מה עולה לכם לראש כשאתם שומעים את המילה "אפילפסיה"? רובנו כנראה מדמיינים תמונה דרמטית הכוללת פרכוסים אלימים והפרשת קצף לבן מהפה, כמו שרואים מדי פעם בטלוויזיה או בקולנוע. אבל תחת השם "אפילפסיה" ("כפיון" בעברית) ישנם תסמינים רבים, השונים זה מזה באופיים ובחומרתם.
קראו עוד:
לפי ההערכות, לא פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה סובלים מאפילפסיה. המחלה נחלקת לסוגים שונים ומופיעה בדרגות חומרה שונות. בבסיסה – התפרקות חשמלית לא תקינה של קבוצת תאים במוח או של כל המוח, הגורמת לתופעות קוגניטיביות, חושיות או התנהגותיות חריגות, פתאומיות ובלתי צפויות, שחוזרות על עצמן ומשבשות את התפקוד.
לקראת יום המודעות הבינלאומי למחלה, שיחול ב-26 במרס, הנה כל מה שחשוב לדעת על המחלה.
1 צפייה בגלריה
בבסיס האפילפסיה – התפרקות חשמלית לא תקינה של קבוצת תאים במוח או של כל המוח, הגורמת לתופעות חריגות המשבשות את התפקוד
(צילום: shutterstock)
מהם תסמיני האפילפסיה?
הבזקי אור או נמלול במקום כלשהו בגוף, תחושות פחד קיצוניות, תנועה פתאומית כמו קפיצות גפה ופרכוסים.
במה התסמינים תלויים?
הכול תלוי היכן נמצאת קבוצת התאים שבה מתרחשת ההתפרקות החשמלית. התופעות תלויות במיקומה ובתפקודה של אותה קבוצה. ההתקף יכול להיות חלקי ולהישאר מוגבל בקבוצת תאים, או להתפשט לכלל המוח, ואז ייתכנו פרכוסים, אובדן הכרה ותופעות חמורות אחרות.
כיצד אפשר לאבחן את המחלה?
בדרך כלל ההתקפים חוזרים על עצמם, והחולה הולך להיבדק. האבחנה מתחילה בתשאול החולה ותחקור על אופי ההתקפים. לעיתים, בעיקר במקרים של שינוי במצב ההכרה, יתושאל גם אדם נוסף שהיה עד להתקפים. במקרה של חשד לאפילפסיה יופנה החולה לבדיקת EEG, הבוחנת את הפעילות החשמלית של המוח. מכיוון שבדרך כלל הבדיקה לא תבוצע בשעת התקף, גם תשובה שלילית אינה שוללת את המחלה, ולכן לעיתים יבוצעו בדיקות נוספות, ובהן בדיקה בתנאים של חסך שינה או ניטור החולה במשך 24 שעות לפחות בטלוויזיה במעגל סגור. בדיקה זו נקראת "ניטור וידיאו EEG".
במהלך הבדיקות תיבחן הסיבה להתקף. בין הסיבות האפשריות: מבנה מוח לא תקין - למשל, גידול או אנומליה בכלי הדם; חילוף חומרים לא תקין; סיבות מבניות גנטיות; ומחלות דלקתיות של המוח. לבסוף ינסו הרופאים למצוא את מיקומה של קבוצת התאים הבעייתית.
מהו הטיפול?
יש כמה מישורים לטיפול. הראשון הוא טיפול תרופתי למניעת התקפים. קיימות תרופות רבות הפועלות במנגנונים שונים להפחתת היכולת של תאי מוח לתפקד בצורה לא תקינה. בטיפול התרופתי חשובים שיתוף הפעולה של המטופל ונטילת תרופות מסודרת ורציפה.
אם בבדיקות נמצאה סיבה מבנית, דוגמת גידול או אנומליה בכלי דם, יש לשקול גם טיפול כירורגי כמו הסרת הגידול. אם האפילפסיה לא מגיבה לטיפול תרופתי, והמוקד במוח מזוהה, אפשר לכרות אותו. על האזור להיות ניתן לכריתה, וכזה שאפשר לחיות בלעדיו.
אפשרות נוספת: התקנת קוצבים חשמליים או טיפולים מתקדמים אחרים שיאפשרו שליטה בהתקפים. הבעיה היא שהטיפול אינו מתאים לכולם ולא תמיד יעיל מספיק.
האם חולה אפילפסיה רשאי לנהוג?
החוק מחייב את הרופא לדווח על מטופל עם אפילפסיה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, וזה שוקל אם להתיר לו לנהוג לפי חומרת התסמינים, תדירותם ושיקולים נוספים. בדרך כלל חולה אפילפסיה מאוזן, שאינו חווה התקפים במשך שנה, יכול לנהוג, בתנאי שהוא ממשיך במעקב ובטיפול.
הכותב הוא מומחה לנוירולוגיה במכבי שירותי בריאות
