"הטרגדיה של קארין באומן מוכיחה ומזכירה לכולנו - אנורקסיה היא מחלה קטלנית. וכמו מחלות נפשיות רבות אחרות, היא מחלה שניתנת לטיפול אבל קריטי לזהות אותה בזמן, ולעצור אותה בזמן". כך אומר הפסיכיאטר ד"ר אורן טנא, מנהל המכון לבריאות הנפש במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב).
הפרעת האכילה שהכריעה היום (ג') את הדוגמנית היא מחלה פסיכיאטרית הקשורה לעיסוק יתר במשקל הגוף. אנורקסיה נחשבת לחמורה בהפרעות האכילה והיא מאופיינת בשיעורי החלמה נמוכים. רק כ-50% מהחולות (רוב הלוקות במחלה הן נשים) צפויות להחלים כמעט לגמרי, 30% צפויות להחלים חלקית, 20% ימשיכו לסבול מהמחלה לאורך שנים וכחמישה עד 15% ימותו בתוך עשר שנים לאחר האבחון.
המאפיין הבולט של אנורקסיה הוא ירידה משמעותית במשקל עד למצב של תת-תזונה. מאפיינים נוספים: הפרעה בתדמית הגוף (החולה לא רואה את עצמו כרזה ואינו מבין את הסכנה שבמצבו), פחד מעלייה במשקל והתנהגות שלא תואמת את המשקל - כלומר, הוא לא אוכל. על פי הההערכות, בישראל סובלים מהפרעות אכילה לפחות 10% מבני הנוער. לאחר מגפת הקורונה סבורים כי שיעור זה עלה משמעותית.
ד"ר אורן טנאצילום: טל גבעוניפרופ' יעל לצר, מנהלת המחקר של המרכז להפרעות אכילה ברמב"ם, מציינת בהקשר זה כי מאז פרוץ הקורונה נרשמה עלייה של כמעט 50% בפניות לטיפול בהפרעות אכילה, "כריאקציה של מצב הדחק הקשה. לצערנו, בשל כך התורים ארוכים ולא מאפשרים מתן מענה מיידי לפניות הקשות. זה טרגי כי זה עומד בניגוד לאיכות הטיפול הנדרשת ותלויה במידת המהירות לפנייה וקבלת טיפול. קובעי המדיניות צריכים לקחת את זה בחשבון כדי לפתוח אפשרויות טיפול נוספות ולהרחיב את יריעת מגוון הטיפול בארץ".
עוד בנושא זה:
ד"ר מירב נעים, מנהלת היחידה להפרעות אכילה בבית החולים סורוקה, אומרת כי "הפרעת אכילה נגרמת משילוב כמה גורמים, חלקם גנטיים מולדים וחלקם סביבתיים. בשנים האחרונות אנו רואים מגמה של הצערת גיל הופעת ההפרעה ועלייה בשכיחות המחלה. מדובר במחלה קשה שיכולה להוביל גם לתמותה, כפי שנוכחנו היום. עם זאת, זיהוי וטיפול מוקדם משפרים את מהלך המחלה ויכולים להביא לריפוי מלא, ולכן החשיבות של פנייה מוקדמת ושירותי רפואה זמינים בתחום".
ריאיון אלה בלוך המתמודדת עם הפרעות אכילה
(צילום: חגי דקל)
"תחלואה שנלווית לחרדה"
בשנים האחרונות נודע סוג חדש של אנורקסיה בבני נוער ובצעירים: המשקל אמנם תקין, אולם קיים עיסוק בלתי פוסק בדימוי הגוף, והאכילה לא סדירה ולא תקינה. המושג הזה שיש מכנים אותו "אנורקסיה סמויה" מבלבל לעיתים, וחלק מהחולים הצעירים מידרדרים לכדי אנורקסיה "מלאה" וסכנת חיים. פרופ' לצר מרמב"ם, מציינת כי 85% ממקרי מחלת האנורקסיה מתפתחים בטווח הגילאים 18-12, ואילו מקרי בולימיה מתפתחים בעיקר בטווחי הגיל 26-15. השכיחות בישראל דומה לעולם המערבי.
