נתחיל מהשורה התחתונה: ישראל מיישרת קו עם ההנחיות הבינלאומיות לשימוש בפלואוריד, ובראשה המלצה על צחצוח שיניים פעמיים ביום עם משחה המכילה פלואוריד - החל מבקיעת השן הראשונה.
קראו עוד:
הכמויות המומלצות:
- עד גיל שש – 1,000ppm
- עד גיל שנתיים – כמות בגודל של גרגר אורז
- מגיל שנתיים עד שש - כמות בגודל של אפונה
- מגיל שש ומעלה – שימוש במשחת שיניים 1,400-1,500ppm פלואוריד. ניתן להשתמש בכמות שגדולה יותר מגודל אפונה, בצורת פס על גבי המברשת.
*ppm: חלקיקים למיליון
דגשים נוספים: צחצוח אחרי ארוחת הבוקר ולפני השינה בערב. יש לירוק את העודפים ולהימנע משטיפת הפה.
3 צפייה בגלריה
מומלץ לצחצח שיניים אחרי ארוחת הבוקר ולפני השינה בערב. יש לירוק את העודפים ולהימנע משטיפת הפה
(צילום: shutterstock)
עששת - המחלה הכרונית הנפוצה בעולם
באפריל השנה פרסם משרד הבריאות עדכון לנוהל הנחיות לשימוש בתכשירים ובתוספים של פלואוריד. עיקר השינוי מהנוהל הקודם נוגע להנחיות לשימוש במשחות שיניים המכילות את המינרל פלואוריד - היון השלילי של יסוד הפלואור, שאותו ניתן למצוא באופן טבעי במי שתייה, והוא בעל השפעה על השיניים ויכולת למנוע עששת.
העששת היא המחלה הכרונית הנפוצה בעולם. זוהי מחלה חיידקית זיהומית, הנגרמת משילוב של מספר גורמים ותהליכים. עששת נוצרת בעקבות חומצה, שהיא תוצר לוואי של פירוק פחמימות על ידי חיידקים בחלל הפה. גורמים רבים משפיעים על היווצרותה, ובהם תזונה, הרגלי היגיינה, שימוש בפלואוריד ובעיות במבנה השן.
הפלואוריד מונע עששת בארבע דרכים: הוא מונע דה-מינרליזציה (התמוססות או יציאה של מינרלים מסוימים מגביש האמייל, שהוא השכבה החיצונית והחזקה ביותר של השן), מעודד רה-מינרליזציה (הכנסה והוספה של מינרלים לגביש האמייל), מעכב את התהליכים החיידקיים המובילים להפרשת החומצה, ומחזק את שכבת האמייל, כך שהיא הופכת לעמידה יותר בפני החומצה שהחיידקים משחררים, וכך עמידה יותר בפני היווצרות עששת.
יש להרחיק את משחת השיניים מהישג ידם של ילדים ולמנוע צריכה מוגזמת של משחה, כיוון שטעמה המתוק יכול לפתות את הילדים. במידה שנבלעה כמות גדולה של משחה, יש לשתות כוס חלב ולפנות את הילד למיון
אחד מסוגי הפלואוריד הוא הסיסטמי, שאותו אנו צורכים דרך מערכת העיכול - למשל, באמצעות הפלרת מי שתייה. הוא מופרש ברוק, ובעת התפתחות השיניים משתלב בשכבת האמייל המתפתחת, הופך אותה לעמידה יותר בפני חומצה ועל ידי כך מחזק את השיניים טרם בקיעתן לחלל הפה.
ניתן לצרוך אותו באמצעות שתיית מים המכילים פלואוריד (באופן טבעי או על ידי הוספה מלאכותית, היוצרת "מים מופלרים"), מלח, חלב או לחם מופלרים ותוספי פלואוריד כמו לכסניות, כדורים או טיפות פלואוריד.
בישראל הופלרו מי השתייה עד אוגוסט 2014, כך שנוצר מצב שלא משווקים בארץ תוספי פלואוריד אחרים. טרם הפלרת מי השתייה ניתן היה להשיג כדורי פלואוריד.
3 צפייה בגלריה
הפלרת מי השתייה הוגדרה כאחד מעשרת ההישגים המשמעותיים ביותר של בריאות הציבור במאה ה-20, אבל בארץ הפסיקו אותה לפני שבע שנים
(צילום: shutterstock)
בקעה שן ראשונה? הולכים לרופא
סוג נוסף של פלואוריד, המקומי, מחזק את השיניים שנמצאות בחלל הפה - כלומר, פועל באופן מקומי ישירות על השיניים. הוא מעודד רה-מינרליזציה ופוגע בתפקודם של החיידקים, ובכך מעכב את התפתחות העששת. פלואוריד מקומי צורכים בשימוש ביתי באמצעות משחות שיניים ושטיפות פה, וכן בשימוש מקצועי באמצעות בוורניש (לכה) וג'ל בריכוזים גבוהים.
