זה יכול לקרות בתוך זוגיות, בין הורים לילדים וגם בין אחים או חברים קרובים במיוחד. לפעמים זו בחירה שלנו אם להישאר בתוך הקשר, ולפעמים אנחנו פשוט נולדים לתוך מערכת יחסים קרובה עם אדם חרדתי. זו משימה לא פשוטה, שדורשת הרבה סבלנות ויכולת הכלה. לעיתים קרובות, האדם הפחות חרדתי בקשר ייאלץ לקחת על עצמו את תפקיד המרגיע והמווסת: ללמוד איך להימנע מאמירות ומפעולות שעלולות להחמיר את התופעה, לדעת איך להתנהל עם התקפי חרדה ממשיים של הצד השני, ולכל אורך הדרך - לעמוד בצילה של החרדה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"כבר בדייט הראשון שלנו היא אמרה לי שהיא סובלת מחרדות", מספר עומר (שבחר להישאר בשם בדוי), בן 35, על ההיכרות עם בת הזוג שלו. "היא אמרה שהחרדה מונעת ממנה לעשות כל מיני דברים, כמו לטוס לחו"ל לבד, לנהוג במקומות שהיא לא מכירה. שהיא מתרחקת מכל מה שקשור באקסטרים ונמנעת כמה שאפשר משינויים. כשעברנו לגור ביחד ראיתי איך מעבר דירה - אירוע שמלחיץ הרבה אנשים - הביא אותה לסף התמוטטות. היו עוד משברים, למשל בפעם שבה היא נאלצה להחליף עבודה, ומרוב חרדה לא יצאה מהמיטה במשך כמה ימים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כחלק מהניסיון להתמודד עם המצב, עומר לקח על עצמו את תפקיד המטפל. "במצב שבו החרדה משתלטת עליה, אני יודע כבר שקודם כל אני צריך להקשיב למה שיש לה לומר, ורק בהמשך להביע את דעתי. לפעמים אני גם לא אומר כלום. זה מאוד תלוי ברמת החרדה. בהתחלה היה לי קשה להכיל את זה. הרגשתי שאני 'דורך על ביצים' כל היום וזה עייף אותי, אבל אחרי שלוש שנים ביחד התרגלתי, ועכשיו אני אפילו נהנה מזה שאני מצליח לעזור לה להרגיש טוב יותר".
גם אלה (25) מכירה היטב את ההתמודדות עם אדם קרוב שסובל מחרדות. "אבא שלי תמיד סבל מחרדות, וככל שהוא מתבגר הן מתעצמות. מהרגע שאני זוכרת את עצמי, המשפטים הקבועים שלו היו 'תשמרי על עצמך' ו'תיזהרי'. פעם עוד הייתי שואלת אותו 'להיזהר ממה?', אבל התשובה היא תמיד 'מהכול'. זה עצוב, אבל הוא באמת תופס את העולם כמקום מאוד מסוכן, ומבחינתו הדרך הכי טובה לא להיפגע היא פשוט להישאר בבית".
ההתמודדות עם החרדות של אביה הפכה גם אותה לחרדתית: "אני היפוכונדרית ומפחדת ממחלות וממוות, מונעת מעצמי כל מיני דברים שהייתי רוצה לעשות, כמו לצאת לטיול גדול בדרום אמריקה, וחוששת מאוד משינויים וממעברים. זאת גם הסיבה שלא עזבתי עדיין את הבית של ההורים, ושאין סיכוי שאעזוב את מקום העבודה שלי למרות שלא טוב לי בו".
רעות (45) מתארת תרחיש דומה, אבל מול האח הגדול שלה: "כשעליתי לכיתה א' בבית הספר שאחי למד בו כמה שנים מעליי, הוא היה כל כך חרד שמדי כמה שעות היה מגיע לכיתה שלי לבדוק שאני בסדר. זה נמשך כמה חודשים טובים, עד שההורים הצליחו לשכנע אותו שיפסיק עם זה כי זה יותר מפריע מאשר עוזר. החיים לצידו היו לא פשוטים בתור ילדה ונערה, ובגלל החרדות שלו מנעו גם ממני לא מעט דברים שהוא פחד מהם. כשהתבגרתי הודעתי לו שאין סיכוי שהוא יחליט עבורי מה לעשות, גם אם הוא חושש מאוד ממה שאולי עלול לקרות לי".