"למעשה, הפרעות אכילה הן תחלואה הנלווית לחרדה בקרוב ל-80 אחוז מהמקרים. ההפרעה באה לווסת את החרדה בין השאר. חשוב שיבינו שהפרעות אכילה לא קשורות לאוכל, צורה ומשקל, אלא הן שפה להבעת מצוקה. כל החולים בהפרעות אכילה מביעים מצוקה נפשית קשה מאוד"
פרופ' לצר מדגישה כי רבים מהסובלים מהפרעות אכילה סובלים גם מחרדות. "למעשה, הפרעות אכילה הן תחלואה הנלווית לחרדה בקרוב ל-80 אחוז מהמקרים. ההפרעה באה לווסת את החרדה בין השאר. חשוב שיבינו שהפרעות אכילה לא קשורות רק לאוכל, צורה ומשקל, אלא הן שפה להבעת מצוקה. כל החולים בהפרעות אכילה מביעים מצוקה נפשית קשה מאוד.
גם ד"ר טנא מציין כי אנורקסיה, והפרעות אכילה דוגמת בולימיה נרבוזה או binge eating disorder (המכונה הפרעת בולמוסי אכילה או אכילה כפייתית או אימפולסיבית), מלוות פעמים רבות בתחלואה פסיכיאטרית נוספת - דיכאון בעשרות אחוזים, חרדה חברתית ו-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). "גם שיעורי האבדנות יותר גבוהים כנראה בקרב חלק מהלוקים בהפרעות אכילה", הוא מסביר.
פרופ' יעל לצרצילום: הקריה הרפואית רמב"ם"מדובר במחלה קשה מאוד עם אחוזי תמותה גבוהים יותר מכל המחלות הפסיכיאטריות יחד", אומרת פרופ' לצר, "יש לקחת את הפרעות האכילה ברצינות רבה ולהגיע לטיפול מיידי ובמהירות אפשרית. ככל שמטפלים במחלה מהר יותר, כך עולים הסיכויים להחלמה. עם זאת, יש לציין שגם במקרים הקשים ביותר ניתן לטפל ורבים מהמטופלים במצבים הקשים והממושכים יכולים לצאת מהמצב, לתפקד ולחיות חיים מלאים באיכות חיים טובה. יש מקום לאופטימיות".
4 צפייה בגלריה
קארין באומן ז"ל. ככל שמטפלים במחלה מהר יותר, כך עולים הסיכויים להחלמה
(צילום: יובל חן)
אנורקסיה גורמת לשינויים גופניים ובהם, כאמור, ירידה במשקל עד כדי בלט עצמות, חולשה, עייפות, סחרחורת, כאבי שיניים ונשירת שיער, אי-סבילות לקור.
להפרעות אכילה יש בדרך כלל סימנים מקדימים, שזיהוי שלהם עשוי למנוע הידרדרות. בין הסימנים ההתנהגותיים להפרעת אכילה: לבוש במידות גדולות מאוד, לכאורה כדי להסתיר את הירידה במשקל ואת העצמות הבולטות. הסובלים מאנורקסיה לרוב עשויים ללבוש גם בימים חמים שתי שכבות של בגדים, שיהיו גדולים ממידותיהם.
ד"ר עינת צוברי, עו"ס ומנהלת המרכז לטיפול בהפרעות אכילה הדרים כפר סבא במרכז לבריאות הנפש שלוותה מקבוצת כללית, סוקרת את השינויים ההתנהגותיים החשודים:
- אכילה בהיצמדות לשעות קבועות
- עיסוק כפייתי בחשיבה על מזון, קנייתו, הכנתו והגשתו לאחרים, איסוף מתכונים
- אכילה איטית, פירור מנת האוכל, השארת שארית, הימנעות מאכילה בחברה
- הערכה עצמית שתלויה כולה באכילה או אי-אכילה
ד"ר רותי קפלן זרחי, פסיכולוגית קלינית ומנהלת המרפאה להפרעות אכילה במאוחדת מחוז דרום, מסבירה כיצד נוכל לזהות את תמרורי האזהרה של הפרעת האכילה.
