בשיתוף פורום Reboot
בריאות הנפש על השולחן
בשנים האחרונות הציבור בישראל נמצא במצב הישרדותי. זה החל בקורונה, דרך המחאה ועד האסון ב-7 באוקטובר ומאז - מלחמה. האותות הנפשיים ניכרים בציבור והצורך בשירותי מערכת בריאות הנפש רק הולך וגובר. למעשה, מאז ה 7 באוקטובר מספר המטופלים במחלקות הפסיכיאטריות כמעט והכפיל את עצמו, אבל לא מדובר רק בנפגעים בעלי אבחנה פסיכיאטרית. הצורך הגובר לסיוע נפשי בקרב הציבור, הלומי קרב, נפגעי טראומה מהטבח, מפונים ותושבים שחיים תחת אש - פוגש מערכת בריאות נפש שבמשך שנים יובשה מתקנים, כוח אדם ותקציבים. התוצאה: משאבים רבים מוסטים לטובת נפגעי המלחמה, וחולי הנפש "הרגילים" נזנחים בחצר האחורית. ואם לא די בכך, דווקא בעידן כזה התקציב לתוכנית לבריאות הנפש הלאומית קוצץ.
מושב בריאות הנפש בכנס Reboot, בהנחייתו של ד"ר צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, ביקש להישיר מבט מול האתגרים האלה ולחפש מודל עבודה מוסכם, שיתופי פעולה ומקורות תקציביים, שיוכלו לתת מענה למערכת במשבר. "מערכת בריאות הנפש נכנסה לתוך רצף של קטסטרופות: קורונה, הפיכה משפטית, מלחמה ועם צפי לקטסטרופה הבאה במצב של הזנחה והרעבה. אם אנחנו מדברים על 10% מהאוכלוסייה שנזקקים לטיפול במערכת בריאות הנפש, הרפורמה הגדירה 4%", ציין פישל.
"אנחנו נמצאים במלחמה ולא יודעים איך לעבוד עם הדריכות שעולה", סיפר במושב פרופ' איל פרוכטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה. "אנחנו שולחים חיילי מילואים 'רק' עם תסמין פוסט טראומה אחד בחזרה למילואים, ואז כשהם יוצאים, הם צריכים להוריד את הדריכות בבית, אחרת הם מתפרצים על הילד שטורק את הדלת, ואנחנו לא יכולים לבטל את הדריכות הזאת, כי בלי הדריכות הזאת הם ייכשלו במילואים - לא יזהו את האיום, אז המסע הזה פנימה והחוצה הוא משהו שלא התארגנו אליו אף פעם".
"ב-7/10 ראינו עלייה פי 300 אחוז ברכישה של תרופות לטיפול בחרדה"
ד"ר טל פטלון, מנהלת מכון המחקר והחדשנות KSM במכבי שירותי בריאות, מדברת על אירוע רב-נפגעים שלא ראתה מימיה בעולם בריאות הנפש: "במחקר שעשינו במכבי הסתכלנו על שיעור הרכישות של בנזודיאזפינים (תרופה לטיפול בחרדה), בקרב אנשים שאף פעם לא השתמשו בתרופות הרגעה קצרות טווח - ביחס לכל המבצעים הצבאיים שישראל עשתה ב-20 השנים האחרונות. ראינו עלייה דרמטית סביב ה-7 באוקטובר - פי 300 מאות אחוז ברכישה של בנזודיאזפינים ברכישה ראשונה".
העלייה הזו בתסמיני החרדה פגשה ב-7 באוקטובר מערכת בריאות נפש שהוזנחה שנים רבות. "בקורונה חשבנו שהתאוששנו, שעכשיו משרד הבריאות והמדינה יבינו שבריאות הנפש צריכה להיות בראש סדר העדיפויות – אבל זה לא קרה", תיארה בדיון ד"ר מרינה קופצ'יק, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל. "אנחנו כל הזמן במינוס של פסיכיאטרים, הפערים בינינו לבין ה-OECD הם עצומים. צריך להכפיל את מספר הפסיכיאטרים, אבל זה לא מספיק גם אם יביאו עכשיו אלף תקנים - אין מי שיממש אותם".
