בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
כבר כמה שבועות שאת באי המרכז הרפואי הדסה, מקבלות קלפיות הפזורות בכל רחבי בית החולים והציבור נקרא להצביע בהן או דרך הנייד. אבל הקשר בין זה לבחירות המתקרבות, הוא מקרי בהחלט. אמנם מדובר בקמפיין בחירות, אך דווקא בקמפיין שמוביל המרכז הרפואי עצמו לבחירת אנשי צוותו המצטיינים.
הקמפיין, שהגתה יו"ר דירקטוריון הדסה דליה איציק, נערך תחת הכותרת "רפואה עם נשמה". זוהי הפעם הראשונה שבה בית חולים מזמין את כלל הציבור הרחב - מטופלים, בני משפחה וכל אלו אשר זכו לטיפול אצל צוותי בית החולים - לקבוע מי הם אנשי הצוות המצטיינים בתחומם. אין מדובר רק ברופאים ואחיות, אלא בכלל צוותי הרפואה הפועלים בבית החולים כמו: פיזיותרפיסטים, מאבטחים, פקידי קבלה, וגם צוותי טכנאים, תזונה או מרפאים בעיסוק.
אך מהי בעצם רפואה עם נשמה? איציק זוכרת היטב את הרגע שבו הבינה כי מקצועיות – חשובה ומשמעותית ככל שתהיה – היא רק נדבך אחד מתוך סל הכישורים הנדרשים מרופא מצטיין. לאלמנט האנושי לדבריה, משקל שווה בכל המכלול הקיים.
"הכרתי באופן אישי בחור צעיר שהיה על ערש דווי במחלקת הסרטן", נזכרת איציק. "לצערי הרב היינו צריכים להיפרד ממנו. ראיתי את רעייתו, חיבקתי אותה ואמרתי מילות נחמה כשבדיוק נכנס רופא לחדר. אותה רעיה חיבקה את הרופא ואמרה לו שלא תשכח אותו לעולם והוא מצדו נתן לה את מספר הנייד האישי שלו וביקש ממנה להתקשר אליו בכל שעה שתצטרך.
"שאלתי אותה בשקט מיהו הרופא המדובר ולהפתעתי הבנתי שאותו רופא טיפל בגיסי לפני שמונה שנים לפני שהוא נפטר מסרטן. שמעתי עליו הרבה אך בחיים לא ראיתי אותו. ניגשתי אליו והצגתי את עצמי. יצאנו היא ואני החוצה כשהדמעות חונקות אותי, ואני רק רוצה לחבק אותה ומשתדלת לשמור על הפאסון. לאחר מכן שאלתי את עצמי: הבנאדם הזה עובד עד 11-12 בלילה, מלווה את החולים עד הדקה האחרונה, מביא את הטלפון שלו למשפחה ונותן להם להתקשר בכל זמן שהם רוצים. מישהו אי פעם אמר לו תודה? יצאתי משם ואמרתי: 'זו רפואה עם נשמה'".
איציק מוסיפה ואומרת: "ישנם המון צוותי סיעוד ורפואה שנותנים מעבר והבנו שצריך לעודד את האנשים האלה. הדסה ידועה כבית חולים מצוין במובן המקצועי אך רצינו שיהיה פה ערך מוסף. למה דווקא 'רפואה עם נשמה'? נשמה זה מושג יהודי, מושג עם הרבה חמלה, אך חמלה זו מילה שמסמלת רחמים, ונשמה לא חייבת לבוא מרחמים ואמפתיה. אני אתן דוגמה: היה לנו מקרה שבו מטופלת הייתה צריכה לעבור עם רופאה על תוצאות הבדיקות שלה. זה כבר היה סוף השבוע. הרופאה אמרה לה שביום ראשון הם יישבו על הכול בצורה מסודרת אך המטופלת הייתה במתח. אותה רופאה, מתוך הבנה למצוקה ולמתח העצום בו נתונה המטופלת, אמרה לה להגיע אליה הביתה בסופ"ש כדי לעבור איתה על הבדיקות ולעדכן אותה במצבה הרפואי".
"במקרה אחר אישה חולת אפילפסיה התמוטטה באמצע בית החולים עם ילד בן ארבעה חודשים. האחיות לקחו את הילד, הסתובבו איתו בקניון וקנו לו צעצועים בזמן שהאם הייתה מאושפזת. יש המון סיפורים כאלה. אלה דברים חונקי גרון ולא תמיד יודעים עליהם כדי לומר לאנשים האלה מילה טובה".
"יש המון התעניינות מהציבור", מספר מנהל המרכז הרפואי הדסה, פרופ' יורם וייס, "יש המון באזז גם מחוץ לבית החולים שזה הדבר היפה". פרופסור וייס אף סבור שלטלטלה העולמית שעברה מערכת הבריאות ישנה השפעה ישירה על הולדתו של הקמפיין. "יש לנו במדינת ישראל זכות להיות עם מערכת בריאות מדהימה וצוותים מדהימים, אך הקורונה הדגישה עוד דבר וזה את החמלה והיכולת של מערכת הבריאות הישראלית גם לחבק - וזה מה שאנחנו באמת רוצים לחזק".
הציבור מצביע בהמוניו
לפי שעה הקמפיין נוחל הצלחה רבה מרגע שהושק לאוויר לפני קצת יותר משבועיים. "תוך יומיים היו לנו למעלה מ-6,000 תגובות", אומרת איציק, וממהרת להוסיף כי גם לתגובות פחות חיוביות היא ערוכה. למעשה היא אף מחכה להן. "יעלו המון סיפורים וחלקם גם יהיו לא טובים. אני רוצה ללמוד גם מהתגובות האלה", היא מבהירה, "עכשיו אתה מבין למה אני חושבת שזה קמפיין אמיתי? אני רוצה שיכתבו לנו 'בחרתי באיש צוות מדהים שנתן לי את כל כולו אבל תדעו גם להשתפר במקומות אחרים' ואנחנו נלמד מזה. כל אחד יקבל מענה. זה המון".
מדוע דווקא הציבור מחליט? פרופ' וייס: "הציבור הוא זה שמקבל את השירות שלנו בהדסה על ידי צוות מסור ומקצועי ואנחנו רוצים לשמוע מה הציבור חושב, רוצים לתת לו את היכולת להשפיע. המרכז הרפואי הדסה הוא בית חולים ציבורי. יש כאן הרבה אנשי צוות מכל המקצועות שנותנים את כל שעות היממה בשביל החולים, הזמינות שלהם לחולים ולמשפחות לא יודעת גבול, ואנו רוצים לגלות אותם ולהוקיר את עשייתם".
איציק מבקשת להדגיש: "התעקשתי במיוחד שהזוכים בתחרות 'רפואה עם נשמה' יהנו מפרס כספי על מנת לעודד את המעורבות של כולם, זה בעצם הרעיון המרכזי. בכלל, האוכלוסייה בהדסה מאוד מגוונת: יש כאן נוצרים, יהודים, מוסלמים, חילונים וחרדים, אך יש משהו בבריאות של אנשים שמלכד - בשעות קשות כולם שמים הכל בצד, סדר העדיפות משתנה. אני רואה את זה ומרגישה שזה דבר שהיה צריך לעורר".
האם אתם חושבים שזה יהפוך למסורת?
פרופ' וייס: "לא רק שאני חושב, אלא שכמנכ"ל אקדם ואפתח את היוזמה גם בשנים הבאות וכך מתחילה לה מסורת מאתגרת ומרגשת בהדסה בדיוק לכבוד השנה החדשה".
בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
