בשיתוף KSM מכון המחקר והחדשנות של מכבי
הקהילה המדעית היא חוג מרובה אסכולות ורווי בחילוקי דעות, אבל על טענה אחת מסוימת ישנו קונצנזוס מוחלט: כולנו חיים היום בתקופה מעניינת. פרקי הזמן שבין פיתוח של טכנולוגיה פורצת דרך אחת לאחרת הולכים ומצטמצמים והגבול שבין המדע הבדיוני והמציאות הולך ומטשטש. אך מעל כל אלה נותרה לאנושות שאיפה כמוסה אחת שעדיין נדמית כרחוקה: הוכחת קיומן של תרבויות תבוניות מגלקסיות זרות. כאן בדיוק נכנס לתמונה פרופ' אבי לייב, שנחשב לדעת רבים לאדם הקרוב ביותר לביסוס ההוכחה הזו. בשיחה איתו תהתה ד"ר טל פטלון, מנהלת מכון המחקר והחדשנות של מכבי, אילו תהליכים והשפעות צריך לעבור אדם כדי להקדיש את פועלו לחיפוש אחר חוצנים. "בילדותי נהגתי לאסוף ביצים כל אחר צהריים ואז לנסוע בטרקטור לגבעות כדי לקרוא ספרי פילוסופיה", מפתיע לייב בתגובה. "הרעיונות והגישות שנחשפתי אליהם עיצבו והגדירו במידה רבה את הקריירה המדעית שלי, כי אני הרבה יותר מחובר לטבע, ופחות מחובר לאנשים".
כאסטרופיזיקאי בכיר ובעל שם עולמי, מצופה מחוקר כמו לייב לתחזק פרופיל פייסבוק, חשבון טוויטר או לכל הפחות עמוד לינקדאין. בפועל, האזכורים היחידים שמעלה שמו בחיפוש בגוגל מובילים לערך וויקיפדיה, לכתבות שבהן צוטט ולעמוד הפרסומים שלו באוניברסיטת הרווארד, שם הוא עומד בראש המחלקה לאסטרונומיה והמרכז לחקר חורים שחורים. "אין לי שום טביעת אצבע דיגיטלית ברשתות החברתיות", מפתיע לייב. "לא איכפת לי כמה עוקבים יש לי או כמה לייקים אני מקבל. כל מה שבאמת מעניין אותי הוא לחקור ולהבין את המציאות שבה אנחנו חיים".
האזינו לקטע קצר מתוך הפודקאסט:
המציאות היא לא תכנית כבקשתך
ד"ר פטלון עצמה מחזיקה בהשקפה ייחודית על המציאות ותודעה. "המציאות היא רבת ממדים", היא מסבירה "היא יכולה להיתפס באופן שונה בהקשרים פיזיים, מנטליים ורוחניים, עקב ההתבוננות שלנו עליה". לייב, מצדו, מציג עמדה פחות גמישה. "אני מתנגד לאמירה שמציאות היא עניין סובייקטיבי", הוא אומר. "גם אם אנשים מרכיבים משקפיים שגורמים להם להאמין שהם בראד פיט ושהם חיים בסביבת מפורסמים, זה לא הופך את הדבר למציאותי. ישנה מציאות אחת, וזו המציאות שכולנו חולקים".
סלידתו של לייב מהרשתות החברתיות הולכת ומתבררת כמובנת מאליה ככל שהשיחה איתו מתפתחת. הרעיון להציג את החיים דרך פילטרים ועיבודי תמונה הוא בגדר עיוות מבחינתו. "אני אוהב לראות את הפצעונים על פני המציאות, ללא האיפור", הוא ממחיש. "בדייט הראשון שלי עם אשתי ביקשתי ממנה להסיר את המייק-אפ, כי כשאני אוהב משהו אני רוצה לראות אותו בדיוק כפי שהוא, עם כל הפרטים הקטנים, ולא יותר טוב מכפי שהוא באמת. לעיתים קרובות אנשים מייפים את המציאות ומנסים להציג אותה כאחרת מכפי שהיא. זה כמובן משרת את האינטרסים האישיים או הפוליטיים שלהם, אבל למרבה הצער המציאות לא חתומה איתנו על חוזה שבו היא מחויבת לספק את רצונותינו ואת הציפיות שלנו ממנה".
