השעה עשר בלילה. לאימך המבוגרת כואבת הבטן פתאום. מעט תה בבונג לא משפר את המצב. הכאב ממשיך והיא מקיאה את התה ומתקשרת אליך. היא גרה במרחק של 20 דקות ממקום מגוריך. בזמן שאתה בדרך היא קמה לשירותים ומתעלפת. אתה מגיע לביתה ומוצא אותה יושבת על הכורסה חיוורת, כאובה ועצובה. מה לעשות? לאן לפנות?
אימך זקוקה לעזרה רפואית והדבר לא יכול לחכות עד הבוקר. למי תתקשר בשעה כזו? ידעת את התשובה כבר בדרך - צריך לפנות את אימך לבית החולים, לחדר המיון או בשמו העדכני - המחלקה לרפואה דחופה - המלר"ד. הזיכרונות מהביקור האחרון שלך במקום גורמים לך להזעה קלה: אגף קורונה, צפיפות, מסיכות, צוות טרוד, רופא צעיר ועייף אחרי 18 שעות עבודה ועוד היד נטויה. המתנה ועוד המתנה. המתנה לרופא, המתנה לצילום, המתנה לבדיקת קורונה, המתנה לאשפוז. עצבים, דאגה, צפיפות ותחושת חוסר אונים.
האם עכשיו, בשוך האומיקרון, אחרי שנתיים של מסכות, סגרים, לימודים בזום, דיונים על חיסונים ותו ירוק – האם אחרי כל זה, נגיע למקום נוח, מסודר, יעיל? מלר"ד שמשרה יותר ביטחון ובטיחות מאשר לפני שנתיים? התשובה, למרבה הצער, היא לא. האם לא מגיע לנו, לאזרחים, לחולים ולפצועים בשעת הצורך הדחוף – מענה משודרג מזה שהתרגלנו אליו בלית ברירה בעת המגפה וגם לפניה? בהחלט כן. וזה גם אפשרי.
קראו עוד:
פי שלושה יותר אוכלוסייה וגם הרבה יותר אפשרויות טיפול
המלר"ד היא מקום מורכב ביותר. השיטות הרגילות שבהם משתמשת מערכת הבריאות כדי לייצר סדר ולתת מענה לצרכים של המטופלים, לא מתאימים כאן. אין תור ב-14:30 לגסטרואנטרולוג להערכה לפני אנדוסקופיה. יש כאב בטן פתאומי בשעה עשר בלילה המלווה בהקאות ועילפון. ולפיכך יש צורך ברופא וצוות זמינים ומיומנים במצבים דחופים, כולם בעלי יכולת לאבחן לא רק את הבעיה אלא גם את מידת הדחיפות שלה, לטפל במה שדחוף עכשיו ולהחליט מה סובל דיחוי.
מעט היסטוריה מתבקשת. לפני 50 שנה חדר המיון היה פחות עמוס, לא רק משום שבזמן שהאוכלוסייה שילשה את עצמה, משלושה מיליון לתשעה מיליון, נבנה רק בית חולים כללי אחד נוסף. המלר"ד של 2022 עמוסה גם לא רק בשל העובדה שבישראל יש היום פי 16 יותר קשישים מעל גיל 75 לעומת מספרם ב-1970.
המדע והרפואה מאפשרים היום יותר אמצעים לאבחן ולהציל במצבים דחופים. לפני 30 שנה, אבחנה של שבץ מוחי הייתה קשה מאוד למטופל אבל לא מאתגרת עבור הרופא – כי לא היה לו הרבה להציע מבחינת טיפול. בשנים האחרונות פותחו טיפולים שיכולים לחסוך נכות קשה ואפילו להציל חיים – בתנאי שהאבחנה נעשית בזמן (תוך דקות) והטיפול, שבא לפתוח כלי דם חסום על ידי תרופה או בצנתור, נעשה בחלון זמן של מספר שעות.
למרות הציפייה הגוברת והמוצדקת למלר"ד מקצועית יעילה ונעימה, עדיין במרבית המחלקות לרפואה דחופה בארץ, ברוב שעות היום, הרופא שיטפל בך בשעת משבר הוא תורן צעיר, עייף וטרוד, ללא נוכחות רופא בכיר במקום
כל זה דורש יכולת אבחנה, טיפול, התארגנות ולוגיסטיקה מתוזמנים במלר"ד. כאשר המערכת מתפקדת כראוי, התוצאות בהתאם: אלפי אנשים בכל שנה שנחסכים מהם שנים של תלות וסבל. ולא רק בשבץ מדובר. הטיפול בהתקפי לב, בפציעות קשות מתאונות או אלימות ובאלח דם וזיהומים אחרים – דורש אבחנה מהירה ומקצועית וטיפול בהתאם, שמתחילים במלר"ד ומורידים תמותה בעשרות אחוזים. זו רק דוגמה קטנה של מה שמצופה ומה שמגיע לך ולאהוביך בהגיעכם למלר"ד בשעת מצוקה.
ומה אם אתה מגיע למלר"ד עם כאבים בחזה ולשמחת כולם לא חווה התקף לב או בעיה מסוכנת אחרת? כמה חשוב לך לדעת בזמן סביר ובביטחון מלא, ללא בדיקות מיותרות, שאין צורך באשפוז או בפעולה דחופה? גם זה חלק מהמיומנות של רופא המלר"ד.
ולמרות הציפייה הגוברת והמוצדקת למלר"ד מקצועית יעילה ונעימה, עדיין במרבית המחלקות לרפואה דחופה בארץ, ברוב שעות היום, הרופא שיטפל בך בשעת משבר הוא תורן צעיר, עייף וטרוד, ללא נוכחות רופא בכיר במקום.
