צורמות, יומם וליל, במהלך השבוע, בחגים, בשישי ובשבת".
קראו עוד על נזקי הרעש לבריאות:
אגמון, יזם הייטק במקצועו, שעובד מהבית, הגיע לארץ לפני כשנתיים אחרי תקופה ממושכת בארה"ב. הוא גר בבית שהיה שייך לסבו וסבתו, ממקימי גבעת שמואל במשך עשרות שנים. הבית שלו ממוקם כ-100 מטרים מבניין המוזיקה, וכ-250 מטרים מבניין ההנדסה. לרעש הוא נחשף כבר ביום הראשון לבואו.
עד היום שלח למעלה ממאה פניות לכל הרשויות. בתחילה פנה למוקד העירוני של העיריות, אחר כך לאוניברסיטה, "הגעתי עד נשיא האוניברסיטה, וכשזה לא עזר פניתי לעיריית רמת גן, אבל בגלל שאנחנו גרים בצד השני של הרחוב, הם טענו שזה באחריותה של עיריית גבעת שמואל. בגבעת שמואל אמרו לי שמקור הרעש נמצא בשטחה של ר"ג והם לא יכולים לעשות דבר".
במשך שנה וחצי האמין שהוא לבד במערכה, אבל תחקיר ynet העלה שרבים מתושבי הרחוב סובלים מהמפגע כבר זמן ארוך. לא מעט מהם מבוגרים ותשושים ואין מי שיעזור להם.
למה לא הבאתם בודק רעש מטעמכם?
"מדובר ברחוב שגרים בו בעיקר אנשים מבוגרים, שחיים שם כבר עשרות שנים. חלקם חולים, חלקם נסעדים. בדיקה כזו עולה המון כסף, מדובר באלפי שקלים, ואין להם לא את האנרגיה ולא את הכסף לטפל בזה. חוץ מזה, גם אם היה בודק והתוצאות היו מראות את האמת, אנחנו תמיד נחזור לאותו מקום – מי אוכף את החוקים מול הרעש?".
"זה רעש כאילו אתה נמצא באתר בנייה, אני שוכב בלילות בעיניים פקוחות, לא מסוגל להירדם, זה חור בראש. במשך היום אני עובד עם מכונות, ואם אני לא שם אוזניות מתפוצצות לי האוזניים. בערב אני בא הביתה והסיוט ממשיך כל הלילה"
ביתו של של ליאור אלבז, אחד השכנים, ממוקם מול בניין המוזיקה. "לכל השכנים זה מפריע. כולנו באותה הסירה רק שאין לנו כוחות להתמודד עם הרשויות", הוא אומר. "אני לא יכול לעבור מפה, אני קשור לאמא מבוגרת וסיעודית קשה שאני מטפל בה. אמא שלי מאד סובלת מהרעש, היא בקושי נרדמת וגם אז מעירה אותי כי הרעש בלתי נסבל.
"צריך להבין, זה רעש כאילו אתה נמצא באתר בנייה, אני שוכב בלילות בעיניים פקוחות, לא מסוגל להירדם, זה חור בראש. במשך היום אני עובד עם מכונות, ואם אני לא שם אוזניות מתפוצצות לי האוזניים. בערב אני בא הביתה והסיוט ממשיך כל הלילה".
"אני גר ברחוב הזה כמעט שלושים שנה", מוסיף שכן נוסף שמתגורר ברחוב, "הבית שלי יושב על הפינה, זה בית נמוך עם גג רעפים ויש לי גדר שמקיפה את כל המבנה. אני כמעט ולא שומע את המכוניות, אבל את המדחסים מהאוניברסיטה אני שומע טוב מאוד. זה חודר לתוך הבית ואין לך לאן לברוח. לפני חמש שנים בנו את הבניינים האלו ואז התחיל הגיהנום. אנחנו סובלים בלי הפסקה, אבל בלילות ובסופי שבוע זה פשוט בלתי אפשרי. מדובר בשכונה מעורבת, יש הרבה דתיים ובשבת אין הרבה מכוניות וזו צרה צרורה, זה לא מפסיק לעבוד".