מהן הנורות האדומות שחשוב לזהות?
"כשמדובר באנורקסיה, ניתן לזהות כמה סימנים פיזיולוגיים כמו: הפסקת וסת, לבישת בגדים רחבים וגדולים שיסתירו את הגוף, רזון קיצוני, נשירת שיער, כאבי בטן, עצירות, יובש בעור. הרבה פעמים ההורים לוקחים את הילדה לרופא גסטרו, כי הם חושבים שמדובר בבעיה רפואית.
"כשמדובר בבולימיה, ההפרעה שממנה סבלה קארין באומן בהתחלה, הרבה יותר קשה לזהות את הסימנים. התסמינים הם בעיקר הקאות מרובות, בעיקר לאחר הארוחות, שימוש במשלשלים, וסימן שניתן לזהות על הגוף הוא 'סימני ראסל', כשמופיעות שריטות על האצבעות כתוצאה מההקאות.
"נורת אדומה נוספת שיכולה להידלק היא כשהנערה מסתגרת בחדרה, מפסיקה להיפגש עם חברים, ואפילו נמנעת מללכת לבית הספר. הנערה חשה בושה, היא מרגישה שהיא נראית גדולה ושמנה, ולא רוצה שיראו אותה ולכן היא מסתגרת".
ד"ר עינת צוברי מוסיפה: "יש לשים לב האם קיים שינוי בדפוסי האכילה, כמו צמצום קיצוני או אכילה ללא שליטה, היעלמות כמויות מאוד גדולות של מזון מהבית או שינוי חד במראה הגוף. גם הימצאות אינטנסיבית במטבח, הישקלות מרובה, ספורט כפייתי, הליכה לשירותים מיד לאחר האוכל, אובדן משקל ותלונות מרובות על קור אמורים לעורר נורת אזהרה".
איך נבחין בין דיאטה רגילה לבין הפרעת אכילה?
ד"ר צוברי: "דיאטה שאינה מסתיימת ואינה מספקת לאחר הירידה למשקל הרצוי היא נורת אזהרה. נערה בסיכון תציב לעצמה משקלי מטרה נמוכים ולעולם לא תהיה מרוצה ממשקלה. לעומתה, נערה בדיאטה נורמלית, תעצור במשקל שהציבה לעצמה ותהיה מסופקת ממשקלה.
"אצל אדם בדיאטה רגילה ניתן יהיה להבחין בשינוי ושיפור משמעותי בדימוי הגוף עם הירידה במשקל. דיאטה של נערה הנמצאת בסכנה של הפרעת אכילה, תלווה תמיד בביקורת עצמית על ממדי הגוף וצורתו ובאופן פרדוקסלי עם הירידה במשקל - דימוי הגוף ילך וירד.
"בדיאטה נורמלית, במקביל לשיפור בדימוי הגוף, נצפה גם לשיפור והטבה בחיי החברה. נערה בסיכון לפתח הפרעת אכילה, תסתגר יותר ויותר, ולרוב ככל שמשקלה יידרדר, היא תימנע יותר ויותר מסביבה חברתית. היא עלולה לסבול גם מדיכאון, התפרצויות זעם, חרדה, התנהגויות כפייתיות, פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות"
"בדיאטה נורמלית, במקביל לשיפור בדימוי הגוף, נצפה גם לשיפור והטבה בחיי החברה. נערה בסיכון לפתח הפרעת אכילה, תסתגר יותר ויותר, ולרוב ככל שמשקלה יידרדר, היא תימנע יותר ויותר מסביבה חברתית. זאת ועוד, היא עלולה לסבול גם מדיכאון, התפרצויות זעם, חרדה, התנהגויות כפייתיות, פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות".
