"את הנעליים רק בחוץ בבקשה", בירכה אותי חברה טובה בכניסה לביתה החדש, עוד לפני טקס החיבוקים והנשיקות. בפנים זכיתי לליווי צמוד שכלל הנחיות מדויקות באשר למנח המסוים של כוס הקפה שלי על התחתית הרלוונטית, ואם זה לא מספיק - ברגע שקמתי מהספה נשלף שואב האבק לעבודת ניקיון יסודית ברדיוס שבו התקיימתי. "זו לא את", ניסתה להרגיע החברה, "זו אני. קשה לי כשהבית מלוכלך. רק כשאת יוצאת, בבקשה את הנעליים בחוץ, בסדר?".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לפעמים זו אובססיה לניקיון. לפעמים זו כסיסת ציפורניים. לפעמים בכלל מדובר במחשבות חוזרות, בטקסים שלפני היציאה מהבית, בלנסות להיזכר אם כיבינו את הגז, בסידור האוכל על הצלחת, בהצצות בלתי פוסקות בחשבונות הפייסבוק של האקס. הרי כולנו חיים עם מוזרויות קטנות, הדברים הייחודיים שעושים אותנו עצמנו. אז איך בכל זאת אפשר לדעת מתי התנהגויות ומחשבות הופכות מדבר שגרתי וטבעי להפרעה טורדנית-כפייתית, הידועה יותר בשם OCD?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כ-2.5% מהאוכלוסייה הכללית יסבלו מהפרעה טורדנית-כפייתית בשלב מסוים של חייהם", מסביר ד"ר אסף כספי, סגן מנהל האגף הפסיכיאטרי במרכז הרפואי שיבא תל השומר. "היא יכולה להופיע בכל גיל, ומאופיינת במחשבות, דחפים או תמונות שבאים לידי ביטוי בצורה לא רצונית, ומעוררים חרדה אצל מי שחווה אותם. כדי להפחית או לנסות לשלוט על החרדה המתעוררת, האדם מפתח קומפולסיות (דחף בלתי נשלט במעשה או במחשבה - א"ה), שיכולות לבוא לידי ביטוי על ידי טקסים, פעולות התנהגותיות או מחשבתיות שעליהן הוא מרגיש צורך עז לחזור פעם אחר פעם. אומנם הן מפחיתות את החרדה שהתעוררה בעקבות המחשבה הלא רצונית, אך לרוב גם דורשות זמן משמעותי ועלולות לפגוע באיכות החיים".
בדומה להפרעות נוספות מתחום הפסיכיאטריה, גם במקרה של OCD קיימות כמה תיאוריות שונות המנסות להסביר מה במבנה או בתפקוד של המוח גורם לתופעה הזו להתרחש. ההסבר הפיזיולוגי המקובל, לדברי ד"ר כספי, הוא הימצאות רמות נמוכות של הורמון הסרוטונין באזורים מסוימים במוח. בין יתר התפקידים שלו, הסרוטונין מעורב בתהליכי ויסות ושליטה של עיבוד מידע המאפשרים למוח לתעדף מידע רלוונטי. בנוסף, הוא בעל תפקיד מרכזי בכל מה שנוגע לתחושות ולרגשות הקשורים למצב הרוח - החל מהתרוממות רוח, דרך דיכאון ותוקפנות וכלה באימפולסיביות.
"ההנחה היא שרמות נמוכות של סרוטונין במוח הן גם הגורם שעומד מאחורי מצבים של חרדה ודיכאון", מסביר ד"ר כספי. "התיאוריה הזאת מבוססת על יעילות של תרופות המגבירות את פעילות ההורמון במוח, אבל ישנן גם תרופות אחרות שיכולות להיות יעילות לטיפול ב-OCD שזהו לא המנגנון העיקרי שלהן, מה שמדגים עד כמה הערך של התיאוריה הזו מוגבל. בסופו של דבר ההבנה שלנו את הנפש היא מאוד מוגבלת גם כשמדובר על הטווח הנורמלי, אז ודאי כשמדובר במחלות".
