אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי קשור בספר "100 שירים ראשונים". אני זוכרת את עצמי בגיל שש, ועוד קודם, יושבת על הספה עם אימא שלי, ויחד אנחנו קוראות ושרות. "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", אימא פנינה שרה את 'החגיגה נגמרת' של נעמי שמר, שיר שליווה אותי עוד שנים קדימה: היה טוב, היה טוב פחות, אבל היה את מחר - ואת השיר החדש הזה שבלב. 40 השנים שעברו מאז הוצאת הספר, ומופע ראשון לכבודו, הם הזדמנות טובה להקדיש לו, וגם לאימא הפרטית שלי, כמה מילים.
"מוזיקה מחברת בין הורים לבין ילדים, כבר דורות שלמים", אומרת תלמה אליגון רוז, אם לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים, ומי שקיבצה את שירי הילדות הללו יחד לספרים המוכרים. "השירים שנבחרו מלווים אותנו כבר שנים ארוכות, וימשיכו ללוות אותנו. אני גדלתי על הרבה מהשירים שמופיעים בספר, וגם היום הנכדים שלי שרים אותם איתי". אליגון רוז מדברת על השירים הידועים כמו 'קן לציפור' ו-'נד נד' של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, 'פיל פילון' של מרדכי זעירא, 'פזמון ליקינטון', 'שיר הגשם' ו'הדוב הצהוב' של לאה גולדברג, 'יש לי קוביות קטנות' ו'האוטו שלנו' של פניה ברנשטיין, 'נר לי' ו'חג פורים' של לוין קיפניס, שיריה של נעמי שמר ועוד עשרות שירים עממיים.
קראו עוד:
כתר של שירי הנצח
הספר המיתולוגי אמור היה להיקרא 'כתר של שירים' ולכלול 25 שירים. תלמה, שעבדה אז כעורכת מוזיקלית, שיתפה פעולה עם אסתר סופר ז"ל. "בחברת הקליטים שבה עבדתי הייתי אחראית על תחום ספרי הילדים, כך שהעולם הזה היה קרוב אליי", היא מספרת, "הצעתי לאסתר שנבחר 25 שירים, שיופיעו במקביל לתקליט, כך שהילדים יוכלו לקרוא ולהקשיב יחד. זה יצא מקסים, אבל לא בדיוק לפי התוכנית המקורית שלפיה סדר השירים הוא זהה, בספר ובתקליט.
"זה רבץ עליי, אבל ככה הגעתי לרעיון של 100 השירים", היא מוסיפה, "חיפשתי את שירי הנצח, את קאנון שירי הילדות שלנו. בארצות אחרות הרי יש שירים בני מאות שנים, רציתי שזה יהיה לנו גם פה. כשהגעתי להוצאת הספרים עם הרעיון, ודיברתי על כמה שהוא טוב, שאלו אותי, 'אם הוא כל כך טוב, למה שלא תוציאי אותו בעצמך לאור?', וכך אכן קרה".
כשאני שואלת את תלמה מתי היא הבינה שהספר הוא, בעצם, קלאסיקה, היא משיבה בביטחון: "אף שלא ידענו שהפרויקט יצליח עד כדי כך, כיוונו לכך שזו תהיה קלאסיקה. לפני שהספר יצא לאור ב-1981 לערך, התייעצנו עם הרבה אנשי מקצוע רלוונטיים כי ידענו שכך יהיה. היה ברור שהספר הוא אנתולוגיה מדויקת, שכל שיר בה הוא נכון".
אל תלמה ודניאלה גרדוש, שהייתה שותפה לפרויקט, הצטרף גם אביה של האחרונה - דוש (קָרִיאֵל גַרדוֹש) המאייר הידוע. "הוא בכלל לא עסק קודם באיורי ילדים, והוא עשה דבר מדהים ואינטליגנטי", אומרת תלמה, "תהליך העבודה היה חגיגה אחת גדולה. ההורים הכירו את השירים מהילדות - וזאת למעשה התרבות שלנו, הנכס התרבותי שלנו כחברה. הספר הזה הוא ממדורות השבט של ישראל, וזה דבר מאחד. אני יכולה להגיע לכל מקום, וכולם יכירו את השירים - הורים, ילדים, גננות, מורים, סבים וסבתות. אני כל כך שמחה ששימרנו את השירים האלה, אולי חלק מהם היו נעלמים אם לא היינו עושים זאת".
מצבת הילדות שלנו
לראשונה, ספר שירי הילדים הקלאסי הופך למופע בימתי - בהשתתפותם של שי צברי, נעם קליינשטיין, אבי גרייניק, שירן הוברמן ומאיה בלזיצמן. לכבוד המופע, והספר, הם מספרים בעצמם על זיכרונות הילדות המוזיקליים שלהם.
"אימא שלי שרה לי את 'דוגית נוסעת'", מספר המוזיקאי שי צברי, "אבל אני מת על 'פיל פילון', גם על 'נומי, נומי', שבמקרה שלי גם הזדהיתי איתו כי אבא שלי עבד במשמרות. השיר הראשון שאני שרתי לבני הבכור היה 'לילה' של שלום חנוך".
שירן הוברמן דווקא זוכרת את 'השפן הקטן': "תמיד היינו שרים אותו ומשחקים עם המנגינה של 'ליצן קטן שלי' משום שהן דומות זו לזו. אני זוכרת גם את השיר 'ידידי טינטן' של מרים ילן שטקליס, אפילו הייתה לי בובה שקראתי לה ככה - הייתי מספרת לה דברים ומדמיינת איתה עולמות. לפעמים אפילו הייתי שרה לה את 'אימא יקרה לי'. בלילה, איך לא, אימא שלי שרה לי את 'נומי נומי'. הכי קלאסי. היא שרה כל כך יפה. שיר אהוב עליי במיוחד הוא 'הפרח לפרפר'. מוזיקלית, המלודיה שלו מרגשת אותי מאוד, גם הסיפור הפשוט על מערכת היחסים בין פרח לבין פרפר, כמו שני אוהבים שמתביישים ומשחקים משחקי מחבואים".
גם דני רובס ונועם קליינשטיין זוכרים היטב את 'נומי נומי': "כבר דורות שמוזיקה מחברת בין הורים לבין ילדים, ולא משנה מה מתחולל בחוץ", אומר רובס, "השיר הזה, כמו 'פזמון ליקינטון' ועוד רבים אחרים, הוא מצבת הילדות שלנו. הורים - תמשיכו לשיר, לילדים וגם לעצמכם".
פסטיבל צלילי ילדות יתקיים בתאריכים 19 עד 21 בדצמבר, בתיאטרון חולון
