ברקע הביקורת הקשה נגד שתיקת ארגוני הנשים וארגוני הבריאות הבינלאומיים סביב מעשי האונס והאלימות המינית של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, פרסמו שתי רופאות ורופא מבתי החולים העמק ורמב"ם מאמר דעה נוקב ב"לנסט", מכתבי העת הרפואיים היוקרתיים בעולם. "כל יום שעובר חושף את החטופים לאלימות ולסכנה של תקיפה מינית", כתבו, "אנחנו מפצירים בכל ארגוני הבריאות הבינלאומיים, בייחוד ממי שמחויבים להגנה על בריאות נשים, לגנות את מעשי האלימות המינית של חמאס ולדרוש את שחרור כל החטופים המוחזקים ברצועת עזה".
כותבות המאמר: "לקח לארגון הנשים של האו"ם כמעט חודשיים לפרסם גינוי לתקיפות האלימות של חמאס. שתיקת ארגוני הבריאות וארגוני הנשים מייצגת את הצביעות והמוסר הכפול של העולם הליברלי כלפי הפרת זכויות נשים בעימות הזה"
במאמר, שראה אור בחודש שעבר, מתחו הכותבות והכותב ביקורת חריפה על שתיקת הארגונים ועל הזמן הרב שחלף מרגע שהתבררה התמונה בדבר מעשי הזוועה של חמאס ועד להתייחסות ארגונים מובילים כמו ארגון הנשים של האו"ם. "לקח לארגון הנשים של האו"ם כמעט חודשיים לפרסם גינוי לתקיפות האלימות של חמאס. שתיקת ארגוני הבריאות וארגוני הנשים מייצגת את הצביעות והמוסר הכפול של העולם הליברלי כלפי הפרת זכויות נשים בעימות הזה", כתבו הרופאים מישראל, וציינו החלטת עבר של האו"ם "שהגדיר בעבר אלימות מינית כפשע מלחמה ודרש הפסקה מוחלטת של כל פגיעה מינית באזרחים במהלך לוחמה".
המאמר נכתב על ידי ד"ר נועה זפרן, רופאה בכירה בחדרי לידה ומנהלת השירות לרפואה דחופה ביולדות וד"ר שירה ברעם, רופאה בכירה ביחידה לטיפול בליקויי פריון, שתיהן מהמרכז הרפואי העמק, בשיתוף עם פרופ' עידו שולט, מנהל יחידת אם ועובר בקריה הרפואית רמב"ם. הם קראו לאיגודים המקצועיים הבינלאומים לגנות באופן ברור את מעשי החמאס ולקרוא לשחרור מיידי של 133 החטופים הישראלים שנמצאים ברצועת עזה.
עוד קראו לארגוני הנשים ולמוסדות האו"ם לדרוש הגנה על זכויות נשים ולמנוע פשעי מלחמה המתבצעים על-ידי חמאס, "כאשר העולם החופשי ממשיך בשתיקתו". צפו בעדותה של עמית סוסנה שחזרה מהשבי:
עדותה של עמית סוסנה מתוך הסרט התיעודי "זעקות ואז שתיקה"
(צילום: קסטינה תקשורת מתוך screams before silence)
"המכתב הזה נכתב הרבה לפני אותה כתבה מדוברת ב'ניו יורק טיימס' ולפני שהנושא התחיל לתפוס יותר נפח", מספרת ד"ר ברעם. "ברקע הייתה היאלמות ארגוני הנשים שעדיין מרגישים אותה. האו"ם לא מזמן פרסם את האזורים שמועדים לפגיעות מיניות וחמאס לא נכנס לרשימה הזו. המכתב בעצם מתאר את העדויות שהצטברו לגבי הפגיעות המיניות ב-7 באוקטובר. הוא נותן רקע רפואי ומתייחס לספרות הרפואית על פגיעות מיניות כפשע מלחמה והנזקים שחוות אותן נפגעות לאורך השנים לאחר מכן. יש לכך לא מעט ספרות. המכתב עבר כמה גלגולים וכשכתבנו אותו בגרסה הראשונה, העדויות היו דלות יחסית. לאחר מכן העדויות הלכו והצטברו, זה היה מאוד קשה לנסות ולהעלות אותן על הכתב. לצערנו, היקף התופעה בעולם הוא מזעזע".
"לא לשבת בחיבוק ידיים"
לדבריה של ד"ר זפרן, "הרעיון עלה בעקבות פרסומים שהתחילו להופיע בספרות הרפואית שנגעו לאירועי 7 באוקטובר. כרופאות נשים רצינו להביא לביטוי את הנושאים שהם חלק מתחום שקשור למקצוע שלנו. החלטנו שאנחנו רוצים להעלות מודעות ולפתוח את הנושא במסגרת הקהילה הרפואית הבינלאומית, ולנסות לפרסם מאמר דעה בעיתונות הבינלאומית. המכתב נכתב כשבועיים-שלושה אחרי האירועים, כשהחלו לצוץ העדויות הראשונות. הרצון היה להעלות מודעות בקרב ארגוני הבריאות העולמיים ובטח ארגוני הבריאות שעוסקים בבריאות נשים – זו הייתה המטרה העיקרית. המכתב לא פורסם בשם האיגוד הגינקולוגי ובסופו של דבר נכתב על ידי שלושה רופאים. זו התארגנות פרטית, שלושה רופאים שתפסו יומה וניסו להעלות את הנושא לפני שהפך להיות כל כך מדובר".
בתחילה קיבל המאמר שורה של סירובים מכתבי עת אחרים, אך ד"ר זפרן לא בהכרח קושרת בין הסירוב להכחשת הפגיעות המיניות מצד אותם כתבי עת או להדרת ישראל מקהילת המחקר - כפי שדורשים חלק מהחוקרים וגם מהסטודנטים בימים אלו. "בסופו של דבר זה פורסם בעיתון מוביל. לקבל דחיות זה דבר מקובל. זכותו של עיתון לא לקבל ואני לא יכולה להגיד בצורה ברורה שהוא לא התקבל למקומות אחרים כי אנחנו ישראלים. המאמר פורסם בסופו של דבר ואנחנו שמחים על כך כי זה נותן עוד קול קורא לקהילה הבינלאומית. ארגון הבריאות העולמי כבר הגדיר את הפשיעה המינית כפשע מלחמה, אז אי אפשר לעשות איפה ואיפה ולקרוא למה שקרה פה התקוממות. המכתב קורא לקהילה הבינלאומית להכיר בפגיעות ב-7 באוקטובר כפשע מלחמה. זו מהות הקריאה. היה חשוב לנו להשמיע איזשהו קול. לא לשבת בחיבוק ידיים".