האם הקאות הן סממן של אנורקסיה?
ד"ר אורן טנא מאיכילוב משיב: "חשוב לדעת שהקאות אינן מאפיין אך ורק של בולימיה. קיים תת-סוג של אנורקסיה שבה הדרך לרדת במשקל היא בהקאות תכופות ולא (רק) בצום או בספורט מופרז. ההבדל הוא שמטופלים הלוקים בבולימיה הם במשקל גוף תקין, ולא בתת-משקל כחולי אנורקסיה, ורבים מהם משתמשים בהקאות כדרך לשמר את משקלם, ולא בהכרח לרדת בו. אבל חשוב לדעת - 'משחק' בהפרעות אכילה יכול להידרדר במהירות במסלול של אובדן שליטה, ובולימיה יכולה להפוך לאנורקסיה ולהיפך".
מה עושים כשמגלים?
ד"ר קפלן זרחי: "הדבר הכי חשוב שהורים צריכים לעשות כשעולה אצלם החשד שבתם סובלת מהפרעת אכילה הוא לקחת אותה לרופא ילדים או לרופא המשפחה. מדובר בשלב הראשון והחשוב ביותר של התערבות רפואית כי הרופא בודק שאין סכנת חיים מיידית, כמו בעיה לבבית או שיבוש באלקטרוליטים (חוסר איזון של המלחים בגוף) הנגרם כתוצאה מההקאות המרובות. הרופא יפנה להמשך טיפול במסגרת מתאימה בהתאם למצב הרפואי ולשיתוף הפעולה של המטופלת".
"ככל שמאבחנים את הפרעת האכילה בגיל צעיר יותר, כך גדלים סיכויי ההחלמה. הרבה יותר קל לטפל במטופלת צעירה שההורים שלה עדיין מטפלים בה ומקבלים החלטות עבורה, מאשר מישהי בגירה שהיא אחראית לעצמה"
היא מדגישה גם את החשיבות באבחון המוקדם: "קיימת חשיבות רבה לכך, כי ככל שמאבחנים את הפרעת האכילה בגיל צעיר יותר, כך גדלים סיכויי ההחלמה. הרבה יותר קל לטפל במטופלת צעירה שההורים שלה עדיין מטפלים בה ומקבלים החלטות עבורה, מאשר מישהי בגירה שהיא אחראית לעצמה". גם ד"ר צוברי משלוותה מדגישה כי "אבחון מוקדם יאפשר טיפול פחות אינטנסיבי והסיכוי למיגור ההפרעה עוד בשלביה הראשונים יהיה גדול יותר".
איך מתמודדים עם אנורקסיה, אם בכלל?
ד"ר קפלן זרחי: "לרוב האנשים ולעיתים גם לרופאים, יש ציפייה לראות מטופלת עם חשד לאנורקסיה במשקל מאוד נמוך. אולם, אנחנו רואים במרפאה יותר ויותר מקרים מצבים שבהם המטופלת הייתה בנקודת ההתחלה במשקל מאוד גבוה ועם הזמן היא מרזה בצורה קיצונית, ובביקורה אצל הרופא המראה שלה נראה תקין והיא פחות תעורר חשד. לכן, חשוב לשים לב לתסמינים שיכולים להופיע אצל הנערה/האישה. בהפרעות אכילה, האוכל הוא רק הסימפטום והוא הדרך להתמודד עם רגשות מאוד קשים שהנערה חווה, כי הוא זמין, וקל להשתמש בו.
"ברמה הפסיכולוגית, חשוב לשים לב שהנערה נמצאת במצב רגשי תקין, שהיא ממשיכה בשגרה כמו תמיד, יוצאת ומבלה עם חברים והולכת לבית הספר. דרך נוספת היא שההורים ישאלו את עצמם אם הם יודעים מה היא אוכלת? אם הם יודעים להגיד שהיא אוכלת ארוחות מסודרות, שהפעילות הגופנית לא אינטנסיבית מדי, שמצב הרוח תקין. בשגרה, מומלץ לשקול את הילדים אצל רופא הילדים או רופא המשפחה אחת לחצי שנה ולראות שאין ירידה דרסטית. התמודדות נוספת היא לקיים שיחות שוטפות עם הילדים, להביע דאגה. אפילו להגיד 'אם את צריכה אותי, או לדבר איתי, אני כאן'".
