בשיתוף מכון אברהמסון
ששון אליה (54), נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לשלושה נכדים מנהריה, משתף אותנו בסיפור שלו: ״עישנתי במשך שנים שתיים וחצי קופסאות ליום, הסיגריות ניהלו אותי. הסיבה שבגללה נגמלתי מעישון היא שזה כבר פגע לי בדרכי הנשימה והרגשתי את זה על בריאותי״, ששון מוסיף ואומר: ״אני חושב שכל אחד צריך להיגמל מהסיגריות האלה, הן סתם מזיקות ולא מועילות בשום דבר כיום אני מרגיש ממש טוב ולא תלוי בצורך לסיגריה כל היום״.
איריס שרעבי (58) מחולון, נשואה ואם לשתי בנות, משתפת בסיפור האישי שלה: "בעלי חלה בסרטן הערמונית לפני כשנה. והרופא חייב אותו להפסיק לעשן. כאות הזדהות נרשמתי איתו לפני שבעה חודשים לגמילה. לשמחתי, בעלי נגמל בטיפול הראשון ואני עברתי כשמונה טיפולים וב-22.11.22 ניגשתי לטיפול האחרון ומאז אני לא מעשנת. עברנו חודשיים קשים ולא חזרנו לעשן. תודה לכם על כך שלאחר מעל 40 שנה סוף סוף נגמלנו"
אבנר שרעבי (64) מחולון, בעלה של איריס, מספר על החוויה שלו: "לפני שנה חליתי בסרטן הערמונית, והרופא הציב גמילה מעישון כאולטימטום לטיפול. הוא אמר לי שאם לא אפסיק לעשן לא יוכלו לטפל בי. היום אני נושם יותר טוב, איכות החיים שלי עלתה אחרי הגמילה מעישון".
אילן חזן (61) נהג לעשן קופסה ביום עד שהגיע למכון אברהמסון ונגמל בהצלחה. "החלטתי שאני צריך להיגמל מסיגריות אחרי שבמשך שנים הייתי משתעל וריח הסיגריות היה בכל מקום. הרגשתי שאני צריך לסחוב את הסיגריות ונמאס לי אחרי 40 שנה של עישון. הסיגריות חנקו אותי מכל הכיוונים הגעתי להחלטה שאני בא לאברהמסון ונגמל".
שלומי זינגר (45), נשוי ואב לשלושה ילדים מכפר יונה, נזכר איך הוא נגמל. "זו הייתה מתנת יום הולדת מאשתי. הסיגריות ניהלו לי את החיים מגיל צעיר. נמנעתי מכל כך הרבה הנאות: מטיסות ארוכות, מטיולים ומבילוי בקניונים שבהם לא יכולתי לעשן.
"היום אני שנה אחרי הגמילה, אני נושם ומרגיש נקי ואסתטי. כשעישנתי הרגשתי לא נעים כשמישהו התקרב אליי, ובזכות הגמילה הביטחון העצמי שלי עלה. אין יותר מאפרות בבית ואין סירחון בכל מקום. בחנוכה הדלקנו נרות וחיפשנו מצית. בסוף לווינו מהשכן".
קובי ביטון (33), נשוי ואב לשלושה ילדים מירושלים, משתף: "תמיד רציתי להפסיק לעשן. הרגשתי שאני פועל בחוסר שפיות מוחלט, על אוטומט, בלי קשר למה שאני באמת רוצה לעשות. והסיגריה מצדה, ניהלה לי את החיים: חייב סיגריה לפני האוכל, אחרי האוכל, חייב סיגריה כדי לברוח 'מהמשקל' של הילדים, מעשן בשירותים בצבא ובשדות תעופה. כל הזמן הייתי עצבני.
"היום אני מרגיש שאני לוקח אחריות על החיים שלי: דואג יותר לבריאות שלי ובאמת שאני לא מבין איך חייתי כך לפני כן, כי לא נהניתי מכלום. היום אני נהנה יותר, סבלני יותר, אין לי לאן למהר ולא רודף אחרי שום דבר".
אהובה איזנשטוס (75), נשואה, אם לשניים וסבתא לשמונה נכדים מרעננה משתפת אותנו בסיפור שלה: "לפני עשר שנים בעלי הפסיק לעשן מסיבות בריאותיות וביקש ממני להיגמל לטובתי גם כן. ידעתי תמיד שהעישון לא טוב לי. הגרון שלי היה סתום מליחה והקול שלי היה צרוד ולא נעים, סבלתי מעייפות ומחולשה תמידית, למרות זאת, היה לי קשה להפסיק ודחיתי את הגמילה".
בסופו של דבר החליטה אהובה להיגמל והיא מספרת: "אני גאה בעצמי שנגמלתי וממליצה מאוד לאחרים. כל כך כיף לישון כמו שצריך ולפתוח את העיניים בבוקר מבלי להרגיש מצוננת כל הזמן, עם גרון נקי וקול צלול. אני יותר ערנית ועושה דברים שאני אוהבת כמו: לבשל, לנקות, לצאת לחברים, ללכת לים, לבתי קפה או לקניון. גם הטעם של האוכל חזר לחיך וזה תענוג אמיתי. כיף שאני לא צריכה להחזיק סיגריה ביד יותר".
שי אזרן (21), חייל מנתיבות משתף אותנו בסיפור שלו: "כשעלו מחירי הסיגריות ניסיתי להפסיק אבל לא עמדתי בזה למרות שסבלתי מתופעות לא נעימות של הסיגריות כמו בחילות, שיעולים וצרבות, וכמעט בכל חורף סבלתי מברונכיטיס.
"לאחרונה כל הדודים שלי החליטו שהם נגמלים ביחד מסיגריות באברהמסון. כשדודה שלי הציעה שאגמל גם כן ואפילו שילמה עליי, לא האמנתי שאצליח להיגמל. פחדתי שדודתי בזבזה את כספה לשווא, אבל להפתעתי הפסקתי לעשן. מאז שאני לא מעשן אני פחות בלחץ. לא מחשב את הזמנים שלי לפי זה שאני צריך להגיע חמש דקות קודם כדי לעשן סיגריה. בראיונות עבודה הכל יותר חלק בלי ריח הסיגריות ובלי קצב הלב הגבוה מעישון. בנוסף, התחלתי לרכוב על אופניים וזה מאוד נחמד".
בשיתוף מכון אברהמסון