ניסיתם למצוא פתרון?
"הפתרון היחיד שמצאנו הוא לסגור את כל החלונות ולחיות רק עם מזגן בלי אוויר. זה לא חיים, זה לא בריא. הבת שלי כל הזמן חולה מזה. אני לא טיפוס שמתלונן אבל זה מאוד מציק, אני לא יכול להתרגל לרעש הזה".
אשתו נפטרה לפני כמה שנים מסרטן והוא מגדל לבד את ילדיו. "אין לי כוחות להילחם", הוא אומר. "אין לי זמן לבזבז על זה. אני לא מסוגל לישון כבר שנים. אם אני לא עייף מת אני לא נכנס למיטה כי הרעש הזה כל כך מציק ולא נותן לי מנוחה".
שכן נוסף שמתגורר בסמוך לאגמון מתאר: "גם אם אני סוגר את הדלתות והחלונות, הרעש נשמע חזק וזה מאד מפריע. נמאס לנו מזה", שכנה נוספת, מבוגרת, שמתגוררת ברחוב עוד משנת 83: "לא באתי לגור בתעשייה", היא אומרת. "החיים שלנו לא חיים. במיוחד בלילות ובסופי שבוע, כשכל הסביבה המשתתקת זה גיהנום. אני סוגרת את כל הבית, אבל הרעש מגיע עד לתוך הנשמה שלך. אני לא נרדמת בלי כדורי שינה כבר כמה שנים ולפעמים אני פשוט עוזבת את הבית לחמש שש שעות. זה לא חיים".
נזק בריאותי בלתי הפיך
מחקרים אפידמיולוגיים מהשנים האחרונות מעריכים שחשיפה לרעש היא גורם בריאות מסוכן במיוחד, שכן אי אפשר מיד למדוד אותו, והנזק נגרם לטווח ארןך. המחקרים מראים קשר בין חשיפה לרעש וסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם, התקפי לב ושבץ.
פרופ' מתיאס בסנר, מומחה לשינה וכרונוביולוגיה וחוקר בינלאומי בנושא השפעות זיהום רעש על הבריאות, טוען שהסכנה גדלה במיוחד כאשר אנחנו חסרי אונים מול רעש. "רעש הוא מתח", אומר בסנר. "הוא מפעיל את הורמוני המתח כגון אדרנלין וקורטיזול שמובילים לשינויים בהרכב הדם".
ד"ר ראובן בן טובים, מומחה לאף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר, נותן חוות דעת לבית משפט ומשרד הביטחון בנושאים של פגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. "מדינת ישראל היא אחד המקומות הכי רועשים בעולם", הוא מסביר, " המרכיב העיקרי עליו אני נותן חוות דעת בבתי משפט, הוא נזקים רפואיים בשמיעה".
מהי בדיוק מהות הפגיעה?
"הפגיעה בשמיעה מורכבת משני דברים: ירידה בשמיעה וכל מה שקשור בה, והמרכיב הנוסף שדנים עליו שוב ושוב ונמצא כרגע רק במחקרים, הוא ההשפעה המזיקה על השינה, לחץ הדם ועל הלב".
מה הנזק הבריאותי שעלול לקרות כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק קבוע?
"הפגיעה הראשונית היא פגיעה בתדרים הגבוהים של השמיעה, לא בתדרי הדיבור שאנחנו מדברים. אדם שגר בסביבה רועשת, בדרך כלל במהלך העשור הראשון לחשיפה, מאבד את התדרים הגבוהים שהם הרגישים ביותר לרעש מכל סוג שהוא. אם אותו אדם ממשיך להיות חשוף לרעש מזיק, תיווצר גם ירידה בתדרי הדיבור, השמיעה לא תהיה ברורה.