ההמלצות הקודמות התבססו על העובדה שמי השתייה בארץ היו מופלרים לרמה המיטבית בזמנו, 0.70-1.2 חלקיקים למיליון (ppm - מדד מקובל לריכוז חומרים במים או באוויר). על אף שבפועל אין מניעה חוקית היום להחזרת הפלרת מי השתייה, היא טרם הוחזרה בפועל, וזה כשבע שנים לא מתקיימת הפלרת מי שתייה בישראל. זאת, למרות העובדה שהפלרת מי השתייה הוגדרה כאחד מעשרת ההישגים המשמעותיים ביותר של בריאות הציבור במאה ה-20. היא נחשבת בטוחה, יעילה, מועילה וזולה, ונמצאה כמבטלת פערים סוציו-אקונומיים בבריאות.
בטרם התקבלה בארץ החלטה על ההמלצות החדשות, שתואמות את הבינלאומיות, נעשתה עבודה יסודית של נציגי האקדמיה ומשרד הבריאות: נבדקו ההמלצות הבינלאומיות, נבחנה הספרות העדכנית ונעשו חישובים הנוגעים לרעילות של צריכת הפלואוריד הכוללת. הראיות מצביעות על כך שבריכוז נמוך יותר מ-1,000ppm לא נמצאה תועלת. לפיכך, הוגדר מחדש כי משחת שיניים תוגדר מופלרת רק בריכוזים של 1,000-1,500ppm. מעל ריכוז זה התכשיר ייחשב לתרופה ויחייב מרשם רופא.
בנוסף להמלצות שפורטו מעלה, מומלץ שאחד ההורים יצחצח את שיניו של ילד עד גיל שמונה, מאחר שנמצא כי בדרך-כלל חסרה עד גיל זה המיומנות לצחצח ביעילות את כל משטחי השיניים. כמובן שיש להתאים את ההמלצה לילד באופן אינדיבידואלי, על פי יכולותיו.
כחלק מההמלצות, יש להיעזר בשיקול דעת מקצועי: ההמלצה היא להגיע לביקור שגרתי אצל רופא שיניים כחצי שנה לאחר בקיעת השן הראשונה או בגיל שנה. ביקור שגרתי תקופתי מאפשר יצירת קשר חיובי עם רופא השיניים, איתור בעיות, מניעה מוקדמת וקידום בריאותו של המטופל. במהלך הביקור הרופאים מעריכים את הסיכון של הילד לעששת ויכולים להמליץ על ההנחיות המתאימות אישית למצב המטופל.
3 צפייה בגלריה
מומלץ שאחד ההורים יצחצח את שיניו של ילד עד גיל שמונה, מאחר שנמצא כי בדרך כלל חסרה עד גיל זה המיומנות לצחצח ביעילות את כל משטחי השיניים
(צילום: shutterstock)
תוספי פלואוריד
שימוש בשטיפות פה מופלרות נמצא יעיל במניעת עששת. נדגיש כי שטיפה במי פה אינה מחליפה צחצוח אלא מתווספת אליו, ויש לוודא שהילד יודע לירוק ביעילות טרם תחילת שימוש בתכשיר. שימוש בוורניש (לכה) פלואוריד נמצא יעיל במיוחד במניעת עששת. מדובר בלכה בריכוז גבוה במיוחד, 22,600ppm, שמניחים אנשי המקצוע על השיניים. בישראל תוכניות שונות מיישמות שימוש בלכת פלואוריד למניעת עששת (טיפות חלב, גני ילדים), וכן נעשה בה שימוש במרפאות. ניתן לבצע את הטיפול פעמיים עד ארבע פעמים בשנה, וזהו תוסף בטיחותי ומועיל במיוחד.
בכל משחה ניתן למצוא את הריכוז ברכיבים ביחידות של PPM (ולעיתים חל"מ/ חלקיקים למיליון), בכתב קטן אך קל למציאה. מכיוון שההנחיות חדשות, והשוק טרם התאים את עצמו אליהן, עדיין מוצאים משחות בריכוזים נמוכים, וציון הגילים לעיתים אינו תואם את ההנחיות (הריכוז לבני שנתיים עד שש תואם את ההנחיות הקודמות).
פלואורוזיס פלואורוזיס
זהו מצב של היפומינרליזציה, המתבטאת בהכתמה לבנה על גבי השיניים. ההנחיות לשימוש בפלואוריד מנסות למצוא את האיזון בין אפקט מניעת עששת לבין פלואורוזיס דנטלי. כך, למשל, בליעת משחה לא מבוקרת בשנים הראשונות לחיים, שבהן מתפתח המשנן הקבוע, יכולה להוביל לפלואורוזיס. הקפדה על המינון המומלץ, כולל השגחה ותרגול יריקת עודפי משחה מוקדם ככל הניתן, תצמצם את הסיכון לכך.
מניעת הרעלה
משחת השיניים היא למעשה סוג של תרופה, הנמכרת על המדף, ויש להתייחס אליה כך. קיימת סכנה בבליעת פלואוריד בכמות גבוהה - מעל 5 מ"ג פלואוריד לכל ק"ג משקל גוף. לכן יש להרחיק את משחת השיניים מהישג ידם של ילדים ולמנוע צריכה מוגזמת של משחה, כיוון שטעמה המתוק יכול לפתות את הילדים. במידה שנבלעה כמות גדולה של משחה, יש לשתות כוס חלב (יוני הסידן בחלב נקשרים ליוני הפלואוריד החופשיים ובכך מנטרלים את השפעתו) ולפנות את הילד למיון.