"מה שמבדיל בין אנשים עם OCD לבין אנשים פרפקציוניסטים הוא שהפרפקציוניזם, ההקפדה והכפייתיות של האחרונים יבואו לידי ביטוי בכל תחום בחיים כמעט, ולא רק בהיבט ספציפי אחד"
גם למרכיב הגנטי יש השפעה על התפתחות התופעה, והסיכוי לסבול ממנה אם אחד מבני המשפחה הקרובה אובחן עם OCD הוא כ-25%. למרות זאת, ד"ר כספי מדגיש כי הקשר בין תורשה לפסיכיאטריה ונפש הוא מורכב במיוחד, ובניגוד למחלות פיזיולוגיות, פועל כאן אלמנט נוסף ומשפיע לא פחות - הסביבה והשפעתה על האדם: "דוגמה טובה לזה היא תאומים זהים שלמרות שהגנטיקה שלהם זהה, רק אחד מהם סובל מ-OCD".
מהו הסיכוי שביום בהיר אחד אדם יתחיל לסבול מ-OCD?
"ברוב המקרים הסימפטומים לא יצוצו באופן פתאומי בלי הכנה מוקדמת, כמו שהם לא יחמירו בן-לילה. לרוב מדובר בתהליך הדרגתי, שיכול לקחת גם בין חמש לשבע שנים מהרגע שבו המחשבות הטורדניות החלו להופיע. יש אנשים שיכולים להעביר חיים שלמים כשבמוחם מתרוצצות מחשבות טורדניות מבלי שהן יתפתחו בשלב כזה או אחר ל-OCD. אגב, גם מחשבות שחוזרות על עצמן הן לא בהכרח מחשבות טורדניות".
חוקרים מתחום המדעים הקוגניטיביים מסבירים את האובססיות והקומפולסיות המופיעות במסגרת ה-OCD כמנגנונים מחשבתיים רגילים שיוצאים משליטה. "מצבים של חרדה יכולים לגרום לא פעם לעיוותי מחשבה גם אצל אנשים שלא סובלים מ-OCD, והם עלולים למצוא את עצמם מוטרדים כתוצאה ממחשבות שחוזרות על עצמן", מסביר ד"ר כספי. "לרוב אלו יהיו ספקות באשר לפעולות שאנחנו לא בטוחים אם ביצענו, והדרך להפחית את החרדה מהמחשבות האלו, ולו באופן זמני, היא באמצעות התנהגויות כפייתיות שונות".
לדוגמה?
"לשאול הרבה פעמים את אותה שאלה, לבדוק עם עצמנו אם עשינו או לא עשינו איזושהי פעולה, להתעסק באופן כללי בפעולה מונוטונית שחוזרת על עצמה כמו כסיסת ציפורניים, ניקיון, אמונות טפלות כאלו ואחרות ועוד".
אולי זה פשוט פרפקציוניזם?
"מה שמבדיל בין אנשים עם OCD לבין אנשים פרפקציוניסטים הוא שהפרפקציוניזם, ההקפדה והכפייתיות של האחרונים יבואו לידי ביטוי בכל תחום בחיים כמעט, ולא רק בהיבט ספציפי אחד".
זו תופעה שיש לה הרבה הפרעות משיקות - החל ממחשבות טורדניות וחרדה, דרך קשיי קשב וריכוז ועד למבנים אישיותיים מסוימים. איך בכל זאת מאבחנים בצורה מדויקת?
