מפגש של ד"ר אלברט בורלא בשולי ועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס עם ארבע נשות משפחה של בני הערובה וחטופות ששוחררו משבי החמאס הניע אותו לכתוב טור למגזין הנחשב "טיים" בו הוא קורא: "חובתנו המוסרית לנקוט בצעדים הדרושים כדי לעזור לבני הערובה".
תחת הכותרת "מפגש בלתי צפוי בדאבוס העניק השראה לקריאה שלי לפעול למען בני הערובה הישראלים" כותב מנכ"ל פייזר כי "משהו חריג ומשמעותי קרה בדאבוס השנה. ציפיתי לשיחות דינמיות על בינה מלאכותית, דיונים על פוליטיקה גלובלית ופגישות עם מנהיגי עסקים וממשל. עם זאת, היה מפגש אחד שלא ציפיתי שיהיה לו: דיון קורע לב עם ארבע ישראליות אמיצות במיוחד".
בורלא מתאר את סיפורן של נועם פרי, שאביה חיים פרי בן ה-79 ("מעריץ של אמנויות, איש משפחה מסור ותומך שלום איתן") נלקח כבן ערובה מביתו בקיבוץ ניר-עוז ב-7 באוקטובר. הוא מתאר את סיפורה של נילי מרגלית, אחות שנלקחה בשבי בזמן שטיפלה בפצועים ("על מה שחסר לה בציוד רפואי, היא השלימה עם החמלה שלה. כעת חופשייה, ליבה נשאר עם אלה שעדיין בשבי"), כמו גם את מורן סטלה ינאי ("יצרנית תכשיטים שהשתתפה בפסטיבל המוזיקה כדי למכור את מרכולתה וליהנות מהאחווה. כשהיא מדדה על רגל פצועה, תזכורת פיזית למסע הקשה שלה, היא דיברה בגבורה מבעד לדמעות על היחס שספגה מידיהם של שוביה"). הוא מתאר כיצד רחל גולדברג-פולין, אמו של החטוף הרש בן ה-23 שזרועו נפגעה מרימון לפני שנלקח כבן ערובה, "עונדת תג תוצרת בית עם מספר הימים שהרש היה בשבי. כשנפגשנו, המספר הזה עמד על 103".
בורלא כותב: "הנשים הצנועות והחזקות הללו הן שהעניקו לי את תחושת הבהילות הגדולה ביותר בכנס. הן דיברו בעוצמה כמו כל טיטאן עסקי או מנהיג עולמי". לדבריו, "כמנהיג שירותי בריאות, יש לי אחריות להדגיש את הצורך הדחוף של בני ערובה לקבל גישה לתרופות. ארגונים בינלאומיים זקוקים לגישה בלתי מוגבלת כדי להעריך את תנאי החטופים, כדי שיוכלו לקבל את הטיפול הדרוש".
"הנשים האלה ראויות להישמע. עלינו להיענות לקריאתן לשחרור החטופים. כולנו. הן חייבות לקבל את התמיכה הפעילה שלנו, ולא רק ליום אחד, אלא עד שכל השבויים ישוחררו. אסור שיהיה שום דבר פוליטי בעניין הזה. מדובר בהגינות אנושית. בני הערובה נמצאים בתנאים קשים - מחסור במזון, עינויים והתעללות מינית. כל דקה קובעת"
בורלא גם התייחס ליום שאחרי וכתב כי "התמיכה במשפחות החטופים, וכמובן גם בבני הערובה עצמם, אינה מסתיימת כשהם מובאים הביתה: שירותי בריאות הנפש חייבים להיות זמינים לנזקקים כל עוד יש צורך בכך".
בורלא כותב עוד כי "הנשים האלה ראויות להישמע. עלינו להיענות לקריאתן לשחרור החטופים. כולנו. הן חייבות לקבל את התמיכה הפעילה שלנו, ולא רק ליום אחד, אלא עד שכל השבויים ישוחררו. אסור שיהיה שום דבר פוליטי בעניין הזה. מדובר בהגינות אנושית. בני הערובה נמצאים בתנאים קשים - מחסור במזון, עינויים והתעללות מינית. כל דקה קובעת. אני אומר זאת תוך הכרה בספקטרום הרחב יותר של צער ואובדן בסכסוך הזה, כולל המשפחות התמימות בעזה, שנקלעו לאש הצולבת, שכואבות את הטרגדיות שלהן. מה שמחבר אותנו כאנשים צריך לדרבן אותנו להסתכל מעבר לגבולות ולמחלוקות. זוהי קריאה לפעולה עבור האנושיות המשותפת שלנו. זוהי חובתנו המוסרית, כאזרחים עולמיים, לנקוט בצעדים הדרושים כדי לעזור לבני הערובה. הם אנשים אמיתיים ותמימים שמתמודדים עם אכזריות שאין לתאר".
בורלא גם פונה לקוראים לפעול: "כאזרחים של הדור הדיגיטלי, יש לנו הזדמנות להעלות את המודעות הציבורית, תוך קריאה לשחרור כל בני הערובה באמצעות ההאשטאג BringThemHomeNow# . עלינו להתאגד סביב אותם נבחרי ציבור שדוגלים בהחזרת בני הערובה הביתה. על ידי השתתפות בתהליך הדמוקרטי - שליחת אימייל או התקשרות לסנטורים, נציגינו והבית הלבן - נוכל לתת קול לחטופים. הצטרפו לגב' גולדברג, בדיוק כמו שעשיתי בדאבוס, על ידי לבישת סרט על החולצה שלכם, ותספרו את מספר הימים ש-136 בני הערובה עדיין לא בבית. כפי שאמרה לי האמא המסורה, זה מזכיר לעולם את חוסר האנושיות שמתרחש".
את הטור בורלא חותם בשאלה: "תארו לעצמכם אם יקירכם היה מוחזק בשבי. מה הייתם עושים".