תמר צ'ין, רפרנטית בריאות באגף התקציבים במשרד האוצר, מאמינה שגם הגדלת כמות הפסיכיאטרים לא תעזור: "גם אם נכפיל את כמות הפסיכיאטרים, זה לא ייתן מענה לכולם. ולכן הדבר השני הכי משמעותי אחרי כוח אדם, זה ריבוד המענים ויצירת רצף טיפולי בין קופות החולים, למערך האשפוז ולשיקום".
צ'ין מסבירה כי אתגר החיבורים לא מסתיים שם ועליו להתקיים גם בין משרדי הממשלה: "מה שאני מנסה לעבוד בו בשנים האחרונות זה איך בכלל יוצרים חדר שבו יושבים ביחד כל המשרדים. בסוף, אם מדובר בילדים מערכת הבריאות צריכה לדעת לתקשר עם מערכת החינוך והרווחה והשלטון המקומי צרך לסנכרן את זה. זה משהו שנוצר רק אחרי ה-7 באוקטובר. המשימה הבאה תהיה ליצור מודל מוסכם שיודע לעבוד, לא רק לשבת ולריב".
לדבריה, "השביעי באוקטובר הביא את המערכות לניעור, גם ברמה התקציבית וגם ברמת להתחיל להקים מנגנונים מהר. לא הכול כבר נכנס לפעולה, כי מנגנונים לוקחים זמן וממשלה לוקחת זמן ומערכת לוקחת זמן".
"ישראל אינה מדינה שלמה בפוסט טראומה"
ד"ר דרור דולפין, סגן מנהל המרכז הרפואי סורוקה, מאמין כי הבעיה שנחה תחת אתגר שיתופי הפעולה מתחילה בהגדרות: "בריאות נפשית אינה היעדר מחלה נפשית. הסלוגן הזה של 'כל ישראל נמצא בפוסט טראומה' אינו נכון - ישראל לא נמצאת בפוסט טראומה ואנשים לא כולם סובלים מפוסט טראומה, אבל יש פתאום נטייה להוריד את סף ההגדרה של מהי תחלואה נפשית. הדבר הזה בעייתי מכיוון שבעצם כולנו נמצאים בתוך איזשהו מרחב שהוא אמורפי". כנגזרת של הרחבת ההגדרה קורא ד"ר דולפין לשיתוף פעולה המכיר בכך שבריאות הנפש נמצאת גם באחריות הרווחה, החינוך, הביטחון, ביטחון הפנים – ולא רק במערכת הבריאות.
"מערכת בריאות הנפש בישראל נמצאת בתהליך של רפורמה מתמשכת. אירועי ה-7 באוקטובר מחדדים את הצורך בחיזוק המערכת כחלק מרשת הביטחון הלאומי", הוסיף פרופ' ערד קודש, פסיכיאטר ומנהל מערך בריאות הנפש במאוחדת. "הזרמת תקציבים למערכת בתצורת מבחני תמיכה הוא מהלך חשוב, אולם בהיעדר הכנסת מדדי איכות למדידת המהלך יש סכנה של ניצול משאבים באופן לא יעיל ואף איום ממשי על הצלחת המהלך".
"המטופלים כרגע נמצאים באיזשהו משבר אקוטי, ואז הטיפול שהם מקבלים הוא לא מיטבי", הדגישה ד"ר ברוריה עדיני, ראש החוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב. "זה ברמה ארצית, אנחנו צריכים בעיקר - להתכונן לדבר הבא, להבין איך אנחנו מתנהלים במשבר רב נפגעים של בריאות הנפש. אין פרוטוקולים כאלה ברפואה דחופה, לא ברפואת חירום, בשום דבר. אין כזאת אסטרטגיה".
"אי אפשר להשאיר את הדברים ככה", הצהיר מנחה המושב, ד"ר צבי פישל, "עד עכשיו ההתמודדות עם המצוקות הנפשיות של האוכלוסייה נמצאת בתחום של מערכת בריאות הנפש, אבל זה הרבה יותר רחב, במיוחד בצורך המניעתי. זה לא רק טיפול באנשים שנפגעו, זה טיפול באנשים שהם מסביב לאנשים שנפגעו – בני משפחה, החברה ועוד, זה ניסיון למנוע את המשברים, המצוקות והנכות שיכולה להתפתח בעקבות הפגיעה ולזה נדרש מאמץ שהוא הרבה יותר מאשר של בריאות הנפש, וגם הרבה מעבר למערכת הבריאות. זה צריך להיות מאמץ קולקטיבי של כלל הגורמים במדינת ישראל".
בשיתוף פורום Reboot
