הספורט טוב לבריאות במובנים רבים, ועכשיו תיתכן סיבה נוספת: מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מצא שפעילות גופנית אירובית עשויה להפחית את הסיכון לסרטן גרורתי בעשרות אחוזים. החוקרים סבורים שהפעילות האירובית מביאה לעלייה בצריכת הגלוקוז על ידי איברי הגוף, כך שלגידול הסרטני לא נותר מקור אנרגיה זמין.
המחקר שנערך על ידי חוקרי הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, פרופ' כרמית לוי וד"ר יפתח גפנר, פורסם בכתב העת Cancer Research.
קראו עוד על יתרונות הפעילות הגופנית:
המחקר היה משולב - בבני אדם ובחיות מעבדה. החוקרים עקבו אחרי קרוב ל-3,000 איש במשך כ-20 שנים. בחיות מודל התקבלו ממצאים המסבירים אולי את התופעה שנצפתה בבני אדם: אחרי שנכנסו החיות לכושר, החוקרים דגמו את האיברים הפנימיים שלהם לפני ואחרי פעילות גופנית וכן לאחר שחלו בסרטן. ממצאי המחקר עולה כי בקרב חיות המודל נמצא שפעילות גופנית אירובית הורידה באופן משמעותי את התפתחות הגרורות בבלוטות הלימפה, הריאות והכבד, ב-72%.
"המחקר שלנו לראשונה נכנס פנימה, לתוך הגוף ומפענח מה השפעת הספורט על רקמות הפנימיות אשר בדרך כלל מארחות את הגרורות של הסרטנים הקשים ביותר כמו ריאות, כבד ולימפה" אמרה פרופ' כרמית לוי, "מצאנו שבזמן פעילות אירובית בעצימות גבוהה, האיברים הפנימיים מעלים את כמות קולטני הסוכר בתאים ומעלים את צריכת הגלוקוז שלהם ובעצם הופכים למכונה משומנת לבליעת סוכר ואנרגיה, בדומה מאוד לשריר.
"אנחנו משערים כי מאחר שבזמן פעילות גופנית השרירים שורפים המון גלוקוז, האיברים הפנימיים מגיבים לאתגר ומעלים את יכולת בליעת הסוכר שלהם כדי לעמוד בקצב ובתחרות על משאב הסוכר. כשמופיע הסרטן, הוא לא מצליח לשלוח גרורות כי הוא נמצא בתחרות עזה על הגלוקוז ברקמה המיומנת (זו שעשתה התעמלות).
"מדובר במצב כרוני אצל מי שמתעמל קבוע: רקמות האיברים הפנימיים משתנות, והופכות להיות דומות יותר לרקמת שריר, וזה מצע רע מאוד לסרטן – שגם הוא זקוק לגלוקוז. כולנו יודעים שבריא לעשות ספורט. החידוש שלנו הוא הכניסה פנימה לתוך האיברים והגילוי שבעצם כל הגוף משתנה, ובכך הסרטן גם לא מצליח להתפשט ולשלוח גרורות וגם הגידול המקורי קטן".
ד"ר גפנר: "אני מאמין שמחקרים נוספים בעתיד יאפשרו להציע רפואה מותאמת אישית למניעת מחלות סרטן ספציפיות. אנחנו נלך לרופא עם היסטוריה משפחתית של תחלואת סרטן מסוימת, ולפיה ימליצו לנו על סוג הפעילות"
לדברי ד"ר יפתח גפנר, בניגוד לפעילות גופנית למטרת שריפת שומן או בריאות כללית, תוצאות המחקר מראות שיש להתאמן בעצימות גבוהה כדי למנוע את התפתחות הסרטן ואת התפשטותו בגוף: "אם 65-70% מהדופק המקסימלי הוא הטווח הנכון להפקת אנרגיה משומן, כדי 'לשרוף' סוכר יש לעבור ל-80-85% מהדופק המקסימלי – אפילו לפרקי זמן קצרים, למשל ריצה מהירה של דקה ואז הליכה, ושוב ריצה קצרה ומהירה. אם בעבר אינטרוולים כאלה היו חלק משגרת האימונים הייחודית של ספורטאים, כבר היום אנחנו רואים שילוב של אימונים אינטרוולים בשיקום לב וריאות למשל.
"תוצאות המחקר שלנו מעידות כי גם לאנשים בריאים חשוב לשלב התעמלות בעצימות גבוהה בשגרת האימונים שלהם. אני מאמין שמחקרים נוספים בעתיד יאפשרו להציע רפואה מותאמת אישית למניעת מחלות סרטן ספציפיות. אנחנו נלך לרופא עם היסטוריה משפחתית של תחלואת סרטן מסוימת, ולפיה ימליצו לנו על סוג הפעילות. חשוב להדגיש שלפעילות הגופנית יש השפעות מטבולית ופיזיולוגיות ייחודיות, עם תוצאות במניעת סרטן שאף תרופה או התערבות רפואית אחרת לא מסוגלת להגיע אליהן".
