כשאובחנתי בסרטן הייתי בת 50, אמא לשלוש בנות צעירות באחת התקופות הטובות בחיי. אחרי הרבה שנים של הוראה וניהול של בתי ספר בצפון, החלטתי לקחת שנת שבתון כדי ללמוד קורס קואוצ'ינג למנהלים. חיכיתי הרבה זמן לשנה הזו, גם כדי לנוח קצת מהעבודה האינטנסיבית בניהול וגם כדי להרחיב אופקים ולהתמקצע בהכשרת מנהלים.
באותם ימים כל בני המשפחה היו עסוקים בהכנות לקראת החתונה של בתי הבכורה ענת. אלא שדווקא אז התחלתי להרגיש כאבים עזים בבטן. הייתי משוכנעת שמדובר בדלקת. לצערי, גם אחרי שידעתי שמדובר בסרטן, עדיין חייתי בהכחשה מסוימת ושכנעתי את עצמי שמדובר במשהו פשוט. בדיעבד, כאב הבטן התגלה כסרטן שחלות מפושט. צפו ברונית המסבירה על חשיבה הבדיקה:
רונית וייס קוראת להיבדק
(ורד לוי)
בהתחלה הייתי מיואשת, לא האמנתי שאצליח להאריך ימים. לא עלה בדעתי שאני משתייכת לקבוצת סיכון. כיום אני יודעת שיכולתי לחסוך לעצמי את החוויה הקשה הזו לאחר שאחותי הבכורה חלתה בסרטן מספר שנים קודם לכן. אילו רק היו מספרים לי על בדיקת נשאות למוטציות בגן BRCA ייתכן שניתן היה למנוע את המחלה שלי. לצערי, רק לאחר שאובחנתי עם סרטן השחלות, כל הנשים במשפחה נבדקו.
בהמלצת הרופאים עברתי ניתוח להסרת הגידול וכריתה של השחלות, הרחם והחצוצרות בבית החולים רמב"ם. הצוות הרפואי לא היה בטוח שמדובר בסרטן השחלות, ורק במהלך הניתוח התקבלה האבחנה הסופית. לאחר מכן התחלתי בסדרה של טיפולי כימותרפיה. כשהרופאים הבינו שמדובר בחולה נוספת מאותה המשפחה (אחרי אחותי, כאמור) הם המליצו לבצע בדיקת נשאות למוטציות בגן BRCA לכל הנשים במשפחה. לצערי, לא רק אחיותיי אלא גם כל שלוש הבנות שלי נמצאו נשאיות.
כשלוש שנים לאחר שחליתי, אובחנתי עם סרטן באגן ושנה מאוחר יותר התגלה גידול ממאיר נוסף בבטן. לדאבוני נאלצתי לחזור למסע המפרך של הטיפולים הכימותרפיים, ולחוות שוב את כל תופעות הלוואי הקשות – בחילות, הקאות, חולשה ונשירת השיער. לא האמנתי שאחזיק מעמד. עד היום, כשאני פוגשת מכרים מהעבר שלא ראיתי הרבה זמן, הם מופתעים שאני עדיין בחיים. למרות הסבל הגדול, והקושי הרב שחוותי בעקבות ההתמודדות עם הסרטן, אני מתנחמת בכך שבזכות המחלה שלי, הבנות שלי קיבלו ההזדמנות להפחית משמעותית את הסיכון לתחלואה.
רונית וייס: "האבחון שלי כחולה בסרטן היה נקודת מפנה בחיי המשפחה – זה השפיע עליי, על הבנות ועל כל המשפחה. נוצר בינינו חיבור עמוק ומיוחד שאין במשפחות אחרות. לכולנו יש סיפור די דומה ואנחנו מבינות טוב יותר עם מה כל אחת מתמודדת. באופן אירוני המחלה שלי נתנה את האפשרות להציל את החיים של הבנות שלי"
התמודדות על גילוי הנשאות
הבת הבכורה שלי, ענת בת 46, היא אמא לשלושה בנים, וגם היא עוסקת בהוראה. הגילוי המוקדם של הנשאות סייע לה לתכנן את העתיד. ענת בחרה לעבור כריתה מניעתית של השחלות לפני שש שנים. כשאני חליתי זה היה זמן קצר לפני החתונה שלה, והיא החליטה לאחר שתביא ילדים לעולם, להסיר את השחלות ולהפחית את הסיכוי לתחלואה. היא הבינה מהר מאוד שמדובר בפצצה מתקתקת, ושכדאי לנטרל אותה.
במקרה של יעל, הבת השנייה, הסיפור קצת שונה. היא בת 44 בזוגיות ואם לילדה בת שנתיים וחצי ובדומה לשאר בני המשפחה גם היא עוסקת בחינוך. אולם בשונה מאחיותיה, היא כבר חלתה בסרטן בגיל צעיר. כשהייתה בת 33 התגלה בגופה גידול טרום סרטני בשד והיא ביצעה כריתה מלאה. הרופאים וגם בני המשפחה לוחצים עליה לבצע כריתת שחלות, אבל הם עדיין שוקלים להרחיב את המשפחה. אני חושבת שכל אחת מאיתנו חווה את ההתמודדות בצורה שונה. גם לאחר שיעל עברה כריתה מלאה של השד היה לה חשוב לשמור על שד אחד, כדי שתוכל להניק. בתי הצעירה עוד לא בת 40, אבל כבר יש לה שני ילדים, ואני מאמינה שהיא תבחר לבצע את הכריתה בהקדם.
