בימים האחרונים מקדיש נור מריסאת (29) חלק ניכר משעות הפנאי שלו להיכרות עם דמותה של שילי ווסטלנד ז"ל, שלפני שבועיים (29.6) התמוטטה במהלך קורס קצינים בבה"ד 1, וכעבור יומיים הלכה לעולמה. הוא קורא כתבות על הצוערת בת ה-21 מקיבוץ ניר עוז, מתבונן בתמונותיה, צופה בסרטונים לזכרה שהועלו לרשת ומנסה להבין מי הייתה הצעירה הזאת, שגורלה נקשר בגורלו.
קראו עוד:
"חיילת מהממת, מוכשרת, חכמה, אצילית", ספדו החברים שלה. "כל מה שהיא נגעה בו, היא עשתה בהצטיינות: הייתה רוכבת מצטיינת וחיילת מצטיינת שסיימה את חייה בנסיבות טרגיות", הוסיפו. ומריסאת קורא את הדברים ואומר: "זיכרונה לברכה, מגיע לה גן עדן".
מריסאת מרגיש שהוא חייב את חייו לצוערת המנוחה – לה ולבני משפחתה, שהחליטו לתרום את איבריה אחרי שגילו שהיה ברשותה כרטיס תורם איברים אדי. ביום שישי האחרון (9.7) הושתלו בגופו שתי ריאותיה של הצוערת – "ריאות נהדרות, נקיות לגמרי", אומר פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות בבית החולים בילינסון, שבו התקיימה ההשתלה – והכול אצלו השתנה מאז.
"אני מרגיש אחרת לגמרי עכשיו", הוא אומר, "מרגיש כאילו החיים שלי נחלקים לשניים – לפני ההשתלה ואחריה. וכל זה בזכות החיילת הזאת".
לא הרגשתי ככה אף פעם
מריסאת, נשוי ואב לתאומים בני ארבע, מתמודד כל חייו עם סיסטיק פיברוזיס (CF), מחלה תורשתית מסכנת חיים הפוגעת במערכות גוף רבות וגורמת נזק חמור לתפקודם של הריאות והלבלב. שתיים מששת אחיו ואחיותיו לקו גם הן במחלה, ואחת מהן מתה לפני מספר חודשים, בעודה מחכה להשתלת ריאות.
עוד על סיסטיק פיברוזיס:
"מאז שנולדתי, אני סובל מהמחלה הזאת", הוא אומר. "עד לפני כמה חודשים תפקדתי כרגיל, אבל תמיד היו לי קשיי נשימה, ואחת לכמה שבועות הייתי מגיע לטיפולים בבית החולים כרמל בחיפה. בינואר האחרון המצב שלי החמיר: הריאות לא תפקדו, הייתי מחובר לחמצן 24/7, הפסקתי לעבוד. לא יכולתי לעשות עם עצמי כלום, רק לשבת בבית ולבוא לבדיקות.
"במרץ הגעתי לבילינסון ורשמו אותי להשתלה, ועכשיו אני כבר אחרי הניתוח, נושם בקלות, מרגיש כמו שלא הרגשתי אף פעם".
2 צפייה בגלריה
נור מריסאת (במרכז) עם ד"ר ירון ברק (מימין) ופרופ' מרדכי קרמר, אתמול. "כל החיים פרוסים בפניו"
(צילום: דוברות בילינסון)
לרקוד עם הילדים
בבילינסון גאים מאוד בתהליך ובתוצאותיו. "מבין מאות השתלות הריאה שעשינו, השתלת ריאה בגוף של בחור צעיר, בשנות ה-20 לחייו, היא בהחלט חריגה", אומר ד"ר ירון ברק, מנהל יחידת השתלות בית החזה בבית החולים, ומי שניתח את מריסאת בפועל. "כל החיים פרוסים בפניו. אצילות הנפש של משפחת התורמת העניקה לנור הזדמנות לחיים חדשים. כעת הוא במצב טוב, מתהלך במחלקה, החיוך חזר אל פניו. בימים הקרובים הוא יוכל לנשום לרווחה, להשתחרר לביתו ולהתחיל את תהליך השיקום".
מוסיף פרופ' קרמר: "ההחלמה שלו מדהימה: למחרת הניתוח הוא כבר היה בלי צינור הנשמה, כעבור יומיים-שלושה יצא מטיפול נמרץ, ובעוד יום-יומיים הוא יילך הביתה".
פרופ' מרדכי קרמר: "ההחלמה שלו מדהימה. למחרת הניתוח הוא כבר היה בלי צינור הנשמה, כעבור יומיים-שלושה יצא מטיפול נמרץ, ובעוד יום-יומיים הוא יילך הביתה"
ומה הוא מתכנן לעשות בחייו החדשים? מתברר שהתוכניות שלו צנועות מאוד. "כל מה שאני רוצה זה להיות כמו כולם", אומר מריסאת. "אני בעיקר רוצה להיות עם הילדים שלי: לרקוד איתם, לקפוץ איתם, לרוץ איתם – לעשות מה שלא יכולתי לעשות איתם עד עכשיו. אני גם מתכוון לחזור לעבוד בתור ספר".
אבל לפני הכול, הוא רוצה להיפגש עם בני משפחתה של שילי ווסטלנד ולהודות להם על הסכמתם לתרום את איבריה. "מגיעה להם תודה גדולה", אומר מריסאת. "כל מי שתורם איברים הוא אדם יקר, ואני רוצה להודות לכולם".
