במשך ארבעים שנה סבל נזיה מטר בן ה-63 ממחלת לב, ומצבו הידרדר מיום ליום. "המצב שלי היה כל כך קשה שהקוצב נתן לי מכות חשמל פעמיים ביום, ולא נשארה לי שום תקווה לחיות, עד שרופאי רמב"ם הציעו לי להשתתף במחקר חדשני של הקרנת רדיותרפיה ללב. הסכמתי כי ממילא הרגשתי שאני כבר חצי מת. אני אוהב את החיים ורוצה להמשיך לחיות ובשביל זה הסכמתי לנסות משהו חדש אחרי שכל הטיפולים הקיימים לא עזרו.
"בהתחלה לא באמת חשבתי שהטיפול החדש יעזור אבל ההקרנה ללב, שעשיתי אותה רק פעם אחת ועוד בלי הרדמה, החזירה לי את החיים. לפני שבוע הלכתי לדוג עם הבנים שלי. ישבתי קרוב לים, בפעם הראשונה זה הרבה שנים והלב שלי התמלא בשמחה", הוא מספר בהתרגשות.
מדובר במחקר פורץ דרך ברמב"ם שעושה שימוש בהקרנה ללב שמצליחה לעצור הפרעת קצב חמורה ומסכנת חיים, במטופלים ששום טיפול אחר לא סייע להם. ההקרנה ללב בוצעה באופן דומה להקרנות בחולי סרטן. "מדובר בהקרנה אחת מרוכזת, במינון גבוה, בדיוק לאזור הפרעת הקצב. הטיפול אורך מספר דקות בלבד, הפגיעה ברקמות בריאות סמוכות מזערית והתוצאות מבטיחות מאוד", אומר ד"ר תומר חרס, המשנה למנהלת האגף האונקולוגי, מומחה באונקולוגיה קרינתית ואחראי על פיתוח, חדשנות ושת"פ אזורי באגף האונקולוגי ברמב"ם.
"אמרתי לרופאה, אני גמור, אני הולך למות היום"
מטר, תושב חיפה, נשוי לאמל, אב לשלושה בנים וסב לשני נכדים, מספר על החיים לצד המחלה: "עבדתי בעבודה משרדית בנמל חיפה במשך שנים ארוכות עד שמחלת הלב שממנה סבלתי מאז שהייתי בן 23, הלכה והידרדרה. הכול התחיל למעשה בילדות, בדלקת מפרקים שממנה סבלתי ואני זוכר שלושה התקפים חזקים במיוחד בגיל 6, 13 ואז בגיל 23. מיד אחרי ההתקף השלישי אבחנו לי פגיעה במסתם הלב. החליפו לי את המסתם ובמשך 25 שנים חייתי כרגיל. התחתנתי, עבדתי, הבנים נולדו והכול היה בסדר. אבל לאט לאט המצב התחיל להידרדר. היה לי קצב לב לא סדיר, ואז אי ספיקת לב, השמנת יתר, תופעות לוואי מתרופות עד שהלב כבר היה זקוק לעזרה והשתילו לי קוצב לב".
נזיה מטר: "החיים שלי השתנו. הקוצב לא פעל אפילו פעם אחת. אני כבר לא יושב ומקשיב ללב. אפשר לומר שאני אופטימי מאוד. לא במאת האחוזים אבל באחוזים ממש גבוהים. חשוב לי לתת תקווה לאנשים אחרים שגם כשהכול נראה אבוד תמיד יש תקווה ממקום לא צפוי. ואם יש תקווה קחו אותה בשתי ידיים"
הוא אומר כי אנשים נוטים להאמין שהשתלת קוצב לב פותרת את כל הבעיות. "אנשים חושבים שכשיש קוצב לב-דפיברילטור אז מרגישים דקירה קטנה או חוסר נעימות קלה כשהוא מופעל אבל אין דבר שרחוק יותר מהאמת. החיים עם קוצב לב לא היו קלים. זה פחד לא נגמר, חרדות, וטראומה ממכות החשמל (השוקרים) שהסדירו לי את פעילות הלב כי אתה לא יודע אף פעם מתי זה יגיע וזה מתח מתמיד. אני יושב ומקשיב לפעימות הלב שלי, ולא יודע מתי אני אקבל את המכה. לאט לאט מאדם אופטימי, הפכתי למישהו שפוחד לצאת מהבית לבד, שמפחד ללכת ברחוב. שלא לדבר על קוצר נשימה, עייפות ותשישות גם כשאני לא עושה כלום.
