יותר משנה חלפה מאז טבח 7 באוקטובר, אך עבור משה וייצמן, חובש ונהג אמבולנס של איחוד הצלה, שהיה בין הראשונים להגיע לאזורי התופת בבארי ובמתחם מסיבת הנובה ברעים - הסיוטים מהמראות שם לא נותנים מנוח. בראיון ל-ynet הוא מספר על הטיפולים הנפשיים שמסייעים לו להתמודד עם מה שקרה, הפציעה הקשה שעבר מפגיעת רקטה תוך כדי שהציל חיים, ואיך הוא ממשיך במשימת חייו - לעזור לאחרים.
( צילום: ירון ברנר)
באותה שבת של 7 באוקטובר, וייצמן, חובש ונהג אמבולנס, חילץ וטיפל ביותר ממאה פצועים תחת אש ממסיבת הנובה ברעים ומקיבוץ בארי. במהלך הפעילות נפגע מרקטה שהתפוצצה סמוך אליו בעיר שדרות, ונפצע בכתף וברגל. לראשונה מאז שנפצע, הוא השתתף בסוף השבוע יחד עם מתנדבים נוספים של איחוד הצלה בשלושה ימי סדנאות בשיתוף עמותת נט"ל, כחלק מתהליך העיבוד שלהם למאורעות שחוו באותו יום ולאורך המלחמה.
הילה שבורון, סמנכ"לית נט"ל: "יש הרבה אנשים שעוברים את אותו אירוע ויכולים להחלים ולצאת ממנו ולחזור לחיים, אבל יכול להיות שמישהו חוזר עכשיו לחיים לתפקד בסדר, ובעוד כמה שנים יהיה איזשהו טריגר שיביא להתפרצות. לכן ההתערבות המוקדמת והטיפול סמוך ככל האפשר לאירוע, חשובים מאוד"
וייצמן, בן 33 מאשדוד, עובד כספק לחם לבתי מלון ואב לשני ילדים. ב-7 באוקטובר הוא התארח בבית אמו בבני ברק. "אמא העירה אותי בגלל האזעקות. הדלקתי את הסלולרי, ראיתי את מפת האזעקות ובאותו הרגע הבנתי מה אני אמור לעשות – לקחת אמבולנס ולנסוע לשדרות. בשלב הזה עוד לא ידעתי על מחבלים, חשבתי שזה רק טילים", הוא מספר.
"בסביבות שבע וחצי בבוקר הגעתי לשדרות, אחרי ששמעתי במערכת הקשר של איחוד הצלה שכוננים נורו גם ראש הסניף, גם הרב של הסניף. למרות כל זה החלטתי שאני נכנס לתוך שדרות. הפצוע הראשון שלקחתי מהעיר היה תת-אלוף רומן גופמן (כיום, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה). אחר כך פיניתי עוד עשרות פצועים מתוך שדרות, ובסביבות השעה שתיים בצהריים הגעתי לאזור המסיבה בנובה, ככוח רפואה ראשון. המראות שראיתי שם, לא עוזבים אותי עד היום. אני מתעורר בלילות מסיוטים. בדקתי מעל מאה אנשים אם הם חיים או לא וזה משהו שפוצע את הנפש".
שישה ימים לתוך הלחימה, שבמהלכם פינה גם עשרות פצועים מבארי, הוא נפצע בתוך שדרות מרקטה שנפלה ממש לידו. "קיבלתי רסיסים בכל הגוף, עברתי ריסוק משמעותי ברגל, עברתי כבר ארבעה ניתוחים כשהניתוח האחרון היה ממש לא מזמן", הוא מספר, "אני משתקם פיזית, אבל רק עכשיו מצליח קצת להתחיל שיקום הנפשי. אני עדיין מתעורר מתוך שינה בגלל הסיוטים, עדיין מטופל בכדורים. אני יודע כמובן שאין לנו הרבה מה לעשות, הפתרון הכי טוב זה להמשיך לטפל בנפש כמה שאפשר".
"המצילים בשטח, נפצעו בנפש - וצריך לטפל בהם"
הילה שבורון, סמנכ"לית נט"ל ומנהלת תחום קהילה וחוסן, שהצטרפה לריאיון, מסכימה עם קביעתו של וייצמן. "אנחנו יודעים ורואים עד כמה לא רק האנשים שהיו האזרחים בתוך האירועים של 7 באוקטובר וכל המלחמה נפגעו קשות בנפש, גם המצילים, המגיבים הראשונים, החובשים, הפרמדיקים, כל האנשים שהיו בחזית כדי לטפל באנשים, נפצעו לא פחות בנפש", אמרה.
לדבריה, "אנחנו חייבים לזכור גם אותם ולתת גם להם - ויש הרבה מה לעשות. השותפות של נט"ל עם איחוד הצלה נמשכת כבר כמה שנים טובות וההבנה הזאת, שגם צוותי ההצלה זקוקים לסיוע, היא חשובה לאין שיעור".
שבורון מתייחסת לכך שיש אנשים שמעדיפים להתמודד לבד עם ייסורי הנפש ואומרת שחשוב לבוא ולקבל עזרה. "המסר אולי הכי חשוב בעיניי, זה שלכל אחד יש סיפור. אנשים אומרים, 'מישהו נפצע יותר ממני, מישהו נחשף יותר ממני, אז אולי מישהו אחר שאני לא אקח את המקום'. יש מקום לכולם, ואני מזמינה את כולם.
"יש הרבה אנשים שעוברים את אותו אירוע ויכולים להחלים ולצאת ממנו ולחזור לחיים, אבל יכול להיות שמישהו חוזר עכשיו לחיים לתפקד בסדר, ובעוד כמה שנים יהיה איזשהו טריגר שיביא להתפרצות. לכן ההתערבות המוקדמת והטיפול סמוך ככל האפשר לאירוע, חשובים מאוד", מוסיפה. "אני ממליצה לכולם לרכוש את הטכניקות, את הכלים, לדעת לזהות, אם לא עבור עצמם, אז ללמוד לזהות עבור החברים והקולגות שלהם. זה בעל חשיבות עצומה כדי שכולנו נוכל לחיות חיים טובים גם אחרי שהאירוע הזה יסתיים".
וייצמן מסכם ואומר כי גם הוא חשב שהוא חזק ולא זקוק לעזרה נפשית. "אחרי שנכנסתי לטיפול הראשון הבנתי שאני צריך את זה ושזה משהו משמעותי. גם אם אתה לא היית בקו האש ראשון, חשוב ללכת לטיפול, להוציא את מה שיש לך מהלב".