"ברגע שנפגעת מרעש בשמיעה, בתדרים גבוהים או נמוכים, זה לא משנה – הנזק הוא בלתי הפיך. אי אפשר לתקן אותה או לסדר אותה. כמובן שככל שממשיכים להיות חשופים לרעש במשך השנים, הנזק הולך וגדל ולבסוף נזדקק למכשיר שמיעה. כמו כל דבר ברפואה, יש גם יוצאים מן הכלל. יש כאלו עם רגישות גבוהה יותר לרעש, והם יפגעו יותר קשה ובזמן יותר קצר.
"נושא הטנטון הוא אחד הנושאים הקרדינליים ביותר בנושא של נזק בשמיעה. טנטון בהגדרתו הוא ביטוי לנזק בשמיעה. הווי אומר, לא כל אחד שיחווה ירידה בשמיעה יהיה לו טנטון, אבל אחוז גבוה מהאנשים שתיפגם שמיעתם, יפתחו גם טנטון. אין שום טיפול בעולם בטינטון שנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש. זה נזק בלתי הפיך".
לא מבין איך לומדים שם מוזיקה
לפני מספר שבועות נכנס אגמון לבניין המוזיקה וגילה שהרעש גבוה מאד גם בתוך הבניין עצמו. "אני לא מבין איך הם לומדים שם מוזיקה", הוא אומר. "עליתי למעלה במדרגות, יש שם דלת שיוצאת לגג והקלטתי את הרעש באפליקציה, זה רעש שלא עומד בתקנים, בטח שלא בבניין שמוגדר כבית ספר, שם יש חוקים נוקשים לגבי רעש, הרבה יותר מאשר במפעל".
"בדרך כלל הרעש חזק מאד בשעות הבוקר, בין שבע לעשר, וסביב השעה שלש וחצי בצהרים, שזה הטמפרטורות החמות ביום. בנוסף, האוניברסיטה משתמשת בחלק מבניין המוזיקה כ"אולם אירועים" לבר מצוות וחתונות, ואז המזגנים עובדים חזק כל הלילה. לעיתים האירוע מסתיים באחת בלילה בגלל שהשכנים מזמינים משטרה בגלל רעש ההגברה, ואז המזגנים ממשיכים לפעול כל הלילה בשיא העוצמה, גם כשהבניין חשוך והאירוע הסתיים".
גורמים מאוניברסיטת בר אילן היו בקשר עם אגמון בשנה האחרונה ואף ביצעו מדידות, אבל הרעש ממשיך כשהיה. "לפי מה שנאמר לי, בבניין המוזיקה מותקנים בין ארבעה לשישה מדחסים (צ'ילרים)", אומר אגמון, "בבניין ההנדסה מותקנים שמונה מדחסים. לפי הטמפרטורה, הצורך והפעילות בבניין, משתנה מספר המדחסים הפועלים ברגע נתון. בנוסף, כשחם, הם מתאמצים יותר לקרר את המים ועל כן רועשים יותר. בלילה רעש הרקע נמוך מאשר ביום ולכן, גם אם רעש המזגנים נמוך ביום, הוא נשמע הרבה יותר חזק לתושבי הרחוב ממול. לכן, אין ממש חוקיות לגבי עוצמת הרעש ביום ובלילה".
4 צפייה בגלריה
רועי אגמון. "תתארו לכם ש-24 שעות ביממה, ברירת המחדל של שקט בביתכם אינה שקט, אלא רעש"
( צילום: ינאי יחיאל)
לפני כשנה, בתקופת הסגר הראשון שלחה האוניברסיטה טכנאי מטעמה לבדוק את המצב. "הוא לא רצה להיכנס למדוד את הרעש מהבית בגלל הסגר", מספר אגמון, "אבל כן עמד למרגלות ביתי על הרחוב והודה בפניי שזה רעש מטורף. אחרי הביקור שלו האוניברסיטה הודיעה לי שהיא עשתה כל מה שיכלה לפי החוק. מאז שלחתי עשרות מיילים, התחננתי, ביקשתי שיבואו לשמוע, באמת שאי אפשר לחיות ככה – ושום דבר".