מה הטיפול?
ד"ר אורן טנא מאיכילוב מסביר כי הטיפול בהפרעות אכילה תמיד משולב: רב-מקצועי ורב-צוותי. "אין תרופה אחת לאנורקסיה. יש מאבק עיקש נגד מחלה עיקשת. לעיתים ניתן לסייע עם תרופות ממשפחת ה-ssri (נגד דיכאון) דוגמת פרוזאק, כדי להפחית מעט מהרכיב האובססיבי של ההפרעה. לעיתים נעזרים בתרופות אחרות לתסמינים נלווים אחרים כמו דיכאון או חרדה, אבל עיקר הטיפול הוא השיחות, הליווי התזונתי והתמיכה מסביב".
במקרים קשים נדרש אשפוז של החולה, עד כדי האכלה באמצעות זונדה (צינור המוחדר מהאף ישירות לקיבה) או על-ידי מתן מזון דרך הווריד במקרים קשים עוד יותר. החולות המאושפזות נדרשות לבדיקות דם, שקילה תקופתית, שיחות פסיכותרפיות ולעיתים גם תרופות פסיכיאטריות. לאחר שחרור מאשפוז ממושך, נזקקים החולים לשיקום במסגרת מגורים משותפים בבית שיקומי למשך כשנה וחצי, בנוכחות אנשי צוות תוך כדי קבלת טיפול מקצועי. אלא שהביקורת העלתה כי חסרות בישראל מסגרות שיקומיות כאלה לחולים כרוניים.
הכוח הוא במשפחה
ד"ר קפלן זרחי מציינת כי "הטיפול נקבע בהתאם למצב הרפואי. אם המצב לא חמור, נרצה להמשיך לטפל בה בקהילה על מנת שהמטופלת תמשיך בחייה השגרתיים. בקהילה יש מרפאות להפרעות אכילה המספקות מענה יום-יומי. הטיפול המועדף שנמצא הכי יעיל למתבגרות עם אנורקסיה הוא טיפול משפחתי (family based therapy) שבמסגרתו משתתפים ההורים במפגשים הרציפים והוא מלווה במעקב תזונתי על-ידי דיאטנית.
"הרעיון הטיפולי שנמצא מאחורי הגישה הוא שהפרעת אכילה מתחילה במשפחה, הכוח הוא במשפחה – הוא אצל ההורים, ואנחנו כאנשי טיפול עוזרים להורים בשביל לעזור למתבגרת. לפעמים טיפול זה לא מתאפשר, או שההורים לא רוצים אותו מסיבות אישיות כאלה ואחרות ואז אנחנו עושים טיפול פרטני למתבגרת ולסירוגין משלבים הדרכת הורים, כשהדיאטניות מלוות את הטיפול. בחלק מהמקרים גם צריך לשלב טיפול פסיכיאטרי בגלל דיכאון או חרדה, וזה חלק בלתי נפרד".
כבר ב-2012 התריע מבקר המדינה על בעיות בטיפול בהפרעות האכילה בישראל. המבקר טען כי יש מחסור משמעותי במסגרות אשפוז במחלקות ייעודיות וכי התורים במחלקות הקיימות נמשכים חודשים ארוכים. גם בתחום זה הפריפריה סובלת במיוחד: בצפון הארץ ובדרומה אין כלל פתרון לחולים הזקוקים לאשפוז. מחסור קיים גם במרפאות המיועדות לטיפול במאובחנים בשלבים ראשונים של המחלה: אלה שעדיין לא סובלים מפגיעה גופנית משמעותית ולא הגיעו לסכנת חיים.
