בשיתוף אסטלס
תכיפות במתן שתן, תחושת דחיפות וקושי להתאפק, קימות בלילה לריקון שתן ולעיתים אף בריחת שתן לא רצונית - תסמינים אלו ואחרים יכולים להעיד על תסמונת השלפוחית הרגיזה. למעשה, כ-17 אחוז מהאוכלוסייה יסבלו מתי שהוא בחייהם מהתסמונת, המשפיעה באופן שווה על גברים ונשים. יחד עם זאת, היא מוכרת יותר בנשים שנוטות לפנות להתייעצות רפואית בשל תלונות אלו ולהיבדק יותר מאשר גברים.
"היות שתסמיני המחלה אינם ספציפיים ותחושת דחיפות במתן שתן יכולה לנבוע גם מסיבות אחרות, כמו, למשל, זיהום בדרכי השתן, מחלת אבנים בדרכי השתן, גידולי שלפוחית ועוד, במקרה שקיימים התסמינים לעיל נמליץ לשלוח את
המטופל לבדיקות שיאבחנו סופית את המחלה", אומרת ד"ר שירה חתומי, מנהלת המחלקה האורולוגית במרכז לרפואה יועצת של קופ"ח כללית, ב"מגדל המאה" בתל אביב.
"התסמונת מהווה ביטוי להפרעה שנוצרת במנגנון ההשתנה התקין של הגוף, מצב בו השלפוחית מתכווצת באופן לא רצוני עקב הפרעה בפעילות החשמלית של שריר השלפוחית. אם באופן נורמלי שלפוחית השתן מכילה עד כ-400-500 מ"ל שתן עם תחושת מלאות הדרגתית, במצב של שלפוחית רגיזה ישנה התכווצות יתר גם כשיש תכולה קטנה יותר."
מה הם גורמי הסיכון למחלה?
"גיל מבוגר (למרות שגם צעירים סובלים מהמחלה), חוסר באסטרוגן אצל נשים מבוגרות, מחלות כמו סוכרת והשמנת יתר, והגדלה שפירה של הערמונית.
כיצד נקבעת אבחנת המחלה?
"מטופל שמגיע עם תלונות של שלפוחית רגיזה יכול לפנות לרופא המשפחה שלו או להתייעץ עם רופא אורולוג ישירות. לרוב יומלץ בתחילה למלא 'יומן התרוקנות' בו המטופל ירשום את כמויות השתייה היומית, כמויות ההשתנה ותדירותן.
"כמו כן, יבוצעו בדיקות דם בסיסיות, אולטרסאונד של דרכי השתן, ובמקרים שיצדיקו זאת גם בדיקת אורודינמיקה הבוחנת את תפקוד שלפוחית השתן, הסוגרים והשופכה.
"כאן חשוב לציין כי ישנם 'דגלים אדומים' שעם הופעתם צריך לבדוק שלא מדובר בגידול או אבן שחוסמת את דרכי השתן. לדוגמה, שתן דמי, אירועים חוזרים של דלקות בדרכי השתן, כאבים וצריבה ממושכת במתן שתן. אם אלו מופיעים בתלונות ובשלב האבחנה, יבוצעו כמובן בדיקות נוספות וטיפולים בהתאם לצורך ".
כיצד מטפלים בתסמונת?
"הטיפולים נחלקים לשמרניים, תרופתיים ופולשניים. הגישה השמרנית כוללת מניעת גירוי יתר לשלפוחית באמצעות שינוי הרגלי שתיית משקאות אלכוהוליים או כאלה המכילים קפאין. ככל שהמטופל יצמצם אותם למינימום כך תכיפות מתן השתן תרד. פעולה נוספת היא אימון השלפוחית שמטרתו להעלות את משכי ההתאפקות בעזרת תרגול שרירי רצפת האגן ושימוש בטכניקות מניעת דחף, כגון בליעת רוק/מעט מים והסחת דעת רגעית.
מהו הסל התרופתי המוצע לחולי התסמונת?
"התרופות הנפוצות הניתנות לטיפול בשלפוחית רגיזה הן תרופות אנטי מוסקריניות, הגורמות לחסימה של הקולטנים המוסקריניים בדופן שלפוחית השתן וכך מעכבות את התכווצויות שריר השלפוחית בזמן שלב המילוי.
"בשנה שעברה נכנסה לסל התרופות הממלכתי תרופה המבוססת על מנגנון פעולה שונה משל תרופות אלה, המשפיעה על קולטנים מסוג בטא 3 המצויים אף הם בשריר השלפוחית, שהפעלתם משפרת את הרפיית השלפוחית. ניתן לשלב את התרופות משתי הקבוצות וכן לשלבן יחד עם טיפולים משלימים מהגישה השמרנית להשגת תוצאות מקסימליות.
"גישת הטיפול השלישית היא השיטה הפולשנית שכוללת הזרקת חומרים ישירות לשריר השלפוחית או השתלת קוצב סקראלי בעמוד השדרה התחתון. הקוצב גורם לגירוי עצבי שמוליך אימפולסים חשמליים אל חוט השדרה ועל ידי כך נמנעת ההתכווצות הבלתי רצונית של שריר השלפוחית. גישה זו לרוב תוצע למטופלים שאינם מגיבים לטיפול שמרני או תרופתי."
מה חשוב שאנשים יידעו על תסמונת השלפוחית הרגיזה?
"שיש לה טיפול יעיל ולא צריך לסבול ולהתייחס אליה כגזירת גורל. לצערי, מי שחווה תלונות אלה, ובמיוחד גברים נמנעים מלגשת לרופא בגלל מבוכה. תסמונת השלפוחית הרגיזה, כשאינה מטופלת, עלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים. הסובלים ממנה משנים את אורחות חייהם, נמנעים מפעילויות באזורים בהם אין שירותים ומנסיעות ארוכות, חווים עייפות כרונית שמובילה למתחים, בעיות ריכוז ואף לירידה קוגניטיבית במקרים חמורים.
4 צפייה בגלריה
התסמונת יכולה להשפיע על השינה, מה שיוביל לפגיעה קשה יותר באורח החיים
(צילום: shutterstock)
"חולים מבוגרים יותר סובלים ממשית מהפרעות שינה שעלולות לסכן אותם בנפילה ושברים או במקרי קיצון לגרום לתמותה. הבושה והמתח מפריעים גם הם לאורח החיים ומקשים על התנהלות חברתית. רבים לא מקבלים טיפול ו'סובלים בשקט', וחבל כי יש מה לעשות."
בשיתוף אסטלס