לפני כחצי שנה שלחה האוניברסיטה בודק רעש מוסמך שהיה אצלו בתוך הבית ומדד את הרעש מחדר השינה. "זה היה בתקופת הקורונה, כשביקשו לא לנסוע במכוניות רק לצורך עבודה, אז היה פחות רעש בכביש", מספר אגמון. "מעבר לזה, הם כיבו את המערכות והדליקו אחת אחת, הוא בכלל לא מדד את כל המדחסים בבת אחת". המודד כתב דו"ח עליו מסתמכת האוניברסיטה, לפיו הרעש לא חזק ואף סביר. אגמון לא מצליח להבין את מסקנות הבדיקה: "ברור שזה מפריע, וברור שרעש של כ-250 מטרים עונה להגדרה של רעש חזק".
"מעבר לזה", הוא מוסיף ואומר, "הייתי בקשר גם עם ראש מחלקת הנדסה בבר אילן. אפשר לראות אותו בסרטונים שמעלה האוניברסיטה שם הוא מסביר בגאווה על התקנת המדחסים בבניין. הוא עומד על הקרקע בתחתית הבניין והמדחסים על הגג, אבל בקושי אפשר לשמוע אותו בגלל הרעש. זה אבסורד".
ומה לגבי המשטרה?
"מדי פעם אני מזמין את המשטרה, הם מגיעים, שומעים את הרעש אבל אומרים לי שזה לא תחום האכיפה שלהם, זה שייך לסכסוכי שכנים".
לפני שלושה שבועות הגיע נציג ראש מחלק שפ"ע מטעם עיריית גבעת שמואל לבדוק את העניין. "הוא עמד בפינת הרחוב בצהריים, ומדד בטלפון עם האפליקציה. דווקא אז, חוק מרפי, לא עבדו כל המדחסים בבת אחת".
ומה הייתה המסקנה שלו?
"הוא אמר שאין מה לעשות עם זה והמליץ לי "לשחרר ולעשות יוגה".
אחד מול כולם
עד היום, לא עזרו למעלה ממאה מיילים ועשרות טלפונים שבאמצעותם פנה אגמון לאוניברסיטה, לעיריות ולמשטרות בשנה האחרונה. רעש המדחסים ממשיך כשהיה. "בחדר השינה, בשירותים ובמטבח, נשמע בבירור הרעש שמקורו במיזוג אוויר של בניין הממוקם כ-200 מטר מביתי", כתב אגמון באחד המיילים, "אני לא מסוגל לישון בלילה כי אתם מפעילים מזגנים בשלוש לפנות בוקר, ובחמש לפנות בוקר. ארוחת ערב שישי אני עושה עם הרעש שלכם".
החשיפה לרעש משפיעה עליו גם ביום יום. "הרעש המתמשך גורם לעייפות, דיכאון, מיאוס, עצבנות, כעס והרגשה של חוסר אונים. יש פגיעה ממשית ביכולת לעבוד ולתפקד. החלונות והתריסים סגורים כל הזמן בבית, כדי לבודד את הרעש, ונאלץ להפעיל מזגן כל הזמן כי אין לי אוויר.
"הסבל המתמשך גורם גם לאנשים נחמדים ונורמלים לאבד שפיות מול הרעש והאטימות של יוצרי הרעש. גם מי שבא להתרשם או לבדוק לחמש דקות, לא מבין שהרעש הזה מטמטם כשזה 24 שעות יום יום".
מה הפתרון כאן לדעתך?
"הפתרון הוא פשוט. האוניברסיטה צריכה ליצור פתרון אקוסטי מסביב מסביב למדחסים הרועשים של מערכות המיזוג שלהם. יש פתרונות כאלה, כמו כוורת אקוסטית, שמורידה את עוצמת הרעש. אסור שרעש מזגנים יישמע למרחק של מאות מטרים ממקור הרעש, ועוד כשהכיתות והבניינים ריקים מתלמידים".
