בשנת 1628 תיאר רופא בשם ויליאם הארווי (Harvey) איך פועל מחזור הדם. הוא התבונן במבנה של המסתמים הנמצאים בוורידים, ושיער שצורתם הייחודית מאפשרת לדם לעבור בכיוון אחד בלבד ומונעת ממנו לחזור אחורה. מכאן קל היה להבין שהלב עצמו הוא משאבה שפועלת באופן מחזורי. היא דוחפת את הדם כדי שיגיע לכל איברי הגוף לפני שיחזור ללב לסיבוב נוסף.
לדם יש חשיבות קריטית לחיינו. הוא מעביר חמצן וחומרי הזנה לכל חלקי הגוף, ואף מאפשר תקשורת בין איברים ותגובה חיסונית במקרה של מחלה. אובדן דם רב בעקבות דימום מסכן את חיינו. לכן, כשאדם סובל מדימום רציני, למשל במהלך ניתוח או עקב פציעה חמורה, מתעורר הצורך לספק לו דם חלופי, שמקורו בתרומה.
קראו עוד:
שנים לא רבות אחרי שהארווי תיאר את מחזור הדם, ב-1665, הוכח לראשונה שאכן אפשר להעביר דם מפרט אחד לאחר, כשהצליחו להעביר בניסוי תרומת דם מכלב לכלב. אך חלפו עוד שנים רבות עד שהשיטה נכנסה לשימוש על בני אדם. תרומת הדם המתועדת הראשונה של דם אנושי הייתה ב-1818, כשגבר תרם דם לאשתו שאיבדה דם רב בלידה. עוד קודם לכן נעשו ניסיונות להעביר מנות דם מכבשים לבני אדם, אך הטיפול נאסר עד מהרה כשהתברר שהוא מעורר תגובות חיסוניות מסוכנות אצל מקבלי התרומה.
4 צפייה בגלריה
בשנת 1628 ויליאם הארווי התבונן במסתמי הוורידים ותיאר לראשונה את מחזור הדם. איור צבוע מתוך מחקרו של הארווי
(מקור: Photo Researchers / Science Photo Library)
הדם הנכון לאדם הנכון
מאז ועד היום תרומת דם הפכה להליך שגרתי שמציל חיים באופן יומיומי. תרומות דם מסייעות לפצועי תאונות ולאנשים אחרים שסובלים מאובדן דם, מקלות על הסובלים מאנמיה וממחלות כרוניות נוספות, ולעיתים אף מסייעות להתמודד עם סרטן.
עם זאת, לא כל אדם יכול לקבל דם מכל אדם אחר. ב-1901 גילה קרל לנדשטיינר (Landsteiner) כי הדם האנושי מתחלק לכמה סוגים – תגלית רבת חשיבות שזיכתה אותו בפרס נובל. ראשית הוא גילה את הסוגים A, B ו-O, ושנה לאחר מכן זיהו עמיתיו את סוג הדם AB. ההבחנה בין ארבעת הסוגים מבוססת על הבדל מבני בסוכרים מסוימים (הנקראים בהקשר הזה אנטיגנים) המוצגים על פני תאי הדם האדומים: תאי דם מסוג A מציגים את הסוכר A, תאי דם מסוג B מציגים את הסוכר B, תאי AB מציגים את שני סוגי הסוכר, ותאי O לא מציגים את אף אחד מהם.
בהמשך התגלתה רמה נוספת של מורכבות במערכת הדם. התברר שאצל חלק מהאנשים מוצג על גבי תאי הדם האדומים חלבון בשם Rh, ואצל אחרים הוא אינו קיים. כשלוקחים את האפשרות שאדם חיובי או שלילי לתכונה של הצגת Rh – כלומר דם מסוג "+" או "-", ומצרפים אותה לתכונה של הצגת הסוכרים A ו-B, מקבלים בסך הכול שמונה סוגים אפשריים של דם אנושי.
בתרומת דם בין אנשים בעלי סוגי דם שונים תיתכן תגובה חיסונית מסוכנת אצל מקבל התרומה. הגוף האנושי מגיב בצורה עוינת לגורמים זרים שהוא לא מזהה כשלו, ותאי דם מהסוג הלא נכון עלולים לעורר תגובה כזאת. כדי למנוע את הסכנה הזאת נוהגים כיום לבדוק את כל תרומות הדם ולתעד מידע רפואי נוסף של נותני התרומה ושל מקבליה.
4 צפייה בגלריה
לא כל אדם יכול לקבל דם מכל אדם אחר. בדיקה לקביעת סוג דם
(מקור: Tek Image / Science Photo Library)
האיידס ומהפכת הבדיקות
בשנות ה-80 חלה טלטלה במדיניות תרומות הדם, שהייתה עד אז לא בררנית כמעט בכלל, עקב הופעתה של מחלת האיידס. איידס, או בשמה המלא "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", היא מחלה קשה הנובעת מפעילותו של הנגיף HIV. הנגיף מסוגל לחדור לתוך תאי דם לבנים, שתפקידם להילחם בזיהומים ובפלישה של גורמים זרים לגוף, משתכפל בתוכם ומביא להשמדתם. בעקבות זאת מערכת החיסון של הגוף נחלשת, והחולה פגיע יותר למחוללי מחלות אחרים.