"בלילות אני ישן על שלוש כריות, שזה כמעט בישיבה או שאני קופץ מהמיטה בבהלה כי נגמר לי האוויר. ואז שוקר, וצעקות, וכל הבית על הרגליים ואני רואה את הפחד בעיניים של המשפחה. הלילה הכי קשה היה באפריל האחרון - קיבלתי שבע פעמים "שוקרים" מהקוצב בתוך כמה דקות, כאבי תופת שקשה לתאר. הזמינו אמבולנס, ואושפזתי בטיפול נמרץ במשך 12 ימים וניסו לאזן אותי עם כל מיני תרופות, אבל תופעות הלוואי היו קשות ושום דבר לא עזר. זמן קצר אחרי השחרור מהאשפוז חזרתי למעקב ברמב"ם. הגעתי, ישבתי ואמרתי לרופאה זהו. אני גמור. אני הולך למות אצלך היום. והיא עשתה לי א.ק.ג ובדיקות וכל הרופאים מיד הגיעו אלי וניסו לעודד אותי, לחשוב מה עוד אפשר לעשות, אולי איזה משהו יצירתי אחרי שכבר ניסו הכול".
היום, אחרי שעבר את הטיפול, הוא אופטימי מתמיד. "החיים שלי השתנו. הקוצב לא פעל אפילו פעם אחת. אני כבר לא יושב ומקשיב ללב. אפשר לומר שאני אופטימי מאוד. לא במאת האחוזים אבל באחוזים ממש גבוהים. חשוב לי לתת תקווה לאנשים אחרים שגם כשהכול נראה אבוד תמיד יש תקווה ממקום לא צפוי. ואם יש תקווה קחו אותה בשתי ידיים".
"הטיפול הוא בשורה שנותנת תקווה"
"הפרוצדורה החדשנית, שהתאפשרה במסגרת עבודת מחקר משותפת של חוקרי רמב"ם והפיזיקאי ד"ר יגור בורזוב ביחד עם ד"ר אוליבר בלאנק מאוניברסיטת קיל (Kiel) מגרמניה, דרשה שיתוף פעולה הדוק של כמה מחלקות של בית החולים לרבות קרדיולוגיה, יחידת קרינה, רדיולוגיה, אשפוז יום וטיפול נמרץ", מסביר ד"ר חרס.
"לאחר שגילינו שהמוקד שגורם להפרעת קצב הלב נמצא בחלק החיצוני של הלב, נדרש תכנון מדויק, באמצעות מכשור מיפוי והדמיה מתקדם. בוצעה הקרנה אחת בלבד מרוכזת, במינון גבוה, בדיוק לאזור הפרעת הקצב. הטיפול ארך מספר דקות בלבד, הפגיעה ברקמות בריאות סמוכות היתה מזערית והתוצאות מבטיחות מאוד".
פרופ' מחמוד סלימאן, מנהל יחידת אלקטרופיזיולוגיה (הפרעות קצב וקוצבי לב), במחלקה הקרדיולוגית ברמב"ם, מוסיף כי אצל נזיה מוצו כל קווי הטיפול האחרים, לרבות החלפת מסתם בלב. "נבדקה אפשרות לביצוע אבלציה (צריבה) של האזור המדויק בחדר השמאלי של הלב שבה זוהתה הפרעת קצב, אך במהלך הפרוצדורה שנעשתה בצנתור התגלה שההפרעה נמצאת למעשה מחוץ ללב ולכן לא ניתן היה לבצע את האבלציה כי החולה לאחר ניתוח החלפת מסתם. כל קווי הטיפול התרופתיים מוצו גם הם והמוצא היחיד היה הטיפול החדשני".
הוא מסביר כי תפקיד הלב הוא לדחוף דם ברחבי הגוף, והכיווץ וההתרחבות שלו נקבעים לפי מערכת משוכללת של הפעלה חשמלית, כשקוצב הלב הטבעי הוא המנצח שמכתיב את קצב הפעילות של חלקי הלב השונים. "במחלות לב שונות, התזמון החשמלי המדויק הזה נפגע, ובעקבות זאת הפעולה המסונכרנת של הלב משתבשת. מקרה הקיצון של הפרעות הקצב החשמלי של הלב הוא פרפור חדרים – כשסנכרון בין חדרי הלב השונים נפגע בגלל שיבוש בתזמון החשמלי. כתוצאה מכך אין דחיפה יעילה של דם החוצה מהלב, ובלי טיפול מהיר המצב יכול להוביל למוות. בישראל מאות אלפי ישראלים סובלים מהפרעות בקצב הלב".
"נדהמנו מהתוצאות", אמר פרופ' סאלם בלאן, מנהל מכון הרדיותרפיה ברמב"ם שנטל חלק בצוות המטפל. "מדובר בתוצאה שקרתה לא רק אצל המטופל הראשון בישראל, אלא גם במטופל נוסף. אצל המטופל הראשון, נזיה, ממצב שהקוצב פעל מספר פעמים ביום למצב שהוא לא פעל אפילו פעם אחת במשך השנה האחרונה. גם אצל המטופל השני, שעבר את הפרוצדורה לפני שמונה חודשים, הקוצב לא הופעל אפילו פעם אחת".
ד"ר חרס מסכם: "מדובר בבשורה מעוררת תקווה עבור חולים הסובלים מהפרעת קצב לב, שלא מצליחים להגיע לאיזון בטיפולים הקיימים ושאינם מועמדים מתאימים לטיפול באבלציה".
