כאחוז עד 15 אחוזים מהאוכלוסייה יסבלו מאבנים בכליות במהלך חייהם. המחלה מושפעת ממספר גורמים, בהם גיל, מין, ומיקום גיאוגרפי: באקלים חם, צחיח או יבש כמו הרים, מדבר או אזורים טרופיים, וכן בחודשי הקיץ החמים – חשיפה לחום ולהתייבשות מהווה גורם סיכון. האבנים יכולות להופיע בכל גיל, כשאצל מבוגרים זה קורה בדרך כלל בעשור הרביעי עד השישי לחייהם. נמצא גם כי בקרב גברים הסיכוי לפתח מחלת אבנים גבוה פי שניים ואף פי שלושה לעומת נשים. בקרב ילדים השיעור עומד על 10-5%.
קראו עוד:
בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת בשכיחות המחלה בכל קבוצות הגיל, ובקרב גברים ונשים כאחד. העלייה נובעת, בין היתר, מביצוע בדיקות הדמיה למחלות אחרות, במיוחד טומוגרפיה ממוחשבת, המאפשרת לזהות אבנים אסימפטומטיות. חלק מהאבנים נמצאות בכליה ולא גורמות לבעיות. אחרות, בפרט אבנים קטנות, יכולות לנוע לאורך השופכן (הצינור המחבר בין הכליה לשלפוחית השתן), להגיע לשלפוחית ולצאת החוצה ללא בעיות - אבל אם הן נעצרות בשופכן, הן יחסמו את זרימת השתן לכליה, ובעקבות זאת עשויים להתפתח כאבים ובעיות אורולוגיות שונות.
3 צפייה בגלריה
הסיכוי לפתח אבנים בכליות אצל גברים גבוה פי שניים ואף פי שלושה לעומת נשים. בקרב ילדים השיעור הוא 5% עד 10%
(צילום: shutterstock)
סוגי האבנים
קיימים סוגים רבים של אבנים, ובצבעים שונים.
הסוג הנפוץ ביותר הוא אבני סידן, המהוות כ-80% מהאבנים. יש שני סוגים של אבני סידן – אוקסלט ופוספט. סידן אוקסלט הוא הסוג הנפוץ. לחלק מהאנשים יש רמה גבוהה של סידן בשתן, מה שמעלה את הסיכון לאבני סידן. גם עם כמויות נורמליות של סידן בשתן עלולות להיווצר אבני סידן, מסיבות אחרות.
אבני חומצת שתן מהוות כ-10-5% מהאבנים בכליות. חומצת שתן היא תוצר הנובע משינויים כימיים בגוף. גבישי חומצת שתן אינם מתמוססים היטב בשתן חומצי, ובמקום זאת יוצרים אבן. שתן חומצי נוצר במצבים של עודף משקל, שלשול כרוני, סוכרת סוג 2 (סוכר גבוה בדם) ותזונה עשירה בחלבון מן החי ודלה בפירות ובירקות.
אבני סטרווויט/ זיהום מהוות כ-10% מהמקרים. אבנים אלו קשורות לזיהומים כרוניים בדרכי השתן, כשחלק מהחיידקים הופכים את השתן לפחות חומצי. אבנים אלו הן לרוב גדולות, ולעיתים קרובות גדלות מהר מאוד. אנשים הסובלים מדלקות חוזרות בדרכי השתן, או שקיימת אצלם בעיה בהתרוקנות השלפוחית עקב הפרעות נוירולוגיות (שיתוק, טרשת נפוצה), נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אבנים אלו.
אבני ציסטין מהוות פחות מאחוז אחד מהאבנים. ציסטין היא חומצת אמינו שנמצאת במזונות מסוימים ונחשבת לאחת מאבני הבניין של החלבון. ציסטינוריה (יותר מדי ציסטין בשתן) היא הפרעה מטבולית תורשתית נדירה המתרחשת כשהכליות אינן סופגות מחדש ציסטין מהשתן. כשרמות הציסטין בשתן גבוהות, עלולות להיווצר אבנים. לעיתים מתחילות להיווצר אבני ציסטין כבר בילדות.