איך זה הגדיר את הקשר שלכם?
"בתקופת הבגרויות שלו הייתי עוזרת לו להתכונן למבחנים, מזכירה לו לנשום ומעודדת אותו. האמת היא שעד היום אני זאת שמרגיעה אותו, לפני שהוא מתחיל עבודה חדשה או בתקופה שהוא ואשתו התגרשו. התרגלתי כבר להיות האחות הרגועה והמווסתת, שנמצאת שם ברגעי הפאניקה והלחץ".
בדומה לרוב המצבים הנפשיים האנושיים, גם חרדה יכולה להופיע ברמות שונות, על רצף של עוצמה ותדירות. על פי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, בקצה אחד של הרצף נמצאת הפרעת חרדה מוכללת, המלווה בדאגנות כללית, באי-שקט, בדריכות מתמדת ובחרדה מפני היבטי חיים שונים, ובקצה השני ישנם התקפי החרדה, המלווים בתגובות פיזיולוגיות לא פשוטות כמו הזעה, דופק מואץ במיוחד, רעד ותחושת עילפון.
ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית קלינית ראשית של מכבי שירותי בריאות, מסבירה כי התקף חרדה הוא מצב קיצון, ורוב האנשים - גם אם הם חרדתיים - לא סובלים ממנו לאורך זמן. למרות זאת, גם בלי לחוות סוג כזה של התקף, אנשים חרדתיים לרוב יתקשו להסתיר את התחושות שלהם, ויגיבו בעוצמה רבה למאורעות שונים שמהם הם חשים מאוימים. מכיוון שרובנו חיות חברתיות, תהיה לכך השפעה גם על הקרובים אלינו.
"חרדה הורית היא דוגמה טובה לאופן שבו חרדות משפיעות על הסביבה - במקרה הזה על הילדים שלנו, שברוב המקרים אנחנו האדם הקרוב ביותר אליהם", מסבירה ד"ר פלגי. "כהורים אנחנו צריכים שיהיה לנו מנגנון תקין של דריכות ויעילות כדי להצליח לשמור ולהגן על הילדים שלנו, אבל מצד שני אנחנו גם חייבים לעזור להם להשתחרר ולחקור את המרחב כדי שיוכלו להתפתח באופן תקין".
איך עושים את זה?
"כשעוסקים בילדים, מדברים על תיאוריית ההיקשרות שפיתח פסיכיאטר הילדים הבריטי ג'ון בולבי. הוא ערך מחקרים, והגיע למסקנה שהתקשרות בטוחה היא הדרך היעילה ביותר שבה ילדים - החל מגיל שמונה חודשים ועד לגיל הבגרות - לומדים לפתח את הסקרנות ואת היכולת שלהם לחקור את העולם. הוא מצא שילדים רגועים שאינם סובלים מחרדה מגיעים להוריהם במצב של סטרס כדי לקבל ביטחון ולהירגע, ואחרי שהם שואבים את הביטחון מההורה הם חוזרים לנקודה שבה הפסיקו וממשיכים לחקור ולפתח את הדמיון שלהם. לפי התיאוריה הזאת ילדים צריכים תחנת עוגן, שתרגיע אותם ותעניק להם כוחות, כדי שהם יוכלו לפתח את הסקרנות שלהם".
ומה קורה כשההורה חרדתי?
"התפקיד של ההורה הוא לתרגם לילד את הסביבה, ודרך התרגום הזה הילד למעשה תופס איך הוא נראה בעיני אחרים ואיך העולם נראה. הורה שתופס את העולם כמסוכן ולא מאפשר לילד לחקור אותו - כמובן בהשגחה ותמיכה כשצריך - עלול לפגוע בתחושת הרווחה, בביטחון, בסקרנות וביכולת של ילדו לסמוך על עצמו ולהתמודד כשצריך. רמת חרדה גבוהה עלולה גם לפגוע בחוסן הפיזי, ולפעמים ילדים כאלה עלולים להיות פגיעים יותר מבחינה גופנית. מצד שני, גם ילדים עם מערכת חיסונית חלשה עלולים לגרום לחרדה אצל ההורה, ואז נוצר מעין מעגל קסמים כזה שקשה לפרק אותו".
הורה חרדתי יגדל בהכרח ילד חרדתי?
"ההשפעה לא תמיד תהיה זהה. ברוב המקרים לצד ההורה יש השפעות נוספות, כמו הסביבה החברתית של הילד, המסגרת שהוא נמצא בה וגם הגנטיקה שלו. נכון שחרדה קשורה בין היתר גם למערכת עוררות ודריכות גבוהה, וסביר להניח שילד להורה חרדתי עם מערכת עוררות פעילה יותר יהיה גם הוא בעל מערכת עוררות כזו, אבל לא בכל המקרים".
מלבד ילדים חרדתיים יתפתחו גם ילדים בעלי אישיות אחרת - "ילדים הוריים", כפי שהם מכונים על ידי מטפלים ופסיכולוגים. "אלה ילדים שדרך התפקוד שלהם היא דווקא להרגיע את ההורים, ולשדר להם שהכול בסדר ושאין להם ממה לחשוש. לרוב הם יהיו ילדים בעלי אישיות נוחה מאוד, שהולכים בתלם כדי לא להטריד או ליצור אירועים מסוכנים להם ולהוריהם, וככל שהם יגדלו ההתנהלות הזו תהפוך לדפוס אישיותי. לפעמים הם אפילו עלולים להיראות רגועים מדי, וכמה שזה נראה כלפי חוץ כמו דבר חיובי, בפועל נלקח מהם התפקיד הסקרני הילדי שכל כך חשוב להתפתחות".
הדפוס הרלוונטי לילדים הוריים, לפי בולבי, הוא זה של התקשרות לא-בטוחה נמנעת. במחקר שלו בדק בולבי כיצד מגיבים ילדים כשאימם משאירה אותם לבד בחדר ואישה זרה נכנסת לשחק איתם. ילדים הוריים לא הגיבו כלל לעזיבה של האם ולחזרתה לחדר, וגם לא להופעה של אישה זרה. "אחד מהדברים הראשונים שבולבי גילה היה שהילדים האלה לא באמת משחקים או חוקרים את העולם", אומרת ד"ר פלגי. "על פניו הם נראו רגועים מאוד ואולי אפילו אדישים, אבל כשהוא בדק את רמת הקורטיזול ברוק כדי לבדוק את רמת הלחץ שלהם, הוא גילה שלמעשה אלה היו הילדים הכי חרדתיים מכל קבוצות הנבדקים".
את ההבדלים בין רמות החרדה אפשר לראות גם בקרב אחים שנולדו לאותם הורים וגדלו באותו בית. לדברי ד"ר פלגי, אפשר לראות איך אחד האחים חרד מאוד, ואילו האח השני תופס את המקום הממתן והמרגיע. אבל גם כאן לא הכול ורוד: "הרבה פעמים ההורים ישימו לב יותר לילד החרדתי ופחות לילד שנולד עם מערכת חרדה עוצמתית פחות, ויתפתח מעין מנגנון פיצול שבו ההורים לא יהיו קשובים גם לפחדים של הילד הפחות חרדתי".
יכול לקרות מצב שבו ילד אחד ידביק את אחיו בחרדה?
