בתקופה שמיד לאחר טבח 7 באוקטובר חלה עלייה משמעותית של כ-20% במקרים של דימום מוחי בישראל. כך עולה ממחקר חדש שנערך בחמישה מרכזים רפואיים בישראל, בהובלת בית החולים רמב"ם בחיפה ובשיתוף הדסה בירושלים. החוקרים משערים כי הסיבה לעלייה היא המצב הנפשי המתוח של החולים שנחשפו לאירועי הזוועה בחודשים הראשונים למלחמה.
"במעבר על המידע בתיקים הרפואיים, לא ניתן היה לייחס את העלייה במקרי הדימום המוחי לשינוי בנטילת תרופות בגלל פינוי מהבית, לשינוי במעקב הרפואי או לחוסר התמדה בטיפול", אמרה ד"ר אסטל סאימן, נוירולוגית בכירה ומנהלת מחלקת נוירולוגיה-שבץ ברמב"ם, שהובילה את המחקר בשיתוף פרופ' רונן לקר, יו"ר החברה הישראלית לשבץ מוחי ומנהל היחידה לשבץ מוחי במרכז הרפואי הדסה עין כרם וד"ר נעים סמעאן, מנהל היחידה לשבץ מוחי במרכז הרפואי זיו.
ד"ר אסטל סאימןצילום: רמב"םלדבריה, "ההשערה שלנו התבססה על השינוי ההתנהגותי הבולט בחודשים הראשונים למלחמה. גל של חולים הגיעו לבתי חולים שונים עם דימום מוחי - והעידו על כך שצפו בהרבה מאוד סרטונים קשים שהשפיעו עליהם עמוקות. גם בני משפחותיהם העידו על כך שהפצירו בהם להפסיק את הצפייה בהם".
עוד הסבירה כי "נצפתה עלייה מובהקת של מקרי דימום מוחי, ומסתמן שהמגמה נוגעת לאוכלוסייה הכללית בישראל, ולאו דווקא לאוכלוסייה שהייתה מעורבת ישירות באירועי 7 באוקטובר". פרופ' לקר הוסיף כי "התפיסה בציבור היא שהחשיפה לסרטונים הקשים והסטרס הנפשי המשמעותי של אירועי המלחמה מובילים בעיקר לתחלואה פסיכיאטרית וגורמים לחרדה, PTSD ודיכאון.
פרופ' רונן לקרצילום: דוברות הדסה"אך הנתונים שלנו מצביעים על כך שלרמות גבוהות של מתח וסטרס עלולה להיות גם השפעה גופנית ולא רק נפשית, וייתכן וגרמו להיווצרות של דימומים מוחיים בקרב אוכלוסיות בסיכון", אמר פרופ' לקר. הוא הדגיש: "חשוב ומהותי להעלות את המודעות הציבורית לסיכונים הכרוכים בכך, כדי שהציבור יישמר מחשיפה לתכנים קשים היכולים להוות טריגר לאירועים רפואיים מסכני חיים".
תיעוד מטבח 7 באוקטובר
במחקר, שיוצג החודש בכנס של החברה לשבץ מוחי (האיגוד הנוירולוגי) ובהמשך יפורסם כמאמר, נותחו נתונים של 348 מטופלים שסבלו מדימום מוחי. נתוני המטופלים שנותחו חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת של כל מטופלי הדימום המוחי שאושפזו במהלך שלושת החודשים הראשונים של המלחמה, וקבוצת ביקורת של שלושת החודשים המקבילים בשנה שקדמה לה.
בוצעה השוואה של כל הנתונים בין שתי הקבוצות: הרקע הרפואי, חומרת השבץ, מאפיינים של ההדמיה כמה הדימום המוחי היה משמעותי, שיעור החולים שנזקקו לטיפול נמרץ, כמה סיבוכים אחרי האשפוז, הפגיעה והנזקים הנוירולוגיים שנותרו שלושה חודשים לאחר הדימום. שתי קבוצות החולים היו בעלי מאפיינים דומים של גיל , מין ומחלות רקע.
"העלייה המשמעותית ביותר במקרי הדימום המוחי נצפתה בחודש הראשון למלחמה, עם 56 אירועים לעומת 40 הצפויים בהתחשב בשינויי האוכלוסייה – עלייה של 17% שהיא משמעותית ביחס למצופה בהתחשב בגודל האוכלוסייה", אמרו החוקרים. "קבוצת המחקר סבלה מיותר סיבוכים רפואיים, שיעור גבוה יותר של אשפוזים בטיפול נמרץ (55% לעומת 43.6%), שימוש מוגבר בטיפולים מתקדמים להפחתת לחץ תוך-גולגלתי (10.4% לעומת 2.6%), ועלייה בשיעור התקפים אפילפטיים הנגרמים כתוצאה ישירה מפגיעה מוחית (10.6% לעומת 1.9%)".