התסמינים של האבנים
התסמין הנפוץ של האבנים בכליות הוא כאב חד ועוויתי במותן. תחושה זו עוברת לעיתים קרובות לבטן התחתונה או למפשעה. הכאב מתחיל בדרך כלל באופן פתאומי ומגיע בגלים.
תסמינים נוספים שעשויים להעיד על אבנים בכליות: תחושה של צורך עז להטיל שתן, מתן שתן לעיתים קרובות, תחושת צריבה במהלך מתן שתן, שתן כהה או אדום, בחילה והקאה. בקרב גברים עשוי להיווצר כאב בקצה הפין.
הגורמים למחלה
גורם סיכון מרכזי לאבנים בכליות הוא נפח שתן נמוך קבוע, שעשוי לנבוע מהתייבשות (אובדן נוזלי גוף) כתוצאה מפעילות גופנית קשה, משהייה ממושכת במקום חם או מחוסר שתייה של נוזלים. כשנפח השתן נמוך, השתן מרוכז, וצבעו כהה. הגברה של צריכת הנוזלים תדלל את המלחים בשתן ותסייע להפחית את הסיכון להיווצרות אבנים.
מבוגרים המייצרים אבנים צריכים לשתות כמות מספקת של נוזלים כדי לייצר לפחות 2.5 ליטר שתן ביום. בממוצע, יש לשתות כשלושה ליטרים נוזלים ליום. הנוזל הטוב ביותר לטיפול בתופעה – מים.
גם תזונה יכולה להשפיע על הסיכוי להיווצרות אבנים. אחת הסיבות השכיחות לאבנים בכליות היא רמות גבוהות של סידן בשתן. לעיתים רחוקות, הפחתת כמות הסידן בתזונה עוצרת את היווצרות האבנים. עם זאת, מחקרים הראו כי הגבלת סידן בתזונה עלולה להזיק לצפיפות העצם ולהגביר את הסיכון לאבנים בכליות. לרוב אין המלצה להגביל את הסידן התזונתי במטרה להוריד את רמת הסידן בשתן, אבל צריכת הסידן לא צריכה להיות גבוהה מדי. מומלץ להפחית את צריכת הנתרן (מלח), שכן כמות רבה של מלח עוברת לשתן ומונעת מהסידן להיספג מחדש מהשתן לדם.
מצבים מסוימים במערכת העיכול הגורמים לשלשול (כגון מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית) – או ניתוחים הקשורים אליה (כמו מעקף קיבה) – עלולים להעלות את הסיכון ליצירת אבנים מסוג סידן אוקסלט. שלשול גורם לאובדן כמויות גדולות של נוזלים מהגוף ולהפחתת נפח השתן, שעלול גם הוא לגרום להיווצרות אבנים.
- השמנת-יתר היא גורם סיכון נוסף, מאחר שהיא עלולה לשנות את רמות החומצה בשתן ובכך להוביל להיווצרות אבנים.
גם בחלק מהמצבים הרפואיים יש סיכון מוגבר לאבנים בכליות. צמיחה לא תקינה של אחת או יותר מבלוטות הפאראתירואיד, השולטות בחילוף החומרים של הסידן, עלולה לגרום לרמות סידן גבוהות בדם ובשתן ולאבנים בכליות. מצב נוסף, הנקרא "חמצת צינורית כליה רחיקנית", שבו יש הצטברות של חומצה בגוף, יכול להעלות את הסיכון לאבנים מסוג סידן פוספט. גם תרופות מסוימות, תוספי סידן ו-ויטמין C עשויים להגביר את הסיכון להיווצרות אבנים. קיים סיכוי גבוה לאבנים גם במקרים של היסטוריה משפחתית, כגון הורה או אח שסובלים מהבעיה.
כיצד מאבחנים?