"אפקט הידבקות יכול להתרחש במצבים מסוימים, למשל אם האח הגדול מפחד להיכנס לים והאח הקטן מסתכל עליו, ואז למרות שהוא עם מערכת חרדה חלשה יותר יפחד גם הוא להיכנס. זה עלול לקרות כתוצאה מההשפעה של האח הגדול. דוגמה נוספת היא אם למשל יש לי ילד שהוא מאוד חרד ואני רגילה שהוא מגיב להמון דברים קטנים, אז אני גם אגיב באופן פחות מתון לאירועים שונים שגורמים לו לחרדה ואהיה יותר לחוצה בבית, וזה ישפיע על האחים שלו שיכולים לחוות תחושת חרדה כתוצאה מהאווירה בבית. חשוב לזכור שאי אפשר להכליל ויש טיפוסים שונים, ועל כל אחד התגובות האלו ישפיעו באופן שונה".
קיום מערכת יחסים עם אדם שסובל מחרדות אינו פשוט, אבל נדמה שכשמדובר ביחסים זוגיים המשוכה גבוהה אפילו יותר. הקשיים שעלולים לצוץ בקשר כזה יבואו לידי ביטוי בכל המישורים - תעסוקה וכלכלה, חברה ואינטימיות, וגם בפן המיני של מערכת היחסים. ויש עוד בעיה: חרדה היא הפרעה שיכולה להיות מתוחכמת למדי, ולא פעם אנשים שסובלים ממנה מסתירים אותה ומשדרים "עסקים כרגיל", בעוד שמבפנים הם מוצפים וגועשים. ככל שהקשר יימשך וההיכרות תעמיק, יהיה קל יותר לזהות אצלם את החרדה - במקרה הטוב זה יהיה כי הם יסכימו לחשוף אותה בפניכם, ובמקרה הפחות טוב כי הם יוצפו וירגישו מותשים עד כדי כך שהחרדה תהפוך להתקף, והקושי לצאת ממנו יהיה גדול יותר.
איך נוכל לדעת שבני הזוג שלנו סובלים מחרדה ברמה גבוהה?
"כשאדם סובל מקושי בתפקוד בעקבות המחשבות שלו, כשהוא מתחיל לחוש סימפטומים פיזיים באזורים שונים בגוף, לעיתים עד כדי תחושה שאין אוויר (מובן שיש לשלול מחלות אחרות על ידי בדיקה רפואית), כשהוא מתקשה להירדם ולישון וכשהוא נמנע מפעולות שנהג לעשות בעבר, כמו יציאה עם חברים או יציאה מהבית בכלל".
איך עלולה החרדה להשפיע על בני הזוג שאינם סובלים ממנה?
"יכולה להיות לזה השפעה על כל מיני היבטים. צריך גם לבחון אם מדובר בחרדה כמצב או כתכונת אופי. יש אנשים שבבסיסם הם יותר חרדים, ויש אנשים שחרדים באופן פרטני, כמו למשל אחרי פיגועים או עם המעבר להורות. בדרך כלל כשהנסיבות לחרדה הן משותפות - כמו הורות או רילוקיישן - שני בני הזוג יחוו את החרדה אבל ברמה שונה, וסביר להניח שמי שחרד יותר יזדקק לתמיכה של הצד שפחות חרד. אפשר לומר שיש אנשים שנמשכים יותר לטיפוס החרד או הפגיע, ואז מה שקורה לרוב זה שבן זוג אחד, שכנראה יש לו גם פנטזיות טיפוליות מסוימות, תופס את המקום של המטפל והמרגיע, ובן הזוג השני הופך לנתמך. זה משחק התפקידים שבדרך כלל עומד בבסיס המשיכה בזוגיות מהסוג הזה".
זה עלול להיות מעייף מאוד להיות הצד המטפל כל הזמן.
"לדעתי, לאורך זמן זוגיות טובה מחייבת הדדיות ואיזון, כך שלשני בני הזוג יהיה מקום להביע את החרדות שלהם ולהיתמך על ידי הצד השני. בשביל זה צריך בסיס תקשורתי טוב והיכרות מעמיקה עם בני הזוג".