האבחון שלי כחולה בסרטן היה נקודת מפנה בחיי המשפחה – זה השפיע עליי, על הבנות ועל כל המשפחה. נוצר בינינו חיבור עמוק ומיוחד שאין במשפחות אחרות. לכולנו יש סיפור די דומה ואנחנו מבינות טוב יותר עם מה כל אחת מתמודדת. באופן אירוני, המחלה שלי נתנה את האפשרות להציל את החיים של הבנות שלי ולהיערך טוב יותר לקראת העתיד.
בתשעת החודשים אנחנו מתמודדות לא רק עם התחלואה בסרטן והנשאות של המוטציה בגן BRCA, אלא גם עם השפעות המלחמה. בשנים האחרונות אני מתגוררת במטולה, ובדומה לשאר התושבים נאלצתי להתפנות מהבית. בתור מישהי שהתמודדה המון פעמים עם הסרטן, אני מרגישה שהתקופה האחרונה היא עוד מהמורה בדרך. כואב לי על כל האנשים שאיבדו את יקיריהם או נאלצו לעזוב את בתיהם. אני מנסה לתת לאחרים תמיכה ועידוד מאחר שהמסע האישי שלי לימד אותי על החשיבות של כוח הרצון.
מאז התגלתה המחלה, אני תלמידת שיטת ימימה ומאמינה במיוחד לאור מסע החיים שעברתי שחשוב לחיות בשקט, באיזון בנתינה נכונה ובשמחה לצד המעקב והבדיקות לגילוי מוקדם של נשאות ואבחון מחלת הסרטן. אני קוראת לנשים לא לחשוש ולגשת ולעשות בדיקה לנשאות של מוטציות בגן BRCA. הבדיקה הזו עשויה להציל חיים.
המוטציה שעוברת בתורשה
פרופ' רינת ירושלמי-משאלי, מנהלת יחידת אונקולוגיית השד במרכז דוידוף, בבית חולים בילינסון, מסבירה כי "מוטציות בגן BRCA עוברות בתורשה. אישה שנושאת את המוטציה נמצאת בסיכון מוגבר לפתח בעיקר סרטן שד ו/או שחלה. הסיכוי לפתח סרטן שד יכול להגיע ל-72 אחוזים במהלך החיים והסיכוי לפתח סרטן שחלות הוא כ-50 אחוזים שחלות עד גיל 70".
"הגנים BRCA, שקיימים אצל כל בני האדם, שייכים למערכת גדולה יותר שאחראית על תיקון 'תקלות' ב-DNA. במהלך החיים מופיעים שיבושים בקוד הגנטי. לא לכל שיבוש יש משמעות, ואילו שיבוש בעל משמעות קרוי 'מוטציה'. מוטציה כזו יכולה להוביל לחלוקה לא מבוקרת של תאים ולהתפתחות מחלת הסרטן".
פרופ' רינת ירושלמי מישאליצילום: דוברות בילינסוןפרופ' ירושלמי-מישאלי מוסיפה כי המוטציה שכיחה בקרב יהודים אשכנזים. נתונים קיימים מדווחים כי אחת מכל 40 נשים אשכנזיות בארץ נושאות את הגן. (נתונים אלו נבדקים שוב בימים אלו) ולכן משרד הבריאות מציע לנשים ממוצא זה בדיקה חינם. חשוב לדעת, כי מוטציות בגן BRCA קיימות בעדות השונות ולא רק אצל אשכנזים והזכאות לבדיקה נקבעת לפי הסיכוי שהאישה אכן נשאית.
למה בכלל לבדוק?
"הידיעה על נשאות תאפשר התאמה טובה יותר לבדיקות סקר. למשל – הכללת MRI שדיים בבדיקות הסקר מאפשרת גילוי מחלה בשלב מוקדם יותר. גם אחרי אבחנה של סרטן השד כדאי לבצע את הבדיקה, אם טרם בוצעה. אם יש נוכחות של מוטציה BRCA ניתן להציע טיפולים פורצי דרך ממשפחת מעכבי פארפ (PARP inhibitors), שמיועדים באופן ייחודי לנשאיות.
"ניתן לבצע בדיקה של יתר בני המשפחה, המסייעת להבדיל בין אלו שנמצאים בסיכון מוגבר לחלות (ולכן צריכים להתחיל מעקב מוקדם ואינטנסיבי יותר), לבין אלו שלא ירשו את המוטציה ויכולים להסתפק במעקב בתדירות דומה לזו של האוכלוסייה הכללית. בכל מקרה, לפני ביצוע הבדיקה מומלץ לקבל ייעוץ מרופא שעוסק בתחום ויוכל להסביר את ההשלכות השונות של ביצוע הבדיקה".