אגמון מוסיף ואומר: "הדבר שהכי כואב כאן הוא שדווקא בניין הנדסה ובניין המוסיקה, מקצועות שקשורים כל כך לניואנסים של רעש ושקט - הייתי מצפה ממוסד אקדמאי באומת הסטארטאפ כמו בר אילן, דווקא להיות חוד החנית בהנדסה שקטה, שמירה על הסביבה ובני האדם. האוניברסיטה שהגיבה "לדעתנו הרעש בתחום המותר בחוק", מתנהגת בכוחניות של חברה פרטית ולא בצורה שנאותה למוסד אקדמאי ציבור שמקבל תקציבים ממדינת ישראל".
רעש מספר אחת: מכוניות
על פי חוק, הגופים האמונים על טיפול במפגעי רעש הם המשרד להגנת הסביבה, משטרת ישראל, היחידות הסביבתיות והרשויות המקומיות. ואולם, האחריות לטיפול מִשתנה לפי סוג המפגע והשעות שבהן הוא מתרחש.
"המקום הראשון במפגעי רעש בישראל הוא רעש כביש", אומר פרופ' סטיליאן גלברג, ראש אגף מניעת רעש וקרינה ובמשרד להגנת הסביבה. "במקום השני נמצא רעש מטוסים, ובמקום השלישי כל מה שקשור לרעש שכונתי: מזגנים, קריוקי, שיפוצים, צעקות וכו'. השילוב של צפיפות, מזג אוויר המאפשר רוב השנה חלונות פתוחים, מזג האנשים של דיבור או צחוק בקול רם והשמעת מוזיקה חזקה ובנייה בעלת בידוד אקוסטי נמוך - הופכת את ישראל למקום רועש במיוחד. המשק משקיע סדר גודל של מיליון שקל בשנה לאמצעים פיזיים למניעת רעש".
4 צפייה בגלריה
פרופ' סטיליאן גלברג. "אין מצב שאזרח נמצא מול גוף יותר חזק ממנו ללא הגנה"
(צילום: המשרד להגנת הסביבה)
באלו אמצעים מדובר?
"המשרד להגנת הסביבה טיפל ומטפל במניעת רעש לצד הכבישים על ידי חיוב הקמת קירות אקוסטיים וסוללות עפר. כנ"ל לגבי נוהלי המראה ונחיתה, כך שכמה שפחות אנשים יהיו חשופים לרעש המטוסים. בנוסף, המשרד מסייע למשטרת ישראל בביצוע אכיפה צמודה ויעילה על ידי קביעת עבירות כברירת משפט".
מה אתם יכולים לעשות עבור תושבי רחוב ז'בוטינסקי בגבעת שמואל?
"החקיקה ברורה. מי שמפעיל ציוד רועש, מוטלת עליו האחריות לטפל בכך שהרעש לא ייצא החוצה. המדינה צריכה לספק את השירות הזה ויש לנו את האמצעים לטפל בכך. אנחנו ממליצים קודם כל לדבר עם גורם הרעש. ברגע שהם לא עושים שום דבר, אנחנו נכנסים לתמונה. אין מצב שאזרח נמצא מול גוף יותר חזק ממנו ללא הגנה. כל מה שהם צריכים זה לפנות אלינו".
תגובת אוניברסיטת בר אילן:
"האוניברסיטה לא חוסכת כל מאמץ, כולל השקעה כספית ניכרת על מנת לאתר את בעיית הרעש המצוינת לעיל. הנושא נבדק לעומקו מספר פעמים ואנשי המקצוע מתוך האוניברסיטה ומחוצה לה, וכן מעבדות מוסמכות חיצוניות לא מצאו בעיה וקבעו כי "אין חריגה ברמת הרעש מעל הסף המותר בתקנות". יש לציין כי בקבוצת הבניינים עליה מדובר, פועלות בין היתר כיתות הוראה ומעבדות רגישות העוסקות בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, לכן חלק מהמבנים מקוררים בכל שעות היממה".
מעיריית ר"ג ועיריית גבעת שמואל לא נמסרו תגובות עד מועד עליית הכתבה