מה לא כדאי להגיד לבני הזוג שלנו כשהם במצב של חרדה?
"כל אדם זקוק למשהו אחר כשהוא חרד, ובטח כשהוא חווה התקף חרדה, ולרוב משפטים כמו 'תירגע' או 'אין לך ממה להיות מודאג' לא רק שלא עוזרים, אלא גם יכולים להזיק, ולגרום לצד השני להתכנס לתוך עצמו ולהפסיק לשתף במה שעובר עליו. אדם חרד זקוק להקשבה ולהכלה של המצב שלו, עם כמה שפחות שיפוטיות ועם ניסיון למצוא פתרון משותף".
התמודדות עם הפרעת חרדה של אדם קרוב והניסיון לעזור לו עלולים להיות לא פשוטים ולעיתים גם מתסכלים במיוחד - בפרט כשהצד החרד מגיב בכעס כלפי ניסיונות ההרגעה. ד"ר פלגי מציעה כמה דרכי פעולה יעילות, שעשויות לעזור לכם לתמוך באדם קרוב שנמצא בהתקף חרדה או סובל מחרדה ברמות שונות.
הביעו תמיכה והבנה, אך גם "נרמלו" את המצב: כשאנחנו חשים חרדה אנחנו מרגישים שהעולם סביבנו מסוכן, ופעמים רבות מעריכים יתר על המידה את מידת הסכנה. כשבן משפחה חש כך, חשוב לשדר לו תמיכה וקבלה, ולתת לו להרגיש כי הוא לא לבד ואנחנו איתו. לצד זה, חשוב לסייע לו להתמודד עם פחדיוו לראות את המצב שמולו הוא מתמודד באופן גמיש יותר, ולחפש יחד עימו דרכים להתמודדות עם הפחד.
ערכו שיחות משפחתיות על מצבים מעוררי חרדה: בני משפחה שונים מפרשים באופן אחר את אותו אירוע, ומתמודדים עם מצבים דומים באופן שונה. שיחה משפחתית שנעשית תוך מתן כבוד לדרכי ההתמודדות השונות של כל אחד יכולה לסייע לכל אחד מבני המשפחה לראות את המצב בפרספקטיבה אחרת, ולעזור לבן המשפחה הסובל מחרדה לראות את הסיטואציה באופן פחות מחריד, להרגיש פחות לבד וגם להצליח לקבל רעיונות להתמודדות מאחרים.
כשאחד ההורים חרד יותר, חשוב כי ההורה השני יהיה גורם מסייע ומתווך לילדים: חרדה היא רגש מידבק, וחרדה של הורה עלולה להוביל לתחושות חרדה אצל הילדים במהלך התמודדות עם מצבים מלחיצים. חשוב שההורה השני יהיה הגורם המתווך, המלווה והמסייע לילדים בזמני לחץ, ויעודד אותם להתמודדות. זאת, מבלי להקטין את ההורה האחר, כדי שגם הוא ימשיך להיות קול משמעותי בחיי הילדים והמשפחה.
ארגנו שגרת חיים בבית המאפשרת הירגעות: במצבי חרדה אנחנו נוטים להתמקד במצב המלחיץ או בתחושת החרדה, ולא מאפשרים מספיק מקום לאירועים אחרים. נסו ליצור שגרת חיים משפחתית שכוללת פעילויות של הנאה, רוגע ושיתוף. ערכו פעילויות ספורט משפחתיות, שירו יחד או הוסיפו פעילויות מרגיעות כמו יוגה או תרגילי קשיבות (ישנם גם כאלו שמתאימים לילדים ולמבוגרים כאחד) למהלך השבוע.
לא פחות חשוב - חיבוקים: חיבוקים הם לא רק דרך לשדר תמיכה, נחמה ושותפות. כשאנחנו מתחבקים משתחרר במוחנו אוקסיטוצין, הורמון הקשר וההתקשרות, שמגביר תחושות של שותפות ותמיכה ומפחית חרדה.
