בסוף שנת 2019, כשהייתי בן 26 ונשוי טרי לחן, אובחנתי במלנומה גרורתית - סרטן עור שלא ממש בא לו על העור אז הוא תוקף גם את שאר הגוף.
המסע שלי, שמסומן באתגרים בלתי צפויים, התחיל בתאונה במהלך מעבר דירה, כאשר ארון עץ כבד נפל עליי. הדבר גרם לפציעה עמוקה וכואבת. ככל שחלף הזמן, הבחנתי שהפצע מחלים, למעט האזור המקיף נקודת חן. ואני? אני חשבתי שזה כתם לא מזיק, אבל עדיין קיבלתי החלטה להסיר אותה לפני ירח הדבש, כי בכל זאת, גם אסתטיקה חשובה. כשחזרנו מאושרים מירח הדבש חיכו לי התוצאות והגילוי שהנקודה התמימה לכאורה - מכילה תאים סרטניים.
עוד בנושא:
יצאתי למאבק בן שלוש שנים נגד המחלה, עברתי טיפולים מפרכים שגבו מחיר לא רק פיזי אלא גם נפשי. המסע היה רצוף אתגרים עצומים, ולמרות הקשיים, צצה קרן של תקווה. לפני 11 חודשים חגגנו את הולדת הבת שלנו – כנרת - התגלמות של התחלות חדשות וניצחון החיים. הרגע המשמח הזה משמש עבורי סמל רב עוצמה, של עדות לכוח ההתמדה והבחירה בחיים.
היינו זוג צעיר וכל מה שהיה חשוב זה להישאר בחיים. אז גידלתי סרטן, טיפחתי אותו, נתתי לו כדורים כל יום כדי שיירגע, הלכתי להמון ביקורות אצל האונקולוגית ובעצם כל שגרת היום הייתה סביב הסרטן, כי ככה זה כשמגדלים יצור חי.
גם כיום לסרטן יש (עדיין) סדר יום - כדורים בבוקר, כדורים בערב, להימנע מהשמש וללכת לביקורות תכופות במכון אלה בשיבא, תל השומר. פה ושם גם קצת צילומים כדי לעשות לו בוק לראות שהוא לא גדל. כי סרטן זה ההיפך מילדים - אנחנו לא רוצים שהוא יגדל.
בשנים האחרונות יש עדות לעלייה של פי שישה עד שמונה במקרי מלנומה אצל צעירים. אחת ההשערות לכך היא התנהגויות בסיכון של ילדים ונוער, דוגמת שימוש במיטות שיזוף וכוויות שמש
לגדל את כנרת זו משימה קצת יותר קשה. זה קשה לגדל ילדה במצבי. תחשבו שאתם מביאים את הילד הראשון שלכם לעולם בגיל 70 - ככה זה מרגיש. אבל בעיקר כי להיות הורה זה מפחיד. נכון, ככה זה אצל כולם, אבל במקרה שלי הפחדים והחרדות נובעים מדברים שלהורה הממוצע לא עולים לראש. אני לא רוצה שהבת שלי, באמצע שנות ה-20 לחייה, תרגיש בת 70 כמוני.
מלנומה אצל צעירים: מאובחנים יותר, מתים פחות
ואני לא לבד כאן, מלנומה הוא אחד הגידולים הנפוצים ביותר אצל צעירים, אחד מעשרת הסרטנים השכיחים ביותר בקרב צעירים כמוני, ואנחנו 14% מכלל חולי המלנומה בישראל. זה המון. בשנים האחרונות יש עדות לעלייה של פי שישה עד שמונה במקרי מלנומה אצל צעירים. אחת ההשערות לכך היא התנהגויות בסיכון של ילדים ונוער, דוגמת שימוש במיטות שיזוף וכוויות שמש.
אני ג'ינג'י, אגב, אבל מתברר שזה מיתוס שאנחנו בסיכון גדול יותר למלנומה. נכון, עור בהיר הוא גורם סיכון, ולכן תראו ג'ינג'ים כמוני חולים, אבל מלנומה יכולה להתפתח אצל כל סוגי העור. פשוט במקרים האחרים, המלנומה נוטה להיות מאובחנת בשלבים מאוחרים יותר, לכן האבחון המוקדם הוא בעל משמעות כה גדולה.
