כשלושה חודשים וחצי אחרי שצוות הטנק שלו (פלוגת וולקן בגדוד 77) התמודד מול עשרות מחבלי נוחבה וחיסל אותם בירי ובדריסה ב-7 באוקטובר, נפצע סמ"ר נדב בוחבוט באופן אנוש בחאן יונס. הוא חובר במשך שבוע למכונת אקמו המדמה פעולת לב-ריאה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם הצילו את חייו ומצבו משתפר בהדרגה. במחלקת השיקום הוא כבר כשיר לספר את סיפור הגבורה של הטנק מצוות זפולסקי, בוחבוט, פינטו ושמש תחת פיקודו של המ"פ סרן בר זונשיין.
"בבוקר 7 באוקטובר תפסנו קו בגזרת כיסופים. סגרנו שם שבת. בטנק היינו המט"ק (מפקד הטנק) סמ"ר אייל זפולסקי, הטען סמל יהונתן פינטו, התותחן סמל אורן שמש ואני, נהג הטנק". בוחבוט, 22, יליד קריית ים, ספורטאי ורץ מרתון הציל את חיי חבריו לצוות בהחלטה ספונטנית.
סמ"ר (מיל') אייל זפולסקי מתאר: "בסביבות 06:30 בבוקר מתחיל ירי פצ"מרים. על פי הנוהל, אנחנו סוגרים מדפים ונוסעים בשיירה לגדר. מוביל סגן עומר נאוטרה (שנחטף עם צוותו לעזה) מט"ק הכלי הראשון, אני אחריו וגולני סוגרים את הטור. הגענו לגדר ובקשר מדווח על שתי חדירות מסיביות שמתנהלות בו-זמנית בחלק הצפוני והדרומי של הגזרה". במרחק שבע דקות לגדר, נאוטרה המ"מ מפנה את הטנק שלו שמאלה ובוחבוט לימין. "עלינו על תל וראינו שני מחבלים נכנסים מעזה בספארי חמושים בקלצ'ניקובים ויורים עלינו. ניסינו להשמיד אותם, ובאותן דקות הטנק חטף טיל נ"ט. יונתן פינטו נפגע קשה בעיניו. המפקד זפולסקי נפצע קל מרסיסים שפגעו בצוואר וביד. חזרתי לאחור, חברתי לכוח גולני שפינה את פינטו בנמ"ר. נותרנו שניים שלא נפצעו - אני והתותחן", מתאר בוחבוט את אותו יום דרמטי.
"ירינו על כל מחבל שנכנס לכוונות שלנו"
את מה שיתרחש מנקודת הזמן הזו, קשה אפילו להעלות על הדעת. זפולסקי: "קיבלנו דיווח על חדירת מחבלים לקיבוץ נירים. עם טנק שחטף טיל, צוות חסר, אני המט"ק שלו וממלא את מקומו של הטען שנפצע, נסענו לקיבוץ. כשהגענו לשם, זיהינו כ-30 מחבלים על שני טנדרים ושניים נוספים רכובים על אופנוע. הצלחנו להרוג את כולם וקיבלנו דיווח שהנמ"ר שפינה את פינטו נפגע. חזרנו לחלץ אותם". בשלב הזה מתעדכן צוות הטנק על גל נוסף של מחבלים שפשטו על נירים. בדרך הם נחשפים למראות קשים, לכמות בלתי נתפסת של גופות ושל כלי רכב שרופים. חדורים ברוח קרב, הם ממשיכים במשימה לאתר מחבלים ולחסל אותם.
כפי שמתאר בוחבוט: "חזרנו לקיבוץ וסמוך לגדר שלו ראינו כ-20 מחבלים על שני טנדרים. ירינו פגזים וראינו איך שני הטנדרים שלהם מתפרקים ועפים באוויר". ארבע פעמים, בעודם בתוך טנק מקרטע, חזרה על עצמה הקריאה בקשר, לחזור ולהילחם במחבלים שחדרו בארבעה סבבים לנירים. "באחת הפעמים ירו עלינו רקטות RPG. המט"ק לקח החלטה לחתוך לכיוון עין השלושה".
זפולסקי: "בוחבוט לקח יוזמה והסיע את הטנק למקום מוגן. צעקתי עליו, מה הוא עושה? ורק אחר כך הבנתי שבחושים החדים שלו הוא זיהה שמכוונים אלינו RPG. בזכות התושייה שלו הורדנו אותו. בנגלה הרביעית והאחרונה, אחרי הקרב מול המחבלים שהסתיים בהריגתם, רדפנו אחרי אלה שברחו לכיוון עין השלושה". כבר בכניסה לקיבוץ, מבחין הצוות בגופה של חקלאי, בסמוך לרכב שלו, ובמחבלי נוחבה ואזרחים עזתים שבוזזים אותו. בוחבוט מתאר: "למקום הגיעו מחבלים על אופנועים, כלי רכב וטרקטור גנוב. ירינו על כל מחבל שנכנס לכוונות שלנו. ואז המ"פ מתקשר ושואל 'מי תקין'? ענינו שהטנק שלנו חצי קלאץ' ומקרטע וחצי מהכוונות מושבתות".
נדב בוחבוט משחזר: "הגיעו מחבלים על אופנועים, כלי רכב וטרקטור גנוב. ירינו על כל מחבל שנכנס לכוונות שלנו. ואז המ"פ מתקשר ושואל 'מי תקין'? ענינו שהטנק שלנו חצי קלאץ' ומקרטע וחצי מהכוונות מושבתות"
למרות זאת, הוא הורה לצוות זפולסקי-בוחבוט-שמש להצטרף אליו לכיוון הגדר עם עזה. "הצטרפנו למרדף. ב-12:00 בצהריים ראינו עשרות מחבלים חוזרים דרך הגדר לעזה בטרקטורונים גנובים. ירינו עליהם עם התותח ועם מאג, ופתאום נעמדת מול הטנק אמא וילדים על הידיים שלה והיא מנופפת לנו. אני חייב להודות שלא הבנתי את האירוע". גם מפקד הטנק עוד לא עודכן על חיילים ואזרחים חטופים. "לא הבנתי מה עושה מולי אמא עם שתי בנות על הידיים ורק בדיעבד, אחרי שהרגנו את החוטף שלה, הבנתי שהצלנו משבי חברת קיבוץ ניר עוז ואת שתי הבנות שלה".
"עם טנק מקרטע חיסלנו עשרות מחבלים"
הטנק מצטרף למרדף אחרי המחבלים שחוזרים לעזה, ובוחבוט מקבל פקודה לדרוס. רק בהמשך מזהה הצוות את הטנק השרוף של המפקד שלהם, סגן עומר נאוטרה, ריק מאדם. "התקרבתי לטנק וזיהיתי שהוא של עומר המ"פ. כשהמחבלים העלו לטיקטוק את סרטון החטיפה וראיתי איך הם גוררים לעזה את צוות הטנק. היה לי מאוד קשה. הרגשתי בחילה", מספר בוחבוט. הטנק, שכבר בקושי זז, מצליח להגיע לקיבוץ מגן ובסביבות 18:00, הוא שובק חיים. "הרגשתי חסר אונים. אנחנו לבד בתוך טנק תקול. התחלנו לצודד את הצריח, הודענו בקשר שנתקענו. רק אחרי שעתיים, בסביבות 20:00 בערב, הגיע חפ"ק של שריון ומילואימניקים מלוט"ר לחלץ אותנו. אותי ואת שמש התותחן פינו לש"ג ואת אייל זפולסקי שתפקד כל היום פצוע פינו לסורוקה. אני יכול להגיד שעם צוות חסר וטנק מקרטע חיסלנו כ-60 מחבלים", מתגאה בוחבוט.
זפולסקי, שהיה חתום על חודש נוסף בקבע, השתחרר מהצבא ולפרנסתו הוא מדריך במכינה קדם-צבאית. בוחבוט חבר לצוות טנק אחר שנכנס לעזה. וכאן מתחילה עלילת גבורה אחרת - סיפור על פציעה ותקומה. בסבב הראשון נכנסנו לדרום חאן יונס, נלחמנו, פשטנו על בתים של אנשי חמאס לחפש אמצעי לחימה וגם היו לנו כמה היתקלויות".
ב-23 בדצמבר נפצע בוחבוט באורח אנוש. "נהגתי בטנק של המג"ד, כוח צנחנים חבר אלינו. במהלך תקיפה שמעתי פיצוץ בטנק והפגז עצמו התפוצץ. הטנק התמלא עשן, שלושה הצליחו לחלץ את עצמם. התותחן איבד הכרה ואני לא יכולתי לנשום. ניסיתי לצאת לכיוון הצריח, פתחתי את המדף ושני חיילים פינו אותי בנמ"ר. מסוק של 669 הטיס אותי בתוך דקות לסורוקה". הסיבה לפיצוץ בתוך הטנק טרם התבררה. רופא מוסק חיבר את בוחבוט לבלון חמצן. "לא איבדתי הכרה. למרות שבקושי נשמתי, כבר מחדר הטראומה בסורוקה התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שנפצעתי".
"במהלך תקיפה שמעתי פיצוץ בטנק והפגז עצמו התפוצץ. הטנק התמלא עשן, שלושה הצליחו לחלץ את עצמם. התותחן איבד הכרה ואני לא יכולתי לנשום. ניסיתי לצאת לכיוון הצריח, פתחתי את המדף ושני חיילים פינו אותי בנמ"ר. מסוק של 669 הטיס אותי בתוך דקות לסורוקה"
אחרי שעבר בירור רפואי מקיף, הועבר בוחבוט לאחת המחלקות. יומיים אחר כך הועבר למחלקה לטיפול נמרץ. ד"ר אורי גלנטה, רופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ פנימי בסורוקה ומנהל שירות האקמו, מתאר: "נדב הוטס אלינו עם שני נפגעים נוספים מאותו טנק. אחד מהם סבל מכשל נשימתי ובתוך כשעתיים נאלצנו לחבר אותו לאקמו. בהתחלה, נדב, שהורדם והונשם, נראה יציב אבל בתוך יממה מצבו החמיר. הוא פיתח כשל נשימתי והמצב המשיך להידרדר עד לסיכון חייו. הזעיקו אותנו אליו כשהבנו שההנשמה לא מחמצנת אותו. הזעקנו צוות אקמו מהבית וחיברנו אותו למכשיר". ד"ר גלנטה מספר ש"בימים הראשונים אחרי החיבור למכונה, הריאות שלו לא הצליחו בכלל לתפקד, ואנחנו לא הבחנו בשום שיפור במצבו".
ד"ר אורי גלנטהצילום: דוברות סורוקה"הכול קטן עליו"
נדב היה בסכנת חיים והאשפוז שלו בטיפול נמרץ היה מורכב. "הריאות כאמור באי-תפקוד והוא פיתח חום גבוה וירידה בלחצי הדם. רק אחרי שבוע, יום אחרי יום ההולדת שלו ב-31 בינואר, ניתקנו אותו מהאקמו ורק בתחילת החודש שעבר הוא השתחרר ממחלקת טיפול נמרץ", סיפר ד"ר גלנטה. השהות הארוכה במחלקה הביאה עימה חלומות מוזרים ותחושות לא-נעימות. "חלמתי או הזיתי שאני נלחם ברוסיה, בלבנון ומטייל עם חברים בברזיל. אני זוכר גם שהרגשתי כאוב וכלוא באותם 40 ימים", משחזר נדב. צפו בד"ר גלנטה מספר על הניתוק מהאקמו:
ד"ר אורי גלנטה מתאר את ניתוקו של נדב מהאקמו
(המרכז הרפואי סורוקה)
בהדרגה חזרו הריאות לתפקוד ובוחבוט סגר את פרק המלחמה על חייו. משם עבר למחלקת השיקום להילחם על איכותם. "כשהגעתי לשיקום לא יכולתי לשבת, לעמוד, לאכול, רעדו לי הגפיים והיה לי קשה לזוז", הוא מספר.
ד"ר יולי טרגרצילום: המרכז הרפואי סורוקהד"ר יולי טרגר, מנהל מחלקת השיקום בסורוקה, נזכר ברגע שקיבל אותו למחלקה. "הוא הגיע אלינו במצב סיעודי, עם חולשת גפיים וסיבולת ירודה, ולפי בדיקות שיקום הבנו שהוא גם עבר פגיעה מוחית, שהיוותה טריגר לחולשת הגוף ולחזרת הגמגום והמצמוץ שהיו לו בילדותו וחלפו. מנגד, נדב הוא הדוגמה הקלאסית להצלחת הרפואה המודרנית. מהירות הפינוי שלו והחיבור לאקמו הצילו אותו. לו היה מגיע עם אותה פציעה לפני כמה שנים, הוא היה מת".
כעבור שעה וחצי מהריאיון שהתקיים כשישב במיטתו בשיקום, כבר רץ עם הפיזיותרפיסטית שלו. "נדב היה מטופל שלי מהיום הראשון שהגיע לשיקום. הוא היה לא-יציב, חלש, עם בעיות בשיווי משקל ונזקק לכיסא גלגלים", מתארת הפיזיותרפיסטית נורית טומקינס דמרי ממחלקת השיקום בסורוקה.
נורית טומקינס דמריצילום: המרכז הרפואי סורוקה"אבל כבר מההתחלה הבנתי שאני מטפלת בבחור שבא לעבוד. שרוצה להתקדם, שמציב לעצמו מטרות ואתגרים, כמו הרעיון לרוץ יחד, שבא ממנו. אצלנו הוא מקבל טיפול הוליסטי שכולל פסיכולוגית, קלינאי תקשורת ומרפאה בעיסוק. הוא מתקדם במהירות, אבל יש לו עוד דרך. הוא עדיין מתעייף מהר, הרעד לא חלף, הסיבולת צריכה עוד לעלות אבל הוא גיבור. אחרי מה שעבר ב-7 באוקטובר, הכול קטן עליו".