"באופן עקרוני OCD מורכב משני חלקים: המחשבות הטורדניות, שלרוב מוגדרות על ידי המטופל כחסרות היגיון ולעיתים גם ככאלו שלא הכיר בעבר, ולמרות זאת הן תופסות מקום רב ומעוררות אצלו תגובה רגשית משמעותית שכוללת הרבה מתח וחרדה; ואז ברוב המקרים מופיע החלק השני של הטקסים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בחזרה על פעולות מסוימות או באופן מנטלי - בחזרה על משפטים או על מילים, בשחזור סיטואציה בקול רם או במחשבה בלבד. זה סוג של טקס שכלפי חוץ הוא לא נראה כי הוא לא התנהגותי, אבל בתוך הראש הוא יכול לתפוס מקום מאוד משמעותי.
"אבל צריך להודות באמת, בפסיכיאטריה אין באמת יכולת לאבחן תופעה באופן מדויק. האבחון מתבסס על התרשמות של הפסיכיאטר מתצפית במטופל ומהדברים שהוא מספר לו. ברוב המקרים אדם שסובל מהתופעה יֵדע להגדיר מה מפריע לו, והשאלה אם מדובר ב-OCD או לא נבחנת על ידי העוצמה של המחשבות ושל הפעולות שמתבצעות בהמשך אליהן: כמה זמן הן גוזלות ממנו, אם הן מקשות על התפקוד שלו ואם הן חוזרות על עצמן סביב נושא אחד ספציפי".
וכשמדובר ב-OCD קלאסי, יש גם מבחן אובייקטיבי: "הרבה פעמים אנשים שאובססיביים לרחצה ולניקיון לא מתקלחים במשך שבועות ארוכים, כי הם פוחדים שברגע שהם יתחילו להתקלח הם לא יצליחו להפסיק. יש מקרים קיצוניים שבהם הם עלולים להתקלח במשך כל היום. לכן, אחת הדרכים האובייקטיביות הבודדות בפסיכיאטריה לאבחן OCD היא פשוט לשאול את המטופל מה מצב חשבון המים שלו".
לצד אובססיות של ניקיון וסדר, התגלה בשנים האחרונות תת-סוג של OCD - שרלוונטי במיוחד למערכות יחסים רומנטיות. הפרעה טורדנית-כפייתית סביב מערכות יחסים, המוכרת בספרות הרפואית כ-ROCD, היא תגלית ישראלית שהופיעה על מפת בריאות הנפש לפני כעשור. מאחוריה עומדים הפסיכולוגים הקליניים פרופ' גיא דורון, מרצה בכיר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, וד"ר דני דרבי ממרכז קוגנטיקה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
"ROCD הוא מופע של OCD שבו אנשים נתקפים בקנאה פתולוגית, ומתחיל עיסוק אובססיבי במידת האמון שהם רוחשים לבני זוגם ולהיפך. זאת לצד מחשבות על כך שאולי התפשרו על בני הזוג הנוכחיים, ושעם האקסים היה להם טוב יותר", מסביר פרופ' דורון. "מופע נוסף של התופעה הוא התאבססות על הפגמים של בני הזוג - החל מהמראה החיצוני וכלה ביכולות החברתיות שלהם. התופעה יכולה להתרחש גם בין הורה לילד, כשההורה מתאבסס על הפגמים של הילד שלו, וכתוצאה מכך חווה מצוקה רבה ותחושת אשמה שעלולה להוביל לדיכאון. יש גם התאבססות בין אדם לאלוהיו".
בדומה ל-OCD הקלאסי, גם במקרה של ROCD ההפרעה מתבססת על הקשר בין חרדה לרצון לשכך אותה באמצעות טקסים ומחשבות טורדניות. "מחקרים שנערכו מצביעים על כך שבראשם של אנשים שסובלים מהתופעה עולות מחשבות טורדניות, דימויים מטרידים ולעיתים גם דחפים שונים שגורמים להם לתחושות מערערות במיוחד", מסביר פרופ' דורון.
איך באים לידי ביטוי הטקסים בתופעה הזאת?
