מצד אחד - מוטי ארבל, מנהל תיכון אמית י' באשדוד, חושב שלצד החשיבות הרבה בחזרה לשגרה, ראוי לשקול לפתוח את שנת הלימודים אחרי החגים: "אנחנו בעיצומו של גל תחלואה כואב, מספרי המאומתים יכניסו כיתות שלמות למהומה".
מצד שני - אביגיל סאמין, מנהלת תיכון מקיף אריאל, בעד פתיחת השנה כסדרה ב-1 בספטמבר: "הילדים שלנו כבר חייבים לחזור לבתי הספר", היא אומרת, "וכולנו צריכים ללמוד לחיות בגבורה לצד נגיף הקורונה".
קראו עוד:
2 צפייה בגלריה
מימין: מוטי ארבל ואביגיל סאמין. בעד ונגד פתיחת שנת הלימודים במועד
(צילום מוטי ארבל: יל אדרי)
"מה תלמידים ירוויחו מחזרה מקוטעת ולא יעילה?"
"בין אם יהיה סגר רביעי ובין אם לא (והשיקולים חזקים לכל כיוון), מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של גל רביעי כואב ומדאיג של מגפת הקורונה", אומר ארבל, "מספר הנדבקים בכל יום עולה בקצב מסחרר. הניסיונות לשכנע את הלא-מחוסנים להתחסן נתקלים בחומות עיקשות של דיסאינפורמציה, עקשנות אידאולוגית ועצלנות ישראלית.
"ברור שבמדינה המתמודדת עם מגפה יש חשיבות רבה בחזרה לשגרה, אך בראייתה של מערכת החינוך - ראוי לחשוב פעמיים אם לפתוח את השנה ב-1 בספטמבר, מעט לפני ראש השנה", הוא ממשיך. "לכאורה, מערכת החינוך ערוכה ומוכנה להתמודדות נאותה עם הקורונה. משרד החינוך והרשויות המקומיות הקצו משאבים גדולים להגברת הניקיון, לתגבור ההיגיינה ולעידוד ההתחסנות.
"בגזרת הצוותים החינוכיים, המצב קצת פחות מזהיר", טוען ארבל, "המורים מתמודדים עם המצב בגבורה עילאית ללא חליפות מגן הניתנות לצוותי הרפואה. בנוסף, רק השבוע תתקבל החלטה כי הם יקבלו חיסון שלישי (!). אלא שאנחנו בעיצומו של גל, המתגלה כמידבק גם למחוסנים. יותר מ-6,000 נדבקים ביום, והגל לא עוצר. סטטיסטית, בכל בית ספר יאותרו מספרי חולים שיכניסו כיתות שלמות למהומה. מספיק חולה אחד כדי להדביק חברים ומורים במקרה הפחות טוב, או לגרום רק לבידודם במקרה הטוב יותר.
"חודש ספטמבר הוא חודש עמוס בחגים, ודל במספר ימי הלימוד. הורים לתלמידים רבים ברחבי הארץ כבר מביעים את דאגתם. הם אינם רוצים לשהות בבידוד בחגים בשל חשיפת הילדים שלהם לחולים בכיתות, ועל כן הם אף מצהירים באופן גלוי כי לא ישלחו את ילדיהם לבתי הספר.
"סטטיסטית, בכל בית ספר יאותרו מספרי חולים שיכניסו כיתות שלמות למהומה. מספיק חולה אחד כדי להדביק חברים ומורים במקרה הפחות טוב, או לגרום רק לבידודם במקרה הטוב יותר"
"כשאנחנו באים לקבל החלטה מתי לפתוח את שנת הלימודים, חשוב לשאול - מה ירוויחו התלמידים מחזרה מקוטעת ולא אפקטיבית שכזאת, בעוד שחברים לא מעטים שלהם יבחרו להישאר בבית? מול זה, עומדת האפשרות לדחות את פתיחת השנה בחודש נוסף, תוך סיכום (חד-משמעי!) על החזרת ימי הלימוד הללו בסוף שנת הלימודים כימי עבודה בפועל.
"את תלמידינו אנו מלמדים כי 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. במצב הקיים עם נתוני התחלואה הקיימים, השנה, ההיגיון מחייב כי אין לנו ברירה וכי את שנת הלימודים יש לפתוח רק לאחר החגים", טוען ארבל.