אבנים "שקטות" בכליות, שאינן גורמות לתסמינים, מתגלות לעיתים קרובות בצילום רנטגן. אנשים אחרים מאובחנים כשמתרחש כאב פתאומי בזמן שהאבן זזה, ויש צורך בטיפול רפואי. כשמופיעים דם בשתן (המטוריה), כאבי בטן או צד פתאומיים – בדיקות אולטרסאונד או CT עשויות לאבחן את האבן, את גודלה ואת מיקומה.
מהם הטיפולים האפשריים?
הטיפול באבנים תלוי בסוג האבן ובמשך הזמן של הופעת התסמינים. לעיתים ניתן להמתין שהאבן תיפלט ספונטנית. המתנה של ארבעה עד שישה שבועות לפליטת האבן נחשבת בטוחה כל עוד הכאב נסבל, אין סימני זיהום, הכליה לא חסומה לחלוטין, והאבן קטנה מספיק כדי שתוכל לעבור במערכת השתן.
כיום יש תרופות שמשפרות את הסיכוי שהאבן תיפלט. במקרים מסוימים ייתכן שיהיה צורך בניתוח להסרת האבן מהשופכן או מהכליה במידה שהאבן לא מצליחה לעבור, או שהכאב חזק מכדי לחכות שהאבן תחלוף. במקרים של זיהומים חוזרים בשתן או חסימה של זרימת השתן מהכליה, יש להסיר את האבנים בניתוח. כיום הניתוח מתבצע לרוב ללא חתכים, באמצעות טיפול אנדוסקופי.
יש כמה סוגי ניתוחים. בניתוח גלי הלם (SWL), צילומי רנטגן או אולטרסאונד מאתרים את האבן, והאבן נשברת על ידי גלי הלם לחתיכות קטנות שיוצאות בשתן במשך מספר שבועות. ניתוח אורטרוסוקפיה וטיפול בלייזר (URS) נעשה על ידי העברת טלסקופ קטן לשלפוחית השתן וריסוק האבנים באמצעות לייזר. ריסוק מלעורי של אבני כליה (PCNL) הוא הטיפול הטוב ביותר לאבנים גדולות בכליה. הוא נעשה בהרדמה כללית וכרוך בביצוע חתך של חצי ס"מ בגב או במותן כדי לאפשר העברת טלסקופ קשיח (נפרוסקופ) לחלק המרכזי החלול של הכליה שבו נמצאת האבן. בעזרת מכשור מיוחד ושימוש בטכניקת לייזר, האבן מרוסקת לפירורים המוצאים בעזרת סלסילה.
לעיתים מאוד נדירות יש צורך בניתוח עם חתך להסרת אבני הכליות או לניתוחי כליות אחרים. ניתוח פתוח, לפרוסקופי או רובוטי, יבוצע רק אם שאר ההליכים הפחות פולשניים נכשלים.
האם ניתן למנוע אבנים עתידיות?
כן. שינוי תזונתי ונטילת תרופות מסוימות עשויים למנוע היווצרות של אבנים. אין דיאטה אחת שמתאימה לכולם. אחת הדרכים היעילות להפחתת הסיכוי ליצירת אבנים חדשות היא הגברת צריכת הנוזלים: יש לשתות לפחות שניים-שלושה ליטר נוזלים ביום. בנוסף, מומלץ להגביל את כמות צריכת המלח, בפרט אצל אנשים עם צריכת נתרן גבוהה וערכי סידן או ציסטין גבוהים בשתן. יש לשמור על כמות סבירה של סידן בגוף ובשתן, לאכול לפחות חמש מנות של פירות וירקות ביום ולצרוך פחות חלבון מן החי (בשר). מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי צריכת תוספים ו-ויטמינים, שכן חלקם עלולים להגביר את הסיכון להיווצרות אבנים - ובמידת הצורך, לשקול טיפול תרופתי מונע.
הכותב הוא מנהל היחידה לאנדואורולוגיה במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה
