האומנות היא כל חיי. למעלה משישים שנה אני עוסק בפיסול בחמר ובקרמיקה, רישום ועוד. יצירותיי הוצגו בשלל תערוכות במוזיאון ישראל ובמוזיאונים רבים נוספים בארץ, אפילו בניו יורק, ובמקביל לימדתי כמרצה אורח בבית ספר לאומנות בצלאל. הייתי בשיא ההצלחה של חיי, עד שבוקר אחד התעוררתי עם שחור בעיניים, פשוטו כמשמעו.
בדיעבד התברר שהייתי קורבן לחוסר מודעות. הראייה שלי החלה להידרדר לפני 15 שנה בעקבות נוזל בשדה ראייה, ורק מאוחר יותר התגלה שאני סובל מ-AMD, ניוון מקולרי גילי (Age-related Macular Degeneration), הגורם המרכזי לעיוורון בגיל המבוגר. הזמן הרב שעבר עד לאבחון המחלה היה מכריע למדי, והראייה שלי כבר לא תשוב להיות כשהייתה.
עוד בנושא:
תארו לכם את הנזק הגדול שנגרם לי בעבודתי. מאז שסיימתי את לימודיי אני עוסק בפיסול ורישום, תחומים שהראייה בהם היא קריטית לאיכות העבודה. כשאבחנו לי לראשונה את הידרדרות הראייה בעין הבנתי את גודל הבעיה. כמי שמתעסק עם יצירות בתלת ממד, התקשיתי מאוד להמשיך ולעבוד בחמר, ובעיקר להמשיך וליצור עבודות באותה הרמה שעליה הקפדתי כל חיי. עומק שדה הראייה שהיה לי - ושדרוש לכל אמן, בוודאי כזה שעוסק בתלת ממד - נפגע באופן קריטי. לקח לי יותר משנתיים לחזור לעסוק בפיסול. ועדיין, הראייה שלי פוגעת בעבודותיי, זה פשוט לא אותו הדבר.
"אל תתייאשו, טפלו והילחמו על הראייה שלכם. אתם יכולים למנוע את העיוורון, זה תלוי בכם. למרות הפגיעה הקשה, אני עדיין רואה. הטיפולים שקיבלתי – זריקות תוך-עיניות - מנעו ממני להצטרף למעגל העיוורים בישראל"
גם ההשראה ליצירה נפגעה. עבורי, ראייה היא העולם. ככל שאתה רואה טוב יותר, אתה חווה את העולם לעומק טוב יותר. כאשר הראייה מצטמצמת – גם עולמך מצטמצם. טיילתי בארה"ב, בגרמניה ומשם ליוון ולאיטליה, חוויתי את העולם במלואו. כיום, כל יציאה מהבית היא סיפור לא פשוט עבורי. אני שואל את עצמי לאיזה מרחק אני יכול ללכת, אם אצליח לקרוא את השלטים ולמצוא את דרכי אל היעד. הכול השתנה.
כל זה כנראה יכול היה להיות אחרת. חוסר המודעות שלי למחלת AMD, גרמה לכך שלא הלכתי לבדיקות ראייה פשוטות שהיו מסייעות לי להתחיל בטיפול מוקדם יותר. והמחלה אינה פוגעת רק בי. על פי נתוני משרד הבריאות, AMD מהווה את הגורם המרכזי לעיוורון בגיל המבוגר, ומספר העיוורים בישראל הולך וגדל בעקביות מדי שנה. רק בשנת 2021 התעוורו בישראל 1,441 בני אדם, מחציתם בני 68 ומעלה. לא רק אני לא הייתי מודע למחלה, אלא גם יתר האוכלוסייה שבסיכון.
אבל למרות הנתונים הלא-פשוטים, יש גם בשורות טובות: באמצעות העלאת המודעות למחלה, אבחון מוקדם, מעקב צמוד וטיפול נכון, ניתן לצמצם את מספר העיוורים ולמנוע את ההידרדרות בראייה. לאבחון המוקדם יש חשיבות מכרעת: ככל שאנשים יאבחנו את הניוון מוקדם יותר ויקבלו את הטיפול הרלוונטי, כך הם יישארו עם ראייה טובה יותר.
וגם אם אובחנתם בשלב מאוחר, כאשר הראייה כבר הידרדרה – אל תתייאשו, טפלו והילחמו על הראייה שלכם. אתם יכולים למנוע את העיוורון, זה תלוי בכם. למרות הפגיעה הקשה, אני עדיין רואה. הטיפולים שקיבלתי – זריקות תוך-עיניות - מנעו ממני להצטרף למעגל העיוורים בישראל. אני יכול לראות את שלושת נכדיי ואפילו לרכוב על אופניים, ובעיקר להמשיך בעבודתי, כאשר השבוע – כן, גם בגיל 86 - אציג את חומריי בתערוכה נוספת.
האם אתם בסיכון וכיצד מטפלים?
מחלת הניוון המקולרי הגילי (AMD) היא הנפוצה שבמחלות הרשתית ובשלביה המתקדמים ללא טיפול עלולה לגרום לעיוורון. פרופ' אלעד מויסייב, מנהל מחלקת עיניים במרכז הרפואי מאיר, מסביר לאיזה פלח באוכלוסייה הסיכוי הגבוה ביותר לפתח מחלה זו, ומהם הטיפולים הזמינים כיום.
מחקר שפורסם במגזין המדעי JAMA Ophthalmology ב-2019 ובחן את שיעור חולי ה-AMD בארה"ב, הצביע על עלייה של כמעט פי שניים בשיעור החולים בהשוואה ל-2011
שלוש מחלות הרשתית הנפוצות ביותר הן ניוון מקולרי גילי (Age-Related Macular Degeneration, AMD), רטינופתיה סוכרתית (Diabetic Retinopathy, DR), וחסימות של ורידי הרשתית (Retinal Vein Occlusions, RVO). שכיחותן של מחלות אלה עולה עם הגיל. על פי נתוני משרד הרווחה, רוב האנשים שהתעוורו בשנים האחרונות הם בני 60 ומעלה, כאשר AMD בשלביה המתקדמים מהווה את הגורם המרכזי לעיוורון בישראל ובעולם המערבי. יתרה מכך, מספר חולי ה-AMD ממשיך לעלות: מחקר שפורסם במגזין המדעי JAMA Ophthalmology ב-2019 ובחן את שיעור חולי ה-AMD בארה"ב, הצביע על עלייה של כמעט פי שניים בשיעור החולים בהשוואה ל-2011.
מהי מחלת הניוון המקולרי הגילי (AMD)?
ניוון מקולרי גילי, הנפוצה שבמחלות הרשתית, היא מחלה הפוגעת בעיקר במרכז הרשתית ונחלקת לשני סוגים: הסוג ה"יבש" (AMD), שבו חלה ירידה הדרגתית בחדות הראייה. הסוג ה"רטוב"(neovascular AMD, nAMD) הוא מתקדם יותר ובו מעבר לניוון קיימת גם צמיחת כלי דם לא תקינים מתחת לרשתית הגורמים לדימומים, להצטברות נוזלים מתחת ובתוך הרשתית ולפגיעה חמורה עוד יותר בראייה. לסוג ה"יבש", הנפוץ יותר, אין טיפול, בעוד שבסוג ה"רטוב", שכאמור חמור יותר, ניתן לטפל באופן יעיל. ללא טיפול נכון, החולים עלולים לסבול מאובדן ראייה בלתי הפיך.
מי בסיכון לפתח AMD, וכיצד ניתן למנוע את הידרדרות הראייה?
AMD גורם לירידה בראייה מעל גיל 50, ומהווה את הגורם המרכזי לעיוורון בישראל ובעולם. מגיל זה מומלץ לפנות לבדיקת עיניים אצל רופא עיניים. אבחון מוקדם של AMD ויתר מחלות הרשתית וטיפול מותאם הם הדרך למנוע עיוורון. הסיכון לפתח את המחלה עולה עם הגיל, וכן גבוה יותר במטופלים עם רקע משפחתי של המחלה, ובקרב מעשנים.
פרופ' אלעד מויסייב: "הטיפול המרכזי הוא הזרקות תוך-עיניות של תרופות הנקשרות לחלבון בשם VEGF, באופן שמעכב את פעילותו ומונע את התהליך האחראי על צמיחת כלי הדם הלא-תקינים ברשתית"
מהו הטיפול בניוון מקולרי גילי "רטוב" (nAMD)?
הטיפול המרכזי הוא הזרקות תוך-עיניות של תרופות הנקשרות לחלבון בשם VEGF, באופן שמעכב את פעילותו ומונע את התהליך האחראי על צמיחת כלי הדם הלא-תקינים ברשתית. מחקרים רבים הראו כי על מנת להגיע לתוצאות טובות בטיפול, יש להקפיד על רצף טיפולי וזמני הזרקות מדויקים. רוב המטופלים מקבלים את ההזרקות מדי חודש או חודשיים, לאורך זמן, וחלקם מטופלים בשתי העיניים.
בשלב מתקדם של המחלה נדרשים החולים גם להיות במעקב קבוע אצל מומחי העיניים, שכולל ביצוע בדיקות תכופות, כגון בדיקות עיניים, דימות (בעיקר צילומי OCT) ועוד. מספר הטיפולים הגבוה גורם לעומס רב בראש ובראשונה על החולים המבוגרים, אך גם על בני משפחתם שמלווים אותם בתהליך, וכן על הצוותים הרפואיים ומערכת הבריאות.
כיצד תשפיע הזדקנות האוכלוסייה על שכיחות AMD באוכלוסייה?
פרופ' אלעד מויסייבעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה , שיעור האזרחים הוותיקים מעל גיל 65 עולה בהדרגה ומהווה כעת כ-12.3% מהאוכלוסייה. לפי התחזיות, עד שנת 2040 יוכפל מספרם והם ימנו כשני מיליון איש. אוכלוסייה זו נזקקת לשירותי בריאות מוגברים בשיעור ניכר בהשוואה ליתר שכבות הגיל.
משום שמחלת ה-AMD תוקפת בעיקר אנשים מעל גיל 50 בשלביה המוקדמים ומעל גיל 65 בשלביה המאוחרים, על מערכת הבריאות להיערך לעומסים על הצוותים הרפואיים והמחסור בתורים להזרקות שרק יחמירו ככל שכמות המבוגרים באוכלוסייה תגדל.
דרך התמודדות אחת עם הבעיה היא פיתוח של טיפולים בעלי משך פעילות ארוך יותר, שיאפשרו מרווחים גדולים יותר בין ביקורים והזרקות. מאמץ מחקרי רב מושקע בפיתוח תרופות חדשות בעלות יעילות ובטיחות גבוהות לצד משך פעולה ארוך יותר. כיום קיימים כמה טיפולים במנגנונים חדשניים שמשמרים את יעילות הטיפול לטווחים ארוכים יותר, ומאפשרים לחסוך במספר ההזרקות בשנה ולהפחית את העומס הטיפולי מהמטופלים, מלוויהם ומערכת הבריאות. חלקם אף נכנסו לאחרונה לביטוחים משלימים בקופות החולים, וקיימים פיתוחים נוספים במחקר, בנוסף למחקרים העוסקים בטיפולים במחלה ה"יבשה", במטרה לעכב את התקדמותה ועצור את הירידה בראייה.
אילו פתרונות נוספים להתמודדות עם מחלות רשתית צפויים לנו בעתיד?
פתרון טכנולוגי נוסף שיכול להקל על הבעיה הוא "רפואה מרחוק", שקיבלה תאוצה משמעותית בעקבות מגפת הקורונה. כבר כיום קיימים אמצעים טכנולוגיים שמסוגלים לאפשר ניטור מרחוק, באופן דיגיטלי, אפילו מהבית. שילוב של אמצעים אלה יכול לצמצם באופן ניכר את העומסים, בלי לפגוע באיכות הטיפול. שיטת מעקב זו כבר נהוגה בחלק מהמרכזים בארץ, ובמקביל מתקיים מחקר ופיתוח של אמצעים חדשים, כגון טכנולוגיות שיאפשרו בדיקת עיניים של ממש מרחוק, ביצוע OCT מהבית, וכן ניטור, מעקב והתראה מבוססי בינה מלאכותית. כל אלו, ופיתוחים רבים נוספים, עשויים לשנות את המצב הקיים כיום.
