לקום בבוקר ולא לראות כלום בעין אחת: זה מה שקרה לבוהיסה עותמאן (58) מנצרת, אם לחמישה וסבתא לשמונה. ביום חמישי שעבר היא התעוררה משנתה וגילתה שאיבדה את ראייתה בעינה הימנית. "חשבתי שאהיה עיוורת לתמיד ושלא אוכל לראות יותר את הילדים שלי", היא אומרת.
היא הופנתה על ידי הרופא בקופת החולים בדחיפות למרכז הרפואי צפון (פוריה). בבדיקה שביצע רופא העיניים ד"ר סלים חנא, אותר קריש דם עם פגיעה חלקית ברשתית. הרופא הבין שמדובר בחסימת עורק, ולמעשה, באירוע מוחי-עיני. עותמאן נשלחה מיידית לבדיקת CT ולטיפול במחלקת הנוירולוגית, שם הוחלט שתעבור צנתור מוח דחוף.
קראו עוד:
בחדר הצנתורים ד"ר ערן מאירוביץ', מנהל היחידה לצנתורי מוח בבית החולים, הזריק תרופה ממיסת קרישים ישירות לעורק עינה. כתוצאה מזה, היא החלה לראות בתוך דקות ספורות. "פחדתי מאוד מאובדן הראייה", סיפרה עותמאן שהייתה ערה לחלוטין תוך כדי הטיפול. "במהלך הצנתור התחלתי פתאום לראות אור, ואז לראות מטושטש, ואז גם הצלחתי לראות את האצבעות של הרופא. כשחזרה לי הראייה, יצאתי מהצנתור וראיתי את הילדים שחיכו לי. הרגשתי שהחיים שלי חזרו".
ד"ר מאירוביץ' מסביר: "במהלך הצנתור הזרקנו תרופה ממיסת קרישים לעורק המוביל לכיוון העין והרשתית בשל חסימה חלקית שלו. זה מזל גדול שהיא הגיעה במהירות לחדר המיון". הוא מספר כי לכל מיליון איש, 19 איש יעברו ארוע מוחי-עיני. "לצערנו אין סימני אזהרה שיכולים לנבא את התרחשות האירוע - זה יכול לקרות לכל אחד".
2 צפייה בגלריה
בוהיסה עותמאן עם טכנאי הצנתורים אחמד שלעבנה (מימין), מנהל המחלקה הנוירולוגית, ד"ר ניזאר חוראני, ומנהל יחידת צנתורי מוח, ד"ר ערן מאירוביץ'
(צילום: מרכז רפואי צפון)
ד"ר ניזאר חוראני, מנהל יחידת שבץ מוחי ונוירולוגיה במרכז הרפואי, מוסיף ואומר: "במקרה של אובדן ראייה, יש לפנות ישירות לחדר מיון של בית חולים עם יחידת צנתורים. אסור להמתין. זהו סוג של אירוע מוחי לכל דבר, ויש לטפל בו במהירות המרבית. הוא גם עלול להוביל לאירוע מוחי משמעותי יותר בתוך זמן קצר, ומכאן הדחיפות לטיפול מהיר".
