טרנסית משהו שנולדים איתו מאיה אחות טרנסית
(צילום: אבי חי)
מאיה עוראבי-עזרא, האחות הטרנסית הראשונה בישראל, מאשימה את משרדי הממשלה בהתייחסות לקהילה הטרנסית כאזרחי סוג ב' ובאי-מתן מענה מסודר לבעיות נפשיות. היא אמרה את הדברים בריאיון לאולפן ynet לאחר שהשתתפה בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת בנושא פגיעות שסופגות נשים טרנסג'נדריות בתחומים שונים.
עוד על הקהילה הטרנסית:
"הכנסת ציינה את יום הטרנסית", סיפרה, "והיו דיונים על זכויות הילד, זכויות האישה, אימוץ, פריפריה, רפואה ועוד נושאים שקשורים לקהילה הלהט"בית בכלל ולקהילה הטרנסית בפרט".
עוראבי-עזרא (30) היא ערבייה מוסלמית ילידת עכו, נשואה לגבר יהודי, אחות במקצועה, בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני במינהל מערכות בריאות. כיום היא עובדת במרפאת קשת להתאמה מגדרית שבבית החולים וולפסון בחולון. "המרפאה קיצרה תורים לאנשים שרוצים לעבור שינוי מגדרי", היא מסבירה. "אני מטפלת בהם מהמקום האישי שלי, כמי שעברה את התהליך בעצמה ויודעת מה הם צריכים. זה תהליך מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית. אני מאמינה שטיפול של אחות טרנסית יותר טוב מזה של אחות אחרת, למרות העובדה שכל האחיות מקסימות, וכולן עושות עבודת קודש".
מה בדיוק היה בישיבת הוועדה?
"השתתפו בה הרבה נציגים מהקהילה הטרנסית לצד נציגים של משרדי ממשלה. אנחנו הצגנו את הבעיות שלנו, ונציגי המשרדים היו צריכים לתת תשובות. מה שעיצבן אותי זה שנציגי הממשלה באו לא מוכנים. הם לא יודעים איך לגשת לנושא, לא מכירים את הנתונים ואת הסטטיסטיקה, לא יודעים מה קורה. הם פשוט מוכרים לנו מילים. חושבים שאנחנו אזרחים סוג ב'. אני אחות במקצועי, יש לי תואר שני, עשיתי דברים בחיים ואני יודעת מה מגיע לי.
"אני מצפה שיתייחסו לקהילה שלי ברצינות, שיבואו מוכנים, עם תוכניות פעולה, עם רעיונות איך ממגרים את הזנות בקהילה הטרנסית, את העוני, את ההתאבדויות. 56% מהקהילה לא מגיעים לבתי חולים מחשש לאפליה. זה מטריד. 40% מהקהילה ניסו להתאבד לפחות פעם אחת. ובכל זאת, נציגי הממשלה הגיעו בלי שום תוכנית. איך מתייחסים למספרים כאלה?".
בכל זאת, את מאמינה שיש תקווה? החברה הישראלית נפתחת לנושא הזה?
"אם אנחנו נמשיך להאמין בעצמנו, זה יקרה. תמיד אני אומרת לחברות ולמטופלות שלי, 'תאמינו שמגיע לכן. אתן שוות, אתן מקסימות ומדהימות. תלמדו, תשתתפו, תתקדמו. אנחנו נוכיח לחברה שלא רק נעזור לעצמנו אלא נעזור גם לחברה הכללית'. אז יש תקווה, יש אור בקצה המנהרה, אם כי אנחנו מתקדמים לאט, לא מהר. הממשלה צריכה לעבור תהליכים כדי שנהיה במקום יותר טוב. יש לי זכות להחליט מהו המגדר שלי ומה הנטייה המינית שלי. מה שיש לי בין הרגליים לא צריך לעניין אף אחד. צריך להתייחס אליי כאדם".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בטלפון - 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il.