"אם למשל מחשבה כמו 'אולי היה לי טוב יותר עם האקסית' מעוררת באדם חרדה רבה, ייתכן שהוא ינסה להתמודד איתה על ידי התנהגות כפייתית שיכולה להיות מעשית, כמו שיטוט אובססיבי ברשתות החברתיות בניסיון לחפש מידע על האקסית, וגם כדי לבדוק אם יש מישהי אינטליגנטית יותר מבת הזוג שלו, או מנטלית, כמו מחשבות חוזרות על הפעם האחרונה שהוא נמשך או חש רגשות אהבה לבת זוגו. יש גם כאלה שפשוט יבחרו להימנע מכל מה שעלול לעורר אצלם את החרדות, ובהמשך את המחשבות והטקסים: להימנע מזוגיות, להימנע מיציאות עם חברים, להימנע מצפייה בתוכניות טלוויזיה רומנטיות ועוד".
אחרי פרידה, אנשים נוטים לבדוק חשבונות ברשתות החברתיות, לברר מידע על האקס דרך מכרים משותפים. איך יודעים מתי זה טבעי ומתי זה קליני?
"צריך להבין אם אדם עושה את זה מתוך חשש שמשהו רע יקרה או כדי להימנע מחרדה, או שזה נעשה מתוך קושי זמני שהוא מוגבל בזמן - כי בדיוק הייתה פרידה וקשה לחתוך את כל הקשרים כרגע. יש אנשים שממשיכים להתאבסס על האקס שלהם באופן שמעסיק אותם ברמה יומיומית ומקשה עליהם להיכנס למערכות יחסים חדשות. בשביל שזה יוגדר כאובססיה זה צריך לענות על הקריטריונים הקליניים: משך הזמן שזה מעסיק אותך, המצוקה שזה גורם לך וההשפעה שיש לזה על שאר התחומים בחיים שלך. לדוגמה, אם במקום ללכת לעבודה יושבים לחפש מידע ברשתות. כעיקרון, יותר משלוש שעות של עיסוק ביום ישימו אותך במקום שהוא יחסית מאובחן, ואם זה נמשך יותר משישה חודשים זה כבר בבירור מצב קליני".
יש טריגרים ל-OCD שאפשר לשים לב אליהם?
"כן, לדוגמה אמונות פרפקציוניסטיות, כלומר שאם הביצועים שלך לא מושלמים אז יש תחושה של חוסר ערך. הטריגר יכול להופיע גם סביב החשיבות של מחשבות, כלומר שכל מחשבה היא חשובה ואומרת משהו עליי כמי שחושב אותה. יש גם אנשים שסובלים מחרדה בסיסית גבוהה. פגיעויות כאלה, כשהן מגיעות יחד ובסיטואציות מסוימות, עלולות להכניס את האדם למעגל הקסמים הזה שתוקע אותו בהפרעה ומתחיל להשפיע על כל החיים שלו. מה שקרה למשל עכשיו עם הקורונה הוא שאנשים נדחפו מעבר לסף - כי פתאום התווסף חוסר ודאות לחיים שלהם, למשל לחצים כלכליים. פתאום הם נאלצו להישאר עם בני הזוג והילדים בבית, ונתקלו בעוד קונפליקטים. אגב, גם אנשים שנולדו להם ילדים עלולים לחוות את זה. יש OCD שמתפרץ אחרי לידה למשל, גם אצל גברים וגם אצל נשים".
בוא נדבר רגע על ניקיון. יש לי חברה, חולת ניקיון לפי ההגדרה שלה עצמה. מבחוץ זה לא נראה הכי בריא. איך יודעים אם כדאי לחשוב על טיפול?