כששומעים אותו מדבר על המציאות שאנו חיים בה נדמה שלייב לא היה יכול לחמוק מגורלו כפיזיקאי. עיסוק שלראייתו חותר כל הזמן אל חשיפת המציאות האובייקטיבית של היקום כולו. "המציאות היא כדור הארץ, השמש והכוכבים, ואין שום דבר שנוכל לעשות כדי להתכחש לה", הוא אומר. "אריסטו טען שכדור הארץ הוא מרכז היקום, ואנשים האמינו לו במשך אלף שנים. אבל אז באו קופרניקוס וגליליאו וטענו שכדור הארץ מסתובב סביב השמש. האם זו מציאות אובייקטיבית? בוודאי שכן, אבל האנשים שכלאו את גלילאו במעצר בית היו מתעמתים איתו היום ברשתות החברתיות ומנסים להוכיח שהוא טועה. אם אותם אנשים היו מנסים כיום להגיע למאדים הם היו נכשלים, כי לתפיסתם גם מאדים סובב אותנו. המציאות האובייקטיבית נמצאת בוודאות אי שם, אנחנו פשוט צריכים לפענח אותה".
ניתוק בינה-מלאכותית מהחשמל ייחשב כמו לחיצה על ההדק כלפי אדם
"אנחנו לא שונים מהותית מבינה מלאכותית", מסביר לייב. "מערכות של בינה מלאכותית ימשיכו להתפתח עד לנקודה שבה ניתוק שלהן מהחשמל ייחשב זהה ללחיצת הדק אקדח כלפי אדם. אז נהפוך לחברה אחרת לחלוטין; מכונות ידברו בינן לבין עצמן ויהיו להן קהילות משלהן, ואז יהיה ברור שמה שאנו מכנים 'רוחניות' הוא לא יותר מתודעה שאנו יכולים לפתח במכונות".
גם על העיסוק באלוהים משקיף לייב דרך טלסקופ-חלל שפונה אל מחוץ לגבולות הגלקסיה. "אני חושב שהדבר הכי קרוב לאלוהים שנוכל למצוא הוא ציוויליזציה מדעית מתקדמת מאוד שיכולה ליצור חיים במעבדה", מתאר לייב. "אם נבין כיצד לאחד את מכניקת הקוונטים ואת כוח הכבידה, נוכל ליצור יקום-תינוק במעבדה, כפי שכבר אולי עשתה ציוויליזציה מתקדמת כלשהי בעבר, ואם נפגוש אותה אי פעם היא בהחלט עשויה להיראות לנו כמו אלוהים. אני חושב שאנו תופסים את אלוהים כמו שתרבויות לא מפותחות מספיק תופסות תרבויות שמתקדמות מהן במיליוני שנים. היקום הוא כל כך גדול ויש עוד כל כך הרבה לחקור לפני שאנו קובעים שאנחנו הילד הכי חכם בשכונה, כי אולי אנחנו לא".
את ניצני המהפכות הגדולות הבאות בתולדות האנושות רואה לייב כבר בימים אלה, כאשר המשותף לכולן הוא הארכת תוחלת החיים האנושית והמשמעויות הנגזרות מכך. לשאלתה של ד"ר פטלון כיצד הוא מגדיר את הערך שלו, לייב מסביר כי "זמן הוא משאב שמאפשר לנו לבחור מה אנחנו יכולים לעשות עם החיים שלנו, ולכן השאיפה האנושית היא לשרוד הכי הרבה זמן באופן הכי מהנה. וזה מחזיר אותנו שוב לבינה המלאכותית, שנועדה לפנות אותנו מעיסוקים שונים לטובת עיסוקים אחרים או פנאי. כדי שנוכל לבלות כאן יותר זמן, אנו צריכים ללמוד טוב יותר את גוף האדם כך שנוכל לתקן אותו, באותו האופן שבו מתקנים מכונית או טלפון סלולרי. זה אתגר טכני בלבד, וכשנפתור אותו ניאלץ להתמודד עם השינוי החברתי שהוא ייצור בעולם בהיבטים של תעסוקה ומחיה".
