מי מאיתנו לא מכיר את התסריט הזה, אם באופן אישי, אם דרך קרוב משפחה או מכר: כל מי שסובל מבעיה בריאותית כלשהי וגם מהשמנה פונה לרופא. כחלק מהטיפול המקובל הרופא מעניק תשומת לב רבה לעלייה במשקל, מסביר כמה ההשמנה מסוכנת לבריאות, ממליץ על דיאטה, מפנה את המטופל לייעוץ תזונתי ומציין שעל מנת לזרז את הירידה במשקל מומלץ לו להתחיל במקביל לבצע פעילות גופנית. המטופל, לרוב, מיישם את ההמלצות במרץ. מתחיל לרדת במשקל, אך מאוכזב מאוד מכמות הקלוריות שהוא "שורף" בפעילות הגופנית. לאחר כמה זמן הירידה במשקל נעצרת. הוא מתייאש, מפסיק את הפעילות הגופנית ובהדרגה חוזר למשקלו הקודם.
המעגל הזה הוא מכנה משותף של הרבה מאוד אנשים. סקר שבוצע בארצות־הברית מראה שכ־60 אחוזים מהאנשים שסובלים מהשמנה ניסו לבצע דיאטה להפחתה במשקל בשנה האחרונה. רובם נכשלים. ה"כישלון" בירידה במשקל, שאותו חווים אנשים רבים כל כך, משקף את יחסה של מערכת הבריאות לטיפול המומלץ במצבים של השמנת־יתר: קודם כל ייעוץ דיאטטי, שזמין בקופות החולים כחלק מהשירות הרפואי וסל הבריאות, ובחשיבות שנייה ביצוע פעילות גופנית – במסגרת שאותה צריך לחפש ולממן המטופל עצמו. או במילים אחרות: יותר חשוב כמה קלוריות מכניסים (או לא מכניסים) לגוף והרבה פחות חשוב כמה קלוריות שורפים.
דיאטה או כושר גופני?
מדובר בוויכוח שמתנהל בשנים האחרונות גם בעולם הרפואה וגם בשיחות הסלון בימי שישי: מה תורם יותר לבריאות בקרב מי שסובלים מהשמנה – דיאטה או פעילות גופנית? והנה, תשובה לשאלה ניתנה לאחר מחקר מקיף מאוד, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science וזכה גם לחשיפה בולטת בעיתון "הניו־יורק טיימס". המחקר ניתח את התוצאות של מעל ל־200 מחקרים שנערכו בנוגע להשפעה של דיאטה, פעילות גופנית או שילוב של שניהם על המצב הבריאותי של הסובלים מהשמנת־יתר.
המחקר זכה לתהודה רבה לא רק בגלל היקפו, אלא משום שתוצאותיו מראות די בבירור שהתפיסה של מערכת הבריאות בנוגע להשמנה פשוט שגויה: פעילות גופנית תורמת הרבה יותר לשיפור מצבם הבריאותי של אנשים בעודף משקל בהשוואה לדיאטה שכוללת שינוי תזונתי והגבלת קלוריות. המחקר גילה שההשפעה של דיאטה בלבד על הסיכוי לתחלואה – גם במקרים שבהם המטופלים מצליחים לשמור על הירידה במשקל – מעטה מאוד. לעומת זאת, הוא מלמד שביצוע קבוע של פעילות גופנית, הכוללת פעילות אירובית או אימוני התנגדות, גורם לירידה של 30 אחוזים בשיעורי התחלואה, ללא קשר למשקלו של האדם. הפחתת משקל באמצעות דיאטה בלבד, לפי חלק קטן מהמחקרים שנבדקו, גרמה לירידה של עשרה אחוזים בתחלואה, ולפי חלק גדול מהמחקרים היא לא השפיעה בכלל.
כך, לדוגמה, נטען כי אדם שיבצע תוכנית תזונתית לירידה במשקל ויוריד שלושה קילו, גם אם ישמור על המשקל החדש לאורך מספר שנים, הירידה הזו לא תגרום לשיפור במצבו הבריאותי. לעומת זאת, אם אותו אדם היה מתחיל בתוכנית פעילות גופנית מתונה מאוד, שתביא לשיפור קטן מאוד בכושרו האירובי, תוך כמה חודשים הפעילות תגרום לירידה של מעל עשרה אחוזים בסיכוי לתחלואה.
עוד נמצא שדיאטות חוזרות, אשר גורמות למעגלים של ירידה ועלייה במשקל, כשהן מתבצעות ללא פעילות גופנית רציפה, גורמות לעלייה של 40 אחוזים בסיכוי לתמותה מכל סיבה שהיא ולעלייה של 30 אחוזים בסיכון למוות מאירוע לבבי.
מדוע הפעילות הגופנית כל כך עוזרת? המחקר ניתח את ההשפעה של דיאטה או פעילות גופנית על גורמי הסיכון העיקריים, כל אחד בנפרד. נמצא שפעילות גופנית גורמת לירידה משמעותית הרבה יותר בגורמי הסיכון מאשר דיאטה: ירידה כמעט כפולה ביתר לחץ הדם, ירידה גדולה יותר ברמות הסוכר, ברמות שומני הדם ועוד.
אז מאיפה הגישה המוטעית? הסיבה העיקרית היא שתשומת הלב מרוכזת במאזן הקלורי ופחות בהשפעה של הפעילות עצמה. כמות הקלוריות "ששורפים" בזמן פעילות גופנית היא מתונה יחסית: אדם ממוצע ישרוף כ־300 קלוריות בהליכה של שעה, למשל. זו הסיבה שפעילות גופנית לבדה לא גורמת לירידה משמעותית במשקל. בממוצע, מי שמבצע רק אותה יורד רק קילו אחד, מה שגורם לאנשים רבים להמעיט בחשיבותה.
המחקר החדש מוכיח שהחשיבות של פעילות גופנית גדולה הרבה יותר מספירת קלוריות. היא הופכת את תאי השומן בגופנו ל"בריאים" יותר. ראשית, בזמן הפעילות תאי השריר מפרישים חומרים אשר גורמים לשינוי מטבולי חיובי ברקמת השומן. מעבר לכך, פעילות גופנית גורמת לירידה בהשמנה הבטנית וברקמת השומן שמצטברת סביב איברי מערכת העיכול. השמנה זו קשורה ישירות לעלייה בסיכון לתחלואה. המחקר גילה כי ירידה של חמישה אחוזים ממשקל הגוף באמצעות פעילות גופנית גורמת לירידה של 25 אחוזים במסת השומן הבטנית. לעומת זאת, אותה ירידה במשקל רק באמצעות דיאטה תוביל לירידה של 13 אחוזים בשומן הבטני. המשמעות היא שעל מנת להשיג את אותה ירידה במסת רקמת השומן המסוכנת צריך בעצם להפחית באמצעות הדיאטה פי שניים בהשוואה להורדה שנובעת מפעילות הגופנית.
אז מה עושים? מינון הפעילות הגופנית המומלץ על פי המלצות האיגוד האמריקאי לרפואת הלב הוא 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה, או 75 דקות של פעילות אירובית אינטנסיבית. ניתן לשלב בין שתיהן, מספר פעמים בשבוע. בנוסף, רצוי לשלב שני אימוני התנגדות.
אז בפעם הבאה שחבר או בן משפחה מספר לכם על בעיה רפואית כלשהי, במקום לשאול אותו "נו, דיאטה כבר התחלת?" עדיף שתשאלו: "נו, להתאמן כבר התחלת?"
