אברהם בורדיאנסקי, בן 41 מרכסים, לא ידע מה קורה לו. הוא החל לסבול מכאבים בכל הגוף שהתחילו בגב, אבל לאט לאט הם התפשטו לכל לחלק אחר בגופו. כל הבדיקות לא העלו דבר, והוא כמעט והגיע לחוסר תפקוד מוחלט וכבר נעזר בקביים. אבל רגע לפני שהתייאש ושקע בדיכאון, הגיע למכון לרפואת כאב ברמב"ם, שם ידעו לומר לו, לראשונה אחרי שנה, שהסבל שהוא עובר לא נמצא רק בראשו.
"רגע לפני שהרמתי ידיים, אובחנתי עם פיברומיאלגיה. אף פעם לא שמעתי על המחלה הזו וכשהיא צצה פתאום כאבחנה, הבנתי שיש גם קושי לאבחן ולקבל אותה כמחלה קיימת. התחושה שלי מול הרופאים הייתה הרבה פעמים שיש זלזול במחלה. שלא מאמינים לתלונות המטופלים, אבל מרגע האבחון נוצר קשר הדוק בין מרפאת הכאב ברמב"ם לרופאת המשפחה והטיפול היה מקיף".
"הרגשתי שלא מאמינים לי"
בורדיאנסקי, נשוי ואב לחמישה, מנהל מכללה טכנולוגית לחרדים ברמת הגולן, שהחלים מלוקמיה לפני 22 שנה, מספר כי מה שהיה הכי קשה בעיניו זו חוסר הוודאות. "כל תקופה הבירורים הייתה נוראית, כי בעיקר לא קיבלתי מענה. לא הרגשתי שמאמינים לי. הפגישה הראשונה בתהליך הטיפול הייתה מאוד אינפורמטיבית, למדתי המון. יצאתי משם והייתי מאוד אמוציונלי. רציתי לחזור לאחות במיון ולומר לה – אני נורמלי. סוף סוף מבינים מה יש לי ומה עובר עליי".
מאז האבחון הוא חזר לחיים שהיו לו וביתר שאת. לדבריו, הוא מנהל את המחלה ולא היא אותו. את הכלים להתמודד עם הפיברומיאלגיה קיבל, בין היתר, באמצעות קבוצה ייחודית המשלבת פרוטוקול טיפול בכאב כרוני מבוסס מחקר, יחד עם טיפול בתנועה במסגרת מודל ייחודי שמופעל ברמב"ם.
אברהם בורדיאנסקי: "כואב לי, קשה לי. בחורף הכאב קשה במיוחד. ייסורים שאי אפשר לדמיין. מכניס את הסרטן לכיס הקטן. אבל אני לא אותו אברהם שהייתי לפני שנה. בלי הטיפול הייתי אדם לא מתפקד, מוגבל, שיושב בביתו ללא עבודה, מאדם עם פול עשייה לאפס. היום אני על 90 אחוז ולומד בכל יום לחיות עם זה"
"באמצעות הטיפול הבנתי שאני לא לבד בעולם"
הטיפול באמצעות אמנויות הוא כלי פסיכותרפי שבו נעשה שימוש בתחום בריאות הנפש או במקרה של מטופלים עם רקע של התמודדות נפשית. ברמב"ם, השירות הפסיכולוגי מפעיל את הכלי גם במחלקות אשפוז בבית החולים הכללי.
יעל מזרחי, מרכזת תחום הטיפול באמנויות בשירות הפסיכולוגי ברמב"ם, מספרת: "המטפלים עובדים הן בטיפול פרטני והן קבוצתי. הטיפול כולל התערבויות במשבר, ליווי המטופל ומשפחתו לאורך האשפוז ועיבוד תהליכי אובדן בעקבות מחלה או פציעה וכאב".
יעל מזרחיצילום: הקריה הרפואית רמב"ם"המחלה היא מצב כרוני, נתון", מסביר המחנך שהפך למטופל, "אין הרבה מה לעשות איתה, אבל יש כלים שמאפשרים התמודדות טובה יותר איתה. מעבר לפן התרופתי, המעטפת של טיפולים משלימים ורפואה תומכת, קבוצות התמיכה והליווי של המטפלות, היו כלי משמעותי עבורי. פגשתי עוד אנשים שמתמודדים עם זה והבנתי שאני לא לבד בעולם.
"הפלטפורמה הזו עזרה לי לדייק את השיח, להבין לעומק את מה שיש לי. זה מה שגרם לי להתחיל לתפקד. התהליך הפסיכולוגי גרם ליוצרות להתהפך. הפסקתי לפחד מכאב, מהליכות, משחייה, מטיול משפחתי. השליטה הייתה פתאום בידיים שלי. מצאתי את עצמי קורא וחוקר את הנושא, לומד עוד. יש לי ארסנל כלים עצום בזכות מה שלמדתי בקבוצה. את הכלים שקיבלתי, אני מעביר לפעמים גם הלאה. יש לי תלמידים שנמצאים בעזה, לוחמים שם. אני מוצא את עצמי מלווה אותם ונותן להם תרגילים להרפיה, להרגעה. זה עוזר גם לי וגם להם".
הטיפול בתנועה הוא חלק ממגוון טכניקות טיפול קיימות במסגרת המכון לרפואת כאב ברמב"ם. "הרעיון הוא להיעזר בקבוצות הטיפול בתכנים הסובבים סביב קצב, ויסות חרדה, הפחתת הפחד מתנועה, ביטוי ועיבוד רגשי בתנועה והשימוש בה כהרפיה", מסבירה סער שירן, מטפלת בתנועה במסגרת המכון לרפואת כאב ברמב"ם. יחד עם עו"סית ליאורה סמיק, הפועלת אף היא במכון לרפואת כאב, היא מנחה את הקבוצה שבה השתתף בורדיאנסקי. "התהליך עובר דרך חיבור עצמי , הקניית ידע על מנגנון הכאב, חיבור למשאבים פנימיים, והנעה לפעולה, ללקיחת אחריות או התמודדות עם הסיטואציה והחלמה.
סער שירןצילום: טל אלקלעי"במקרה של אברהם, בגלל הרקע האמונתי שלו, לא תמיד הוא יכול להיות פעיל בתוך הקבוצה, אבל בדרך שלו הוא עשה דרך ועבר תהליך משמעותי שאפשר לו להיות במקום שבו הוא נמצא היום. הוא הגיע פתוח ואימץ את הכלים שיש לשיטה הזו, ועשה בהם שימוש מדהים. לראות אותו, שנה אחרי, זה בהחלט מרגש".
בין ביקוריו במכון לרפואת כאב ברמב"ם, מגיע בורדיאנסקי לביקורים כמתנדב במחלקות שונות. "אני אומר תודה בכל יום", הוא מחייך, "כואב לי, קשה לי. בחורף הכאב קשה במיוחד. ייסורים שאי אפשר לדמיין. מכניס את הסרטן לכיס הקטן. אבל אני לא אותו אברהם שהייתי לפני שנה. בלי הטיפול הייתי אדם לא מתפקד, מוגבל, שיושב בביתו ללא עבודה, מאדם עם פול עשייה לאפס. היום אני על 90 אחוז ולומד בכל יום לחיות עם זה. הנפש שלי הייתה קצת מתה קודם. בזכות כל האנשים הנהדרים שפגשתי ברמב"ם, היא חיה לגמרי".