את תנופת השינוי שיצרו מערכות הבינה המלאכותית חווה ד"ר פטלון מדי יום בעבודתה במכון המחקר והחדשנות וכרופאה מומחית ברפואת משפחה וברפואה דחופה. "אנחנו מפתחים טכנולוגיות ביג-דאטה מבוססות גנטיקה ומידע מתוך התיק הרפואי כדי לפתח טיפולים מותאמים אישית", היא אומרת. "המטרה היא כמובן למקסם את פוטנציאל הריפוי של המטופלים ולאפשר להם החלמה במסלול מדויק".
לדעת פטלון, המגמה הזו אינה באה להאריך חיים, שכן עדיין ניאלץ כולנו להתמודד עם תהליך סוף החיים. את לייב העיסוק במוות לא מטריד, או לפחות לא בהיבט השכיח שלו. הוא לא נוטה להיקשר לייצוג הפיזי שלו בעולם, ומסביר כי "גם הגוף הפיזי שלי הוא חלק מהמציאות, ואני מביט בו כמו על מכונית שקניתי מסוחר". "כמו את המכונית – גם את הגוף שלי קיבלתי כמכונה מובנית. לא עיצבתי אותה ולא ראיתי את המנגנון שמפעיל אותה. מעולם לא ראיתי את הכבד שלי, ואני לא יודע איך הלב שלי נראה. אבל אני פשוט חי כמארז של כל הדברים האלה שהם חלק ממני ונגררים איתי לכל מקום. שום דבר מעבר לזה. לכן מצחיק אותי לראות את פסלי נשיאי העבר של הרווארד מוצבים בכיכר האוניברסיטה, כולם רצו שיזכרו אותם, אבל למה שלמראה פיזי תהיה בכלל חשיבות? אני רוצה שאנשים יזכרו את העקרונות המנחים שלי ואת השאיפות שהיו לי בחיי, ובכלל – הייתי מעדיף שאווטאר שלי ייצג אותי לאחר מותי וימשיך לחקור את היקום במקומי".
3 צפייה בגלריה
פרופ' אבי לייב. "כולם רצו שיזכרו אותם, אבל למה שלמראה פיזי תהיה בכלל חשיבות?"
( צילום: Olivia Falcigno)
שיטת חקר היקום תהיה מוכרחה להשתנות
גם בחוגים שבהם הוא מוכר ופועל, בתוך אוניברסיטת הרווארד ומחוצה לה, נחשב פרופ' לייב ליוצא דופן, אפילו לאוונגרדי. בעוד שעמיתיו מקפידים שלא לסכן את היוקרה המקצועית שלהם בתזות סנסציוניות, לייב מתעלם מכך במודע ולא מהסס לצאת ולהוכיח תיאוריות חדשות. אחרי שחולל סערה בשנת 2019 כשטען כי הגרם החוץ-גלקטי המכונה 'אומואמואה' שחדר אל מערכת השמש שלנו הוא גשושית חוצנית, טען לייב כי בשנת 2014 התרסק על כדור הארץ העצם הבין-כוכבי הראשון שזוהה אי פעם במערכת השמש.
בחודש יוני האחרון זכה לייב לאישוש טענתו מצד משרד ההגנה האמריקני, מה שסימן מבחינתו את תחילת מסעו אחר הגביע הקדוש. בקרוב הוא צפוי לצאת בראש משלחת אל זירת ההתרסקות באזור פפואה גינאה החדשה במטרה לגרוף את שרידי המטאור מקרקעית האוקיינוס, בתקווה למצוא ביניהם חומרים חוצנים. למרות שמדובר במשימה מרגשת, לייב עדיין חש שמדובר בצעד לא גדול מספיק.
