הייבוש התקציבי המתמשך של מערך הפסיכולוגיה הציבורית הוביל את התחום לקריסה מוחלטת: מחסור של אלפי תקנים, זמני המתנה של חודשים ואף שנים לפגישה עם פסיכולוג, וכל זאת כשברקע מגפה עולמית שרק החריפה את המצוקה הנפשית של אלפי ישראלים שלא יכולים להרשות לעצמם טיפול פרטי. ומה שכל כך כואב, אפילו מקומם, היא עובדה פשוטה: זה לא חייב להיות כך. שכן למצוקה הזו קיים פתרון שיושב ומעלה אבק במגירות משרד הבריאות זמן רב: לפני כחצי שנה נכתב חוזר מנכ"ל של המשרד שאמור היה לייצר נורמות של זמני טיפול, אך הוא מעולם לא פורסם או יושם.
על רקע המצוקה הגוברת במערך בריאות הנפש, הגיש אתמול (א') מרק מוספיר, פסיכולוג קליני ועו"ד, עתירה לבית המשפט העליון נגד שר הבריאות ומנכ"ל משרד הבריאות בדרישה לפרסם את החוזר ולעגן את סטנדרטים שנקבעו בו לאופן הטיפול בפסיכולוגיה הציבורית. "עבדתי צמוד עם אגף בריאות הנפש", סיפר מוספיר, שהגיש את העתירה ביחד עם עמותת "צדק לילדים" ופסיכולוגים ועובדים סוציאלים נוספים. "החוזר היה כבר מוכן לחלוטין, עבר את כל התגובות של קופות החולים ושל ארגוני בריאות נפש שונים. היה צורך להיפגש עם המנכ"ל לחתימה אולם זה לצערי לא יצא לפועל מסיבות שאינני יודע". הוא העריך כי מדובר היה בסוף באילוצים תקציביים.
בחוזר, שהטיוטה הראשונה נכתבה כבר ב־2015, מפורטים זמני המתנה מקסימלים לקביעת תור. כפי שנחשף אתמול ב"ידיעות אחרונות", בעוד שכיום זמן המתנה לאבחון פסיכולוגי עלול להגיע ליותר מחצי שנה בשל מחסור חמור בכוח אדם והיעדר תקנים, החוזר קובע כי זמני המתנה לפגישה עם פסיכולוג לא יעלו על 14 יום מרגע הפניה, ולטיפול פסיכותרפי — לא יותר משישה שבועות. התוכנית עוד ביקשה להוסיף אלפי תקנים על מנת לאפשר טיפול נפשי הולם בפריפריה — לרבות עוטף עזה, במגזר החרדי וערבי, ובקרב ילדים ובני 60+ שזקוקים לטיפול ייעודי.
"40 אחוז מהתקציב לבריאות הנפש מוסט לצרכים אחרים על ידי קופות החולים ולא מגיע ליעד שלו", טען מוספיר. "החוזר מעגן את הנורמות של זמן טיפול, היקף אנשי המקצוע שיש פר פניות, נורמות של כמה מרפאות צריכות להיות ואיפה הן צריכות להיות מוקמות".
במשרד הבריאות בחרו שלא להגיב אמש לפרסום או לספק הסבר למדוע החוזר לא יצא אל הפועל. בינתיים, מי שמשלמים את המחיר הם האזרחים. "אנחנו מחכים עשרה חודשים כבר לטיפול עבורו. זה לא הגיוני", מספרת דנה, שבנה בן ה־4 עבר התעללות בגן. "החלטתי לפנות לטיפול כי הוא מתמודד עם הרבה מצבי רוח, סיוטים בלילה, לילות ללא שינה, בכי בלתי פוסק, הוא מפחד מקרבה, סובל מאכילה רגשית ומתבטא באלימות. אנחנו צריכים ייעוץ ורוצים לשים את התקופה ההיא מאחור ולא מצליחים. אנחנו חסרי אונים, לא יודעים מה לעשות".
גם עמית, צעיר בן 19 מהדרום, מתמודד עם מצוקה נפשית ללא מענה. "אני הומוסקסואל שלא מוכן שידעו זאת, לצערי אני לא יכול לשתף אף אחד מהסביבה שלי - לא חברים ולא משפחה. פניתי לטיפול פסיכולוגי ונאמר לי שאני צריך להמתין שמונה חודשים", סיפר בייאוש. "מצבי החל להידרדר, הייתי צריך מענה מיידי כי הגעתי למצוק. זה נורא, אני סובל ואני לא יכול לקבל עזרה, ואני רואה עוד נערים ונערות סביבי שסובלים. ומי שאין לו כסף לא מקבל טיפול וסובל כמוני. אני מרגיש שאנחנו שקופים".
העותרת המרכזית היא עמותת "צדק לילדים- מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך" המלווה ילדים שעברו התעללות בגנים ואת משפחותיהם. מנכ"ל העמותה יוסי חברה: "כשמתגלה התעללות או פגיעה בילד ע"י גננת/מטפלת/סייעת, באותו הרגע ההורים נאלצים להתמודד עם המקרה בעצמם ואין להם את הכלים לעשות זאת. אנחנו רואים בשטח ילדים שיום אחרי שהם מבינים שאין יותר את הגן שבו נפגעו, מוציאים את ההתנהגות החוצה - הם משחררים את מה שעברו בגן, זה בא לכדי ביטוי בהתקפי זעם, אלימות, משחקים בבובות כמו שעשו להם בגן, הרטבות, רגרסיה התפתחותית, התכנסות בתוך עצמם ועוד. אותם ילדים זקוקים לטיפול פסיכולוגי מיידי, אחרת בטווח הארוך הנזק עצום יותר. לצערי, כיום ההורים משלמים מכיסם או נאלצים להמתין כשנה בכלל לפגישה עם פסיכולוג בקופת החולים ואז מתחיל המסע לטיפול, שנה בעבורם היא שנה קריטית וזה משהו שחייב להשתנות".
