אלון לוי היה בתקופת פריחה, נשוי באושר בפרק ב', ורגע לפני תחילתם של טיפולי פוריות בדרך להגדלת המשפחה. אבל בדיקות דם שעבר, הובילו לאבחנה כי הוא חולה במיאלומה נפוצה, וחייו נכנסו לסחרור.
הכול התחיל לפני שנתיים. "הבחנתי בשלפוחיות בכפות הידיים, בקרקפת והרגשתי בבלוטה מוגדלת במפשעה", הוא מספר. "הגעתי למרכז הרפואי הלל יפה לבדיקות בגלל חשד למחלה זיהומית. הייתי בטוח שאקבל טיפול מקומי או מקסימום אנטיביוטיקה, ואני חוזר לחיים שלי".
אלא שבדיקות הדם שעבר, העידו על רמות גבוהות של כדוריות דם לבנות, מה שהדליק נורה אדומה אצל ד"ר מהדי עסלי, רופא בכיר במכון ההמטולוגי שבמרכז הרפואי. "בבדיקות הדם נצפתה פעילות מוגברת של רמת חלבונים, מה שיכול להעיד על מחלה ממאירה. לקחנו ביופסיה מהבלוטה על מנת לבדוק האם מדובר במחלה זיהומית וכן ביופסיה לבדיקת מח עצם", מספר ד"ר עסלי.
2 צפייה בגלריה
שנייה מימין: הילה עם התינוק, אלון, וצוות המכון ההמטולוגי במרכז הרפואי הלל יפה. במרכז בלבן: ד"ר מהדי עסלי
(צילום: דוברות המרכז הרפואי הלל יפה)
כשעתיים לאחר מכן, הגיעה התשובה - מיאלומה נפוצה. "מדובר בסוג של סרטן דם המתפתח כתוצאה מהתרבות לא מבוקרת של תאי הפלסמה, שהם חלק מהמערכת החיסונית שלנו. בעת האבחנה כבר הייתה פגיעה בעצמות ומצב המחלה היה מתקדם", מסביר ד"ר עסלי.
לוי, בן ה-54 מחדרה, היה בהלם לאחר קבלת הבשורה. מרגע לרגע חייו התהפכו על פיהם. הוא עבד כפחח רכב, אב לשני ילדים בני 25 ו-30 מנישואיו הראשונים ונשוי בשנית להילה בת ה-36. כשנישאה לו, היא הייתה רווקה ללא ילדים, והיה ברור לשניהם שהם רוצים להגדיל את המשפחה.
אלון לוי: "הבשורה תפסה לגמרי לא מוכן. אני זוכר את ההרגשה הזו שהחיים נגמרו והשאלה הראשונה ששאלתי את הרופא, הייתה, כמה זמן נשאר לי. חשבתי רק איך לשרוד"
"זה תפס אותי לגמרי לא מוכן. אני זוכר את ההרגשה הזו שהחיים נגמרו והשאלה הראשונה ששאלתי את הרופא, הייתה, כמה זמן נשאר לי", מספר לוי. "הרופא הסביר לי על מהות המחלה, אמר שאפשר לנסות ולהביא אותה למצב 'רדום'.
"הילה הייתה מרוסקת למשמע החדשות. כל החלומות וכל המחשבות על העתיד של שנינו התפוגגו, וחשבתי רק איך לשרוד", הוא אמר, "אבל הילה מיד התעשתה והבטיחה שנתמודד עם זה ביחד- עד ההחלמה. וכך היה. היא הייתה ועודנה איתי בכל טיפול ואשפוז".
"לא יכול לוותר לעצמי וחייב להילחם על חיי"
לוי התחיל בסדרת טיפולים במכון ההמטולוגי ב"הלל יפה" וכמעט שנה אחרי שהמחלה אובחנה, הוא עבר השתלת מח עצם. לאחר ההשתלה המשיך לקבל טיפול ביולוגי משמר למיצוב המחלה, אותו מקבל עד היום ותוך כדי, הילה נכנסה להיריון. "ידענו שלטיפולים עלולות להיות השלכות משמעותיות על כך, ומיד לאחר האבחון, התחלנו בתהליך של שאיבת זרע כדי שנוכל להתחיל בהליכי פוריות", הוא מספר.
לפני חצי שנה, נולד בנם הבכור, עומר. "מעבר לאושר הגדול יש ללידה שלו כוח גדול במה שקורה איתי, בהתמודדות שלי עם המחלה", אומר לוי. "הבשורה נתנה לי זריקת עידוד להמשיך ולהילחם. אמרתי לעצמי שאני לא יכול לוותר לעצמי וחייב להילחם על חיי, למען התינוק החדש שלי.
"עוד לפני הלידה כבר הייתי ממוקד בהתרגשות ובציפייה ללידה המיוחלת וכמה שפחות חשבתי על המחלה. יצאתי לטייל בטבע, נשמתי אוויר לריאות, הורדתי לחץ, הפסקתי לעבוד. מאז אני גם אוכל יותר בריא, וזה מתאפשר לי כי אשתי מאמנת תזונה".
אלון לוי: "אני לא נותן למחלה הזו לנהל אותי. היא כמו צל, משהו שהולך איתי. אני באמת ממשיך כרגיל, וזה מה שאני ממליץ לכל מי שסובל ממחלה כלשהי. לעשות. לחיות את החיים, ולרגע לא לעסוק ברחמים עצמיים"
כיום לוי מגיע למכון ההמטולוגי פעם בשבוע ליומיים של טיפולים, על מנת לקבל טיפולים מייצבים. "המכון הפך להיות הבית השני שלי בשנתיים האחרונות. אין לי מילים כדי להודות לצוות המקצועי והמסור שתמיד מקבל אותי בחיוך, מקשיב ודואג לשלומי, ובפרט לרופא שלי, ד"ר עסלי, שזמין עבורי 24/7- זה ממש לא מובן מאליו".
המחלה אמנם אינה ניתנת לריפוי מלא, אך לוי למד לחיות לצדה. "אני מקבל טיפול משמר כדי למנוע את ההתפרצות שלה. אמנם אני סובל מכאבים אבל למדתי לחיות איתם ולא להיכנע ואני תמיד אומר לעצמי שהמצב היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. עצם זה שהעצמות לא נשברות, שאני קם מחייך בבוקר.
"אני לא נותן למחלה הזו לנהל אותי. היא כמו צל, משהו שהולך איתי ואמנם אי אפשר שלא לדעת שהוא שם, אבל אני באמת ממשיך כרגיל, וזה מה שאני ממליץ לכל מי שסובל ממחלה כלשהי, לעשות. לחיות את החיים, ככל האפשר ברוגע, ולרגע לא לעסוק ברחמים עצמיים.
"אני מודע לזה שהכול יכול לקרות אבל לא שוקע בזה לרגע. התמיכה שאני מקבל והחשיבה האופטימית הם חלק מהריפוי ובנוסף, כמובן האבהות ה'מאוחרת' נותנת לי כוח עצום. לראות את הילדים הגדולים שלי עם עומר, זה משהו שאי אפשר לתאר במילים, ולמרות הכול, אנחנו כבר חושבים על ילד נוסף".