כשהמחלה זוהתה לראשונה בעולם בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, לא ידעו מה גורם לה, אך תוך שנים ספורות כבר הבינו שמחולל המחלה הוא נגיף, שמועבר ביחסי מין או במגע עם דם נגוע. חלק מהחולים בשלב הזה נדבקו בנגיף דרך תרומת דם שקיבלו. בעקבות זאת הוחלט במקומות רבים לא לקבל תרומות דם ממי שעלולים לשאת את הנגיף – כולל אנשים שלא אובחנו כנשאי HIV אך נמצאים בסיכון מוגבר להיחשף לו. בעבר נהגו בישראל לקחת תרומות דם מיוצאי אתיופיה, שנחשבו בסיכון גבוה להיות נשאי HIV, ולהשמיד אותן ללא ידיעת התורמים, כביכול מתוך רצון לא לבייש אותם.
עקב השכיחות הגבוהה של המחלה בקרב גברים הומוסקסואלים, התקבלה בארצות הברית החלטה דרמטית לא לקבל תרומות דם מתורמים זכרים שקיימו אי פעם בחייהם יחסי מין עם גבר אחר, ובשנת 2015 הוגבל האיסור לשנה מהמועד האחרון שבו התקיימו יחסי המין.
4 צפייה בגלריה
סינון תורמי דם ובדיקת המנות שנתרמו מקטינים את הסיכוי להעברת גורמי מחלה כמו נגיפי HIV או צהבת
(צילום: shutterstock)
בשנה שעברה, על רקע המחסור שנוצר בתרומות דם במהלך מגפת הקורונה, פרסם מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) דו"ח שבו המליץ לקצר את ההגבלה על תרומת דם לשלושה חודשים מאז קיום יחסי מין בין גברים. ההמלצה נובעת מיכולת הזיהוי הרגישה של הבדיקה המבוצעת על דגימת הדם, ומכך שבאנגליה ובקנדה לא נמצאה עלייה בסכנה הנובעת מקבלת מנות דם בעקבות קיצור התקופה. בעקבות זאת ההגבלה בארצות הברית הצטמקה לשלושה חודשים מאז קיום יחסי המין.
בישראל הונהג בתחילה איסור גורף על קבלת מנות דם מגברים שקיימו בעבר יחסי מין עם גברים. הסעיף בשאלון של מגן דוד אדום שבו התבקש התורם לכתוב אם קיים "יחסי מין הומוסקסואליים" בעברו עורר ביקורת חריפה, ובתום מאבק ציבורי שונה הנוסח ל"קיום יחסי מין בין גברים מאז שנת 1977", שהעביר את הדגש מהזהות המינית של התורם למעשה המיני בלבד וצמצם את תקופת ההגבלה. בהמשך קוצרה גם ההגבלה הזאת, בדומה לנהוג בארצות הברית, כך שגבר יוכל לתרום דם אם לא קיים יחסי מין עם גבר אחר ב-12 החודשים האחרונים.
לאחרונה עלה הנושא מחדש על סדר היום בישראל, לאחר ששר הבריאות ניצן הורוביץ הודיע על ביטול ההגבלות הייחודיות על קבלת תרומות דם מגברים המקיימים יחסים עם גברים, ועל התייחסות שווה להערכת מנות דם, ללא תלות בנטייתו המינית של התורם. הסעיף המתוקן, שייכנס לתוקף בתחילת אוקטובר, אומר כי "לאחר קיום יחסי מין בסיכון גבוה עם שותף/ה חדש/ה או שותפים מרובים, יש להמתין 3 חודשים עד תרומת הדם הבאה".
הצעד הזה ממשיך את פעילותה של שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, שהתירה לקבל תרומות דם של בני העדה האתיופית שלא ביקרו באתיופיה ב-12 החודשים שקדמו למתן התרומה. ההגבלה נובעת מהשכיחות הגבוהה של הנגיף באתיופיה, בדומה לחלק ניכר ממדינות אפריקה.
מעבר לסינון התורמים, נהוג בישראל ובמדינות רבות נוספות להעביר כל מנת דם שנתרמה שורה של בדיקות, כדי לוודא מהו סוג הדם ולשלול בסבירות גבוהה את קיומם של מחוללי מחלה (פתוגנים) כמו HIV וצהבת נגיפית (הפטיטיס) הפוגעת בכבד. לאחר מכן מפרידים את הדם לשלושה מרכיבים עיקריים: תאי הדם האדומים, מכילים המוגלובין שקושר אליו חמצן ומאפשר להוביל אותו מהריאות לכל איברי הגוף; טסיות הדם, שמאפשרות לדם להיקרש ולעצור דימומים כשאנו נפצעים; ופלזמת הדם, שהיא נוזל שמכיל אנזימים ונוגדנים, וקיימים מקרים שבהם ניתן להשתמש בה לטיפול במחלות כרוניות.
לכל אחד מהמרכיבים הללו יש תקופה שונה של חיי מדף – למשל תאי דם אדומים מחזיקים מעמד בקירור בין שלושה לשבעה שבועות – ושימושים רפואיים אחרים.
הטיפול המודרני הקפדני והמודעות לסכנת נגיף ה-HIV, נוסף על העובדה שהנגיף אינו מבדיל בין בני אדם ובין העדפות מיניות, מעלה את השאלה עד כמה ההגבלות על קבלת תרומות דם מגברים המקיימים יחסים עם גברים רלוונטיות כיום. מדינות רבות, ובהן ארצות הברית, קיצרו את משך ההגבלות הישנות על קבלת תרומת דם מגברים שקיימו יחסים עם גברים. אחרות, כגון ארגנטינה, ברזיל, הונגריה, איטליה וספרד, הסירו אותן לחלוטין. ההחלטה החדשה שהתקבלה בישראל לוקחת את הנסיבות החדשות בחשבון, ומשנה את הגישה כלפי הגבלות על תרומות דם, שהתאימה לשנות ה-80 יותר מאשר לתקופתנו.
טל פישר, מאסטרנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
