זה נראה לכאורה כמו דבר לחלוטין לא הגיוני: רק כמה שעות אחרי החשיפה לשמש צבע העור שלנו מתחיל להשתנות, ובמקביל מגיעים גם הכאבים. ולמה בעצם? הרי אם היינו משנים צבע קודם, יכול להיות שהיינו ממעיטים בזמן החשיפה וחוסכים לעצמנו נזק.
קראו עוד:
מחקר חדש שנערך בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת תל־אביב, המרכז הרפואי וולפסון, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת קליפורניה ואוניברסיטת פריז־סאקלה, והובילו אותו פרופ' כרמית לוי והדוקטורנט נדב אלקושי מהמחלקה לגנטיקה של האדם וביוכימיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל־אביב, מגלה את הסיבה לכך.
החוקרים: "הצלחנו לגלות למה תופעת השיזוף לא מתרחשת מיד כאשר הגוף נחשף לשמש, אלא באיחור מסוים. מסתבר שהמנגנון שמתקן את ה-DNA מקבל קדימות על פני כל שאר המערכות בתא, ולמעשה משתק באופן זמני את מנגנון הפיגמנטציה"
אלקושי מסביר כי "יש לנו שני מנגנונים שנועדו להגן על העור מפני חשיפה מסוכנת לקרינת UV. המנגנון הראשון מתקן את ה-DNA בתאי העור שנפגעו מהקרינה. המנגנון השני הוא ייצור מוגבר של מלנין, שמכהה את העור במטרה להגן עליו מפני חשיפות לקרינה בעתיד – וזהו בעצם השיזוף.
"במחקר הצלחנו לגלות למה תופעת השיזוף לא מתרחשת מיד כאשר הגוף נחשף לשמש, אלא באיחור מסוים. מסתבר שהמנגנון שמתקן את ה-DNA מקבל קדימות על פני כל שאר המערכות בתא, ולמעשה משתק באופן זמני את מנגנון הפיגמנטציה. רק אחרי שהתאים מתקנים את המידע הגנטי כמיטב יכולתם, התאים מתחילים לייצר את המלנין באופן מוגבר".
פרופ' לוי הוסיפה כי "הדבר הכי חשוב הוא להגן על המידע הגנטי מפני מוטציות, ולכן מנגנון תיקון ה-DNA מקבל קדימות בתוך התא בזמן החשיפה לקרינה על־סגולה מהשמש. במחקר קודם שלנו הראינו שחלבון בשם MITF, שעובר שִפעול בזמן החשיפה, הוא הבקר של שני מנגנוני ההגנה על העור. כאן אנחנו מראים שחלבון בעל תפקיד מפתח בתיקון ה-DNA, שנקרא ATM מפעיל את מנגנון התיקון ומשתק זמנית את מנגנון יצירת הפיגמנט – במטרה למקסם את הסיכוי של התא לשרוד ללא מוטציות לאחר החשיפה לקרינה. התיאוריה שלנו היא כי המערכת האחת משתקת את המערכת השנייה עד שהתיקון מגיע לשיא, כמה שעות אחרי החשיפה לקרינה, ורק אז מנגנון ייצור הפיגמנט נכנס לפעולה".