"הילדים איבדו כישורים וסבלנות"
לעומת זאת, אביגיל סאמין חושבת שההשלכות שהיו לשנת הלימודים הקודמת על התלמידים, מחייבת את פתיחתה במועד - למרות מצב התחלואה המדאיג. "בעוד כשבועיים תיפתח שנת הלימודים, וכן - היא חייבת להיפתח. פיזית. מקרוב", היא אומרת.
"נכון, הקורונה עוד כאן ובגדול. אבל אנחנו חייבים ללמוד לחיות לצד הנגיף - להתחסן, לשמור על ריחוק ועל כל הכללים שהוכיחו את עצמם, אבל להישאר מחוברים ככל האפשר. הילדים שלנו חייבים כבר לבוא לבית הספר, לאותו מקום שבשנה וחצי האחרונות הקנה להם ידע, אבל הוא גם מקום לחיבור חברתי ורגשי, מגרש אימונים למערכות יחסים בין-אישיות ולכל מה שהופך אותנו למה שאנחנו.
"הבת שלי סיפרה לי שהיא פתאום פחות מוצאת את עצמה בין אנשים", ממשיכה סאמין, "אין לה סבלנות לפטפוטים שלהם לאורך זמן. ולא, היא לא בעייתית. היא ילדה מצוינת, מוכשרת וחברותית. אבל הקורונה כנראה השכיחה ממנה כמה כישורים חברתיים חשובים.
"כשהילדים חזרו במאי לבית הספר הם שכחו איך מדברים ביניהם", היא מציינת, "המרחב האישי שלהם הצטמצם ברגע, כמה מהם דיווחו על חרדות עקב עומס התלמידים בכיתה. עד אז הם היו חודשים שלמים לבד בבית או בחדר, ופתאום הם עם עוד 38 ילדים בחדר אחד. אחד על השני. אנחנו צריכים להקשיב לילדים, הם פשוט אומרים לנו מה הם צריכים. הם צריכים בית ספר, הם רוצים כיתות קטנות, הם רוצים שיח - הם רוצים יחד".
עוד היא טוענת כי בתי הספר צריכים לקבל משאבים, בהם כוח אדם ותקציבים, כדי לבנות מערכת טובה יותר, לדבריה. "וגם גמישות ואוטונומיה שלא קיימת במחוזותינו מספיק, אם בכלל", היא מוסיפה, "שיסמכו על המנהלים שלהם שהם יודעים לנהל מערכת חינוך. שיסמכו על המורים שלהם שיעשו הכול למען הילדים. כשפרצה הקורונה, מרבית בתי הספר עשו את הבלתי ייאמן - והקימו בתי ספר ללמידה מרחוק בין לילה, בכוחות עצמם. בחירוף נפש הם הצליחו להביא את רוב התלמידים הבוגרים לקו הגמר. אבל הצעירים? איתם היה הרבה יותר קשה. תשאלו את המנהלים וצוותי ההוראה, למרות כל המאמצים הם שילמו מחירים כבדים".
"לילדה שלי אין סבלנות לפטפוטים שלהם לאורך זמן. ולא, היא לא בעייתית. היא ילדה מצוינת, מוכשרת וחברותית. אבל הקורונה כנראה השכיחה ממנה כמה כישורים חברתיים חשובים"
לכן, אומרת סאמין, חייבים להחזיר את כל התלמידים לבתי הספר כבר בספטמבר: "ללא ספק, כן. האם כעת כל הילדים יושבים בבית בריחוק חברתי? מוגנים מהקורונה? וודאי שלא. אבל אנחנו המבוגרים צריכים לשמור עליהם. אני סבורה שאם חוות הדעת הרפואית אומרת להתחסן, לכל המגזרים, יש לעשות זאת ומהר.
"אנחנו המנהלים התכוננו לשנה החדשה כל הקיץ. לא הספקנו לנוח בכלל", היא ממשיכה, "הכנו את בית הספר לקראת השנה הזו, שכולנו תפילה שתהיה טובה יותר מקודמתה. אבל גם אם זו החדשה תגיע עם אתגריה ובשורותיה - אנחנו נקבל אותה ונתמודד בגבורה. יש לנו מנהלים אריות ומורים נמרים. יחד נצליח, גם כי אין לנו ברירה. יש לנו מישהו חשוב יותר מדור העתיד שלנו?".