החלטות גורליות, ביצוע פעולות מתקדמות וחווית המטופל והמטפל גם יחד צריכות להיות מופקדות בידי אנשי מקצוע, מומחות ומתמחים ברפואה דחופה, בתנאים המאפשרים נוחות ופרטיות המטופל וטיפול מיטבי של הרופא המטפל. אי אפשר לצפות ליעילות, מקצוענות ושירותיות סבירים מתורנים זוטרים ממחלקות אחרות, העובדים 24 שעות רצוף במקום שהוא אינו הסביבה המקצועית הטבעית שלהם, בזירת בית החולים הבלתי צפויה ביותר ובעומסים שאינם מאפשרים את אותם תנאים לקבלת החלטות מיטביות.
מה שמגיע לך ולאימך הסובלת מכאב בטן בהגעה למלר"ד, הוא רופא מקצועי ברפואה דחופה, שיכול לראות את החולה באופן כוללני ולא רק דרך נקודת ההסתכלות הצרה של התמחות מסוימת. הרופא שלך במלר"ד צריך להיות זמין ורענן ובעל יכולות מעולות, לא רק כרופא שמתמחה במצבים דחופים, כולם – אלא גם ככזה שמכיר את המערכת הסבוכה של המלר"ד – קליטה לפי חומרה, טיפול מידי בכאב ובבעיות מסכנות חיים, התייעצויות, בדיקות, העברות לבית חולים אחר לפי צורך וכל מה שכרוך בטיפול במצבים דחופים.
תאר לך חוויה במלר"ד שלא תלווה בחרדה אלא ברגיעה, ובתחושה של הימצאות בידיים טובות, בתקשורת ולא באי-ודאות, ביעילות ולא בהמתנות, בנוחות ובפרטיות ולא בדוחק. כל זה לא רק מגיע לך – ואין ספק שמגיע לאזרחי ישראל שירות כזה ולו כגמול על השנתיים האחרונות שעברנו יחד. כל מה שמתואר למעלה נמצא בהישג יד.
הסטנדרט צריך להיות מומחה לרפואה דחופה
בהסתדרות הרפואה בישראל (הר"י) ישבה ועדה עליונה שקבעה בין היתר ש"יש להעמיד צוותים רפואיים יעודיים אורגניים למחלקות לרפואה דחופה (מלר"דים), כך שמחלקות אלה לא יסתמכו על הקצאות התורנים של מחלקות אחרות".
במשרד הבריאות עמלים בימים אלה על דרכים לקיצור תורנויות המתמחים. המקום המתבקש והנכון לעשות זאת הינו המלר"ד: לא סביר שרופאה, טובה ככל שתהיה, תתפקד בעבודה מאומצת ודורשנית במלר"ד במשך 24 שעות. לא סביר ואף מסוכן. לא רק שמסוכן שרופא צעיר ועייף יהיה אחראי על החלטות ופעולות דחופות ביותר, אלא שניתן בקלות יחסית להעביר את העבודה של רופאים במלר"ד למשמרות סבירות.
האם יש לזה עלות? כן – אבל פחות ממה שניתן לחשוב. יש בה גם חיסכון בתורנויות, ייעוצים, אשפוזים ובדיקות. וגם אם יעלה כסף לשפר את רמת הטיפול והשירות במלר"דים - לא מגיע לכם?
אנחנו, באיגוד הישראלי לרפואה דחופה, מציעים לא רק חזון אלא תוכנית. יש מומחים ומתמחים ברפואה דחופה בארץ, שמטפלים בחלק מהמטופלים, בחלק מבתי החולים, חלק מהזמן. האם אתה רוצה לקחת סיכון שאחד כזה לא יהיה בנמצא ברגע שאימך תזדקק לטיפול דחוף? או שאתה מצפה שזה יהיה הסטנדרט המקובל בכל מלר"ד במדינה, בכל מצב ובכל שעה?
בימים אלה מסתיימת עבודתה של ועדה של הר"י ושל האיגוד הישראלי לרפואה דחופה. הוועדה, בראשותה של ד"ר דברה ווסט, מנהלת מלר"ד אסותא אשדוד המבוססת על מומחים ברפואה דחופה, מתווה תכנית עם סטנדרט חדש למלר"דים בישראל: נקבע בה כי המלר"דים יאוישו על ידי אנשי רפואה דחופה העוברים התמחות במקצוע ושייכים למקום. לא עוד תורנויות של 24 שעות במלר"דים. יגויסו מספיק רופאים, עוזרי רופא וצוות סיעודי כדי לשרת את המטופלים ביעילות, מקצועיות ונוחות.
הכללים האלה מקובלים על כולם. האם יש לזה עלות? כן – אבל פחות ממה שניתן לחשוב. יש בה גם חיסכון בתורנויות, ייעוצים, אשפוזים ובדיקות. וגם אם יעלה כסף לשפר את רמת הטיפול והשירות במלר"דים - לא מגיע לכם? עלות הסגרים שעברנו, עסקים שנסגרו ושעות עבודה שירדו לטמיון היא מעל למאה מיליארד שקל. עלות שדרוג כלל המלרדי"ם בישראל והבאתן לרמה ראויה מהווה אחוזים בודדים מהכסף שהמשק הפסיד.
ההשקעה במערכת הבריאות בכלל ובמלר"דים בפרט חייבת להבטיח שכאשר לאמא שלך כואבת הבטן באמצע הלילה, לדאגה שלך לבריאותה לא תתווסף חרדה על מה שיהיה כשתגיעו למלר"ד. אחרי כל מה שעברנו - מגיע לה. מגיע לכולנו.
פרופ' מיכאל דרשר הוא יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה דחופה
