תופעת ההתמכרות, הידועה בעיקר בהקשרים של אלכוהול וסמים, התרחבה בעשורים האחרונים וכוללת גם התמכרויות התנהגותיות, כמו התמכרות למסכים, הימורים, ופעילויות או התנהגויות אחרות שגורמות להנאה, ומניעתן יוצרת מצוקה ודחף לשימוש חוזר. כעת, מחקר ישראלי חדש חושף סוג של התמכרות התנהגותית פחות מוכר ואף מפתיע – התמכרות לפעילות גופנית.
קראו עוד:
תוצאות המחקר, שנערך על ידי ד"ר דלית לב ארי, ראש מסלול פסיכולוגיית ספורט ופעילות גופנית באקדמית תל אביב יפו, מתפרסמות בימים אלה בכתב העת היוקרתי Journal of Eating Behaviour, והן מצביעות על כך שהתמכרות לפעילות גופנית, הנפוצה יותר בקרב גברים, קשורה לדפוסי התקשרות לא בטוחים הנקבעים כבר בילדות המוקדמת. לעומת זאת, אצל נשים התמכרות לפעילות גופנית בעיקרה שניונית ומקושרת להפרעות אכילה ובעיות בדימוי גוף.
האשם העיקרי: אי-זמינות הורית בגיל הילדות
המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 405 משתתפים, המתאמנים לפחות שנה ברציפות במינימום של ארבע שעות שבועיות, בהם 206 גברים ו-199 נשים בגילאי 78-18. החוקרים לב ארי, בלאט ושגיא בדקו התמכרות לפעילות גופנית והפרעות אכילה, וסוגים של הפרעות נפשיות המופיעות באחוזים גבוהים מאוד יחד (מושג המכונה בעגה המקצועית Comorbidity).
ד"ר דלית לב ארימיכל בנדקמדובר בסגנונות התקשרות פתולוגיים של חרדה והימנעות הקשורים לדמות המרכזית בילדותם (לרוב אם או אב). חרדה זו נובעת מכך שהדמות המרכזית בילדותם לא הייתה זמינה, דבר המצביע על אי-יכולת לסמוך על העולם, ועל פיתוח חרדת נטישה וחוסר אמון המלווים אותם לאורך חייהם.
קבוצה אחרת, הנמנעת, כוללת מבוגרים שבילדותם קראו למבוגר המרכזי, כמו לאמא, וזה לא נענה כי לא היה פנוי רגשית או פיזית. התקשרות נמנעת אופיינית לילדים שחוו נטישה בילדותם, כמו אלה שגדלו בבתי יתומים וקיבלו מענה לצרכים הפיזיים, אך לא זכו למענה רגשי, אהבה וחיבוק.
החוקרים מציינים, כי לכשישים אחוזים מהאוכלוסייה יש התקשרות בטוחה עם הדמות המרכזית המובילה בחייהם כתינוקות או ילדים, המסייעת להם ונמצאת עבורם בעת מצוקה או צורך אחר. התקשרות זו מלמדת אותם לבטוח באנשים אחרים וביכולת של עצמם להתמודד עם קשיים.
לפי ד"ר לב ארי, להתמכרות לפעילות גופנית אין תהודה רבה באופן יחסי, כנראה מכיוון שהיא פחות נפוצה ומקיפה בין אחוז לשלושה אחוזים מהאוכלוסייה. עם זאת, בקרב מתאמנים מקצועיים (כמו אלו המתחרים בתחרויות אולטרה מרתון ואיירון מן), כבר מדובר על בין עשרים וחמישה לחמישים אחוזים המכורים לפעילות גופנית.
עוד ציינה כי לא כל אדם בהכרח מכור, כאשר פקטור התלות בהתנהגות מהווה גורם מכריע: "מתמכרים לדברים שבהתחלה הם נעימים, ובהמשך מתפתחת תלות. אחד מהם הוא פעילות גופנית. היא ממכרת כמו כל דבר אחר. עם זאת, יש לציין כי אין קשר ישיר בין ההתמכרות לבין מספר שעות הפעילות: אדם אחד יכול לעסוק בפעילות גופנית עשרים שעות בשבוע ואחר רק חמש, כשהשני בלבד יוגדר כמכור. מדובר בעניין של תלות בהתנהגות מסוימת".