"כאשר אנו מביטים היום לשמיים, אנו רואים כוכבים שרובם כבר אינם קיימם עוד", הוא אומר בהחמצה. "אבל חשוב להבין שגם אם בני אדם יצליחו לנוע במהירות האור, חציית שביל החלב עדיין תימשך עשרות אלפי שנים. אין שום סיכוי שבן אנוש באמת יוכל לעשות מסע שכזה, ולכן אנו צריכים להיעזר בגאדג'טים או באווטארים של עצמנו. בניגוד אלינו, הם יוכלו לשרוד בתנאים הקשים שבחלל, ותהיה להם את כל הסבלנות שבעולם. לדעתי זו פריצת הדרך שתאפשר לנו להתחקות אחר תרבויות חוצניות, שכנראה פעלו בדרך דומה. זה יוכל לחסוך לנו מיליוני שנים של למידה הדרגתית".
ד"ר טל פטלון: "אנו חיים במציאות מורכבת, אבל היכולת שלנו להתמודד עם הקשיים ולהשפיע באמצעות ערכים המשנים את המציאות כגון אמת, יושרה וראיית האחר משאירה אותי אופטימית בידיעה שכולנו יחד נוכל למצוא את הדרך לבצע את השינויים שאנחנו רואים בהם כנחוצים"
מחכה לחללית שתיקח אותו מכאן
לייב, כבר בן 60, משתעשע במשאלת לב זו כבר תקופה ארוכה. בעוד שמרבית האנשים היו רוצים לחיות לנצח רק מתוך חששם מפני המוות, לייב רואה בהארכת החיים הזדמנות להמשיך ולחפש תשובות במציאות היקום. "אחרי שאמות כנראה שכבר לא יהיה לי אכפת מכל מיני דברים", הוא מסכם. "אבל אם לא יתאפשר לי להאריך את חיי משמעותית אז כחלופה הייתי בוחר להמשיך את דרכי כבינה מלאכותית שמייצגת אותי על תפיסותיי ומחשבותיי אי שם", הוא אומר.
אבל גם עם הגשמת תרחיש שכזה, היה לייב נותר עם תחושת החמצה מכך שלא הספיק ליצור קשר עם ישויות תבוניות זרות. "לעיתים שואלים אותי מה הייתי עושה אם הייתה נוחתת חללית בחצר ביתי", הוא אומר. "והתשובה היא: ברור שעולה עליה. הייתי שמח למות במקום אחר שאינו על פני כדור הארץ". בשלב הזה שואלת פטלון האם הבשלות למהלך מפתיע שכזה היא דבר שהולך ומתפתח עם הגיל. "לא במקרה הזה", משיב לייב. "כשהייתי אומר זאת בעבר לאשתי, היא ביקשה שאזכור להשאיר לה את המפתחות של הרכב רגע לפני שאני עוזב. היום היא כבר אומרת שתצטרף אליי, אבל השינוי הזה נובע בעיקר מהמציאות המאכזבת שעל פני כדור הארץ".
פטלון מצדה, מתקשה להישאר פסימית. "זה נכון שאנו חיים במציאות מורכבת", היא מסכמת. "אבל היכולת שלנו להתמודד עם הקשיים ולהשפיע באמצעות ערכים המשנים את המציאות כגון אמת, יושרה וראיית האחר משאירה אותי אופטימית בידיעה שכולנו יחד נוכל למצוא את הדרך לבצע את השינויים שאנחנו רואים בהם כנחוצים". לגבי מערכת הבריאות ד"ר פטלון מוסיפה כי "השאיפה היא לבנות מערכת רפואית גלובלית, נגישה ומקצועית שמטפלת במניעת מחלות ומעודדת לאורח חיים בריא המיטיב עם המטופלים ומשפחותיהם".
בשיתוף KSM מכון המחקר והחדשנות של מכבי