"ב-OCD בדרך כלל האדם לא רוצה לעשות את הפעולות הללו. הוא מבצע אותן רק כדי להימנע מחרדה שמשהו רע יקרה. להבדיל, יש אנשים שמקפידים על פעולות מסוימות מתוך תפיסות העולם שלהם - למשל, כאלה שמאמינים שהבית שלהם צריך להיות נקי והיגייני כל הזמן. הניקיון היסודי שלהם, במקרה הזה, מגיע מתוך אמונה בערכים מסוימים, להבדיל מ-OCD שבו האדם מבצע פעולות שאילו רק היה יכול - היה בוחר להפסיק לחזור עליהן או בוחר שלא לבצע אותן בכלל. חשוב גם לומר שעדיין יש הרבה אנשים שסובלים מ-OCD ומקבלים אבחנות לא נכונות, וגם כאלה שמסתירים את ההפרעה. סביב הפרעות נפשיות יש עדיין הרבה בושה".
למה חלק מתאבססים על ניקיון וחלק על זוגיות?
"התשובה עוד לא לגמרי ברורה, אבל מה שכן ידוע כבר זו העובדה שיש אנשים שיכולים להתאבסס על הכול, ויש אנשים שהאובססיה מאוד מתוחמת אצלם, והם מתאבססים באופן מאוד ממוקד על נושא ספציפי. יש גם כאלה שמדי פעם האובססיה שלהם מתחלפת. אנשים אובססיביים סובלים מקושי בגישה לתחושות הפנימיות שלהם, מה שמוביל אותם לצורך המתמיד באישור חיצוני ולנטייה לנטר את התחושות שלהם, דבר שבעצמו פוגע ברגשות שאותם הם מנסים לנטר. הרי אם אתה בודק אם הדופק שלך עולה בזמן הסקס, כדי לדעת כמה אתה אוהב, אתה מרגיש פחות וחווה פחות את חוויית התשוקה, כי אתה עסוק בלפרק אותה".
גם ילדים סובלים מ-OCD?
"כן. האחוז המכריע של התפרצויות OCD הוא בגיל ההתבגרות, כמו במרבית ההפרעות, אבל בהחלט אפשר לאבחן ילדים מגיל יחסית מוקדם, בערך מגיל שבע. לילדים יש טקסים שהם התפתחותיים ונחשבים נורמליים, אבל בהחלט יש שלבים שבהם אפשר לראות שהם מפתחים סימפטומים של OCD, וגם אצלם זה גורם להמון מצוקה ועלול להשתלט על החיים. גם במקרה של ילדים, OCD יכול להתבטא כמעט בכל דבר - זה יכול להיות סביב הליכה על קווים בצורה מדויקת, סביב שטיפת ידיים או סביב רוטינות שעושים לפני השינה, ושאם הן לא נעשות אז עבור הילד מדובר בקטסטרופה. בכל מקרה, כשמרגישים שהפעולות הללו עוברות את הסף ומפריעות לחיים של הילד - זה הזמן שבו צריך לגשת לאבחון ולטיפול".
הטיפול המומלץ ביותר, הן בהפרעה הקלאסית והן ב-ROCD, הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמסייע לאנשים לזהות את דפוסי החשיבה שלהם ולהבין כיצד הם משפיעים על ההתנהגות ועל הרגשות שלהם. אולם מתברר כי גם כאן קיים קושי לא קטן, שכן לרוב אנשים שסובלים מ-OCD פונים לטיפול רק כשהם מרגישים שהתפקוד שלהם נפגע, וזה עלול לקחת כמה שנים מהרגע שבו התופעה מתפרצת.
"הרבה פעמים אנשים מתביישים בהפרעה הזו ונמנעים מטיפול, ולצד זה יש גם את החשש של המטופל שבמהלך הטיפול יתבקש להיפרד ממנגנון ההתמודדות עם החרדה שסיגל לעצמו", מסביר ד"ר כספי.
אז אפשר להתגבר על OCD?
"כן, אבל חשוב לזכור שגם שם הדברים לא טוטאליים, ויכול לקחת זמן עד שהמחשבות והטקסים ייעלמו לגמרי, אם בכלל. ולמרות זאת, מספיק שיש הפחתה משמעותית של הסימפטומים והאדם חש יותר בשליטה כדי לשפר את תחושתו, ולגרום לו להצליח לתפקד טוב יותר".