4 צפייה בגלריה
בזמן טיפולי כימו. "אני ג'ינג'י אבל מלנומה יכולה להתפתח אצל כל סוגי העור"
(צילום: אלבום פרטי)
מה שכן, אנחנו פחות מתים בשנים האחרונות. האבחונים המוקדמים באמת מביאים לגילוי מוקדם יותר, שלא כמו במקרה שלי, וגם הטיפולים האימונותרפיים עברו מהפכה בשנים האחרונות ומאפשרים הארכת חיים.
חשוב לי להגיד: שמש היא הגורם המרכזי לסרטן הזה. אין כאן מה להתבלבל - חשיפה לא זהירה לשמש היא גורם מספר אחד למלנומה. כולם וכולן, בלי יוצא מן הכלל, ללא קשר לצבע העור או להיסטוריה המשפחתית - צריכים להגן על העור מפני השמש, ולהקפיד מדי שנה להיבדק אצל רופא עור.
איך אני אחנך את בתי
אנחנו גרים בקיבוץ האון, עמק הירדן, שזה המקום הכי יפה בארץ בעיניי אבל גם אחד המקומות הכי חמים. כשאני יושב עם הבת שלי בחצר או חמש דקות הליכה משם, על שפת הכנרת בצל עצי הצאלון, ונקודת שמש קטנטנה מבצבצת מבעד לענפים - אני נלחץ. אני נלחץ לא כי אני פרנואיד אלא כי חשיפה נקודתית ממושכת לשמש בגיל צעיר יכולה לגרום למלנומה בגיל מבוגר (ויכול מאוד להיות שזה מה שקרה לי).
אני רוצה שבעוד 25 שנה הילדה שלי תהיה בחורה צעירה וספורטיבית שתוכל לכבוש את העולם, שתוכל לטייל איפה שרק תרצה, לכבוש הרים וגבעות, להגיע לדרום אמריקה, למזרח הרחוק ולגראנד קניון - כמו שאני רציתי. אבל בשביל זה אני צריך לדאוג שהיא תנהג באחריות.
אני צריך לחנך אותה להימרח בקרם הגנה גם בכפות הידיים, ללכת עם כובע, שרוולים ארוכים ואם לא - אז להימרח כמה פעמים ביום, ובכל מקרה לנסות ולהימנע משהייה ממושכת בשמש. זה אומר לקחת צלייה לחוף הים גם כשהולכים עם חברים, לא נגררים לאתגרי טיקטוק שקשורים בשיזוף ובטח שלא נכנסים למכונות שיזוף. נכון, זה לא נעים וזה גם קצת מסריח (קרם הגנה על בסיס מים - תודו לי אחר כך) אבל זה מציל חיים. תשמרו על עצמכם ותשמרו על הילדים שלכם.
בכל יום לעשרה מאיתנו החיים נעצרים
בכל יום 10 צעירים מאובחנים בסרטן! כמעט 3,800 חולי סרטן צעירים בשנה, שמהווים 13% מסך חולי הסרטן בישראל. אנחנו מנוע הצמיחה של המשק, אלה שמשלמים הכי הרבה מיסים ומהווים חלק משמעותי מהתל"ג. בכל יום לעשרה מאיתנו החיים נעצרים.
"חלאסרטן" הוא מיזם חברתי ובלבו פועמת קהילה, המחברת צעירים חולים ומחלימים מסרטן, ומהווה רשת תמיכה לכל תחומי החיים הנפגעים מהמחלה – בדידות, זוגיות צעירה, פוריות, קריירה, עצמאות כלכלית, הורות צעירה. בנוסף משמש כחממת יוזמות לשירותים ייחודיים עבור מחלימים, כמקור מידע וידע, ומוביל את השינוי במערכת הממשל ובבתי החולים להתאמת התמיכה והטיפול. העמותה נוסדה על ידי זוהר ויענקל'ה יעקובסון, הוריה של טל יעקובסון ז"ל. טל הייתה סטודנטית צעירה לרפואה ולרפואה סינית ונפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2009 כשהיא בת 26 בלבד.
