הנה תיאור קליני יבש של מיגרנה: כאב ראש עז ופועם, מלווה בבחילות, הקאות ורגישות לאור ולרעש, הנמשך כמה שעות או ימים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
והנה תמונה מלאה ומדויקת יותר: תחושה של כאב קשה והולם המתעצם סביב העין שלי, תהייה מה היה הטריגר הפעם, בליעה מהירה של האקסדרין היקר שלי (שילוב של אצטמינופן, אספירין וקפאין), בתקווה שיספיק להיספג בגוף לפני שאתחיל להקיא. ויש את הסטת הווילון, ההתכרבלות במיטה, הגיחה לשירותים כדי להקיא את נשמתי. אני לא אדם דתי, אבל במהלך המיגרנות הקשות ביותר שלי ייבבתי אל היקום, לוחצת את כפות ידיי לצידי ראשי, מתחננת להקלה.
זה אולי נשמע מלודרמטי, אבל דעו לכם: מיגרנות הן דבר מאמלל. הן מאמללות כ-40 מיליון אמריקאים, רובם נשים, אם כי התסמינים המדויקים וחומרתם משתנים בין הסובלים. עבור כרבע מהם (ואני בתוכם), הסימנים המקדימים יכולים להיות הופעת הילה, כולל כתמים עיוורים, עקצוצים, חוסר תחושה ובעיות דיבור (מה שעשוי להידמות לתסמיני שבץ - ואלה מביניכם שחווים תסמינים כאלה מבלי שתהיה להם היסטוריה של מיגרנות צריכים לפנות במקרה כזה לטיפול רפואי מיידי). לאחר שהכאב החזק ביותר חולף, רבים חווים בסיום ההתקף את מה שמכונה "הנגאובר של מיגרנה", וכולל תשישות, בעיות ריכוז וסחרחורת.
כיום חווים הסובלים ממיגרנות פרדוקס מסוים. במובנים מסוימים האופק נראה בהיר (רק בבקשה, לא בהיר מדי): אף שעדיין אין תרופה, יש יותר טיפולים מאי פעם, וחוקרים מגלים עוד על מה מעורר מיגרנה, עם תוצאות מפתיעות. "זו תקופה מאוד מרגשת ברפואת כאבי ראש", אומרת מיה מינן, נוירולוגית ומי שעומדת בראש המחקר על כאבי ראש במרכז הרפואי NYU Langone.
"שימי קרחום על העורף שלך ואחרי 15 דקות החליפי לכרית חימום, וחוזר חלילה", אמר סטיבן זילברשטיין, מנהל מחקר לכאבי ראש. "זה יעביר את המיגרנה". הוא סיפר שחוקרים מפתחים מכשיר שיעשה זאת, אבל גם הדרך המיושנת יעילה
אולם דומה שההתלהבות בתוך הקהילה הרפואית אינה עולה בקנה אחד עם המתרחש בשטח, על "רצפת הייצור" (ואגב, רצפה היא מקום נעים וקריר ללחוץ עליו את הלחי בזמן התקף). הסובלים ממיגרנה מבטלים תוכניות ומרגישים אשמה על כך. הם מתקשים לתפקד כהורים. הם לוקחים ימי מחלה, ואם אינם יכולים - הם מעבירים את יום העבודה כמו זומבי. בסקר משנת 2019, כ-30% מהמשתתפים הסובלים ממיגרנה אפיזודית (התקפים הקורים פחות מ-15 ימים בחודש) אמרו שההפרעה השפיעה לרעה על הקריירה שלהם. דברים דומים אמרו גם כ־58% מהסובלים ממיגרנה כרונית (התקפים הקורים יותר מ-15 ימים בחודש).
מיגרנות עדיין אינן מובנות מספיק, כולל על ידי האנשים שמתמודדים איתן. "עדיין אין לנו הבנה מלאה של מה בדיוק גורם למיגרנה, ומדוע אנשים מסוימים סובלים יותר מאחרים", אומרת אליזבת לודר, רופאת כאבי ראש בבית החולים Brigham and Women’s בבוסטון, ופרופסור לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של הרווארד. למרות התקדמות מדעית, קמפיינים להעלאת מודעות ותזכורת מתמדת שמיגרנות הן הפרעה נוירולוגית ולא "רק כאבי ראש", במקרים רבים הן עדיין לא יזכו לטיפול הרפואי המתאים. כך שאולי זה הזמן הטוב בהיסטוריה לחלות במיגרנות, אבל זה ממש לא מרגיש כך.
5 צפייה בגלריה
מיגרנות עדיין אינן מובנות מספיק, כולל על ידי האנשים שמתמודדים איתן
(צילום: shutterstock)
נראה שמאז שלבני אדם יש מוח, יש להם מיגרנות. כפי שטוענת ההיסטוריונית קתרין פוקסהול (Foxhall) בספרה "Migraine: A History" משנת 2019: "עדויות רבות מצביעות על כך שלכל אורך התקופה הקלאסית, ימי הביניים והתקופה המודרנית המוקדמת, מיגרנה התקבלה ברצינות בספרות הרפואית ובספרות הלא מקצועית גם יחד, כהפרעה חמורה המחייבת טיפול מהיר ומתמשך". רק במאה ה-18, כשאנשי מקצוע רפואיים הכניסו את המיגרנות לסל "ההפרעות העצביות" לצד היסטריה, הן "החלו להיתפס כמאפיין של רגישות יתר, נשיות, מאמץ יתר וכן כישלון מוסרי ואישי". החיבור הזה נותר, אומר סטיבן זילברשטיין, מנהל המרכז לכאבי ראש באוניברסיטת תומס ג'פרסון. כאשר זילברשטיין רק החל את הכשרתו, בשנות ה-60, "אף אחד לא דיבר על מיגרנה בבית הספר לרפואה", הוא אומר. רופאים עדיין האמינו שמיגרנות הן "הפרעה של נשים נוירוטיות".
השנים האחרונות בתחום רפואת המיגרנה הרגישו שוב כמו שנות ה-90. בשנת 2018 אישר ה-FDA זריקה חודשית המונעת מיגרנות באמצעות ויסות CGRP, נוירוטרנסמיטר שידוע כי רמתו עולה במהלך התקפים. בניסוי קליני שנערך, 40% מהאנשים עם מיגרנות כרוניות חוו ירידה של 50% בימי המיגרנה החודשיים בעקבות הטיפול
הטיפולים התרופתיים הראשונים למיגרנות הופיעו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ולמעשה התגלו כמעט במקרה: רופאים גילו שארגוטמין, תרופה המשמשת לגירוי התכווצויות בלידה ולשליטה בדימום לאחר הלידה, הקלה לפעמים על מיגרנות (היא עלולה לגרום גם לכאב, לחולשת שרירים ובמינונים גבוהים מספיק לנמק מסוג גנגרנה; כמה מחקרים מאוחרים יותר מצאו שהיא טובה רק במעט מפלצבו). התרופה כיווצה כלי דם במוח, ולכן הרופאים הניחו שמיגרנה היא הפרעה של כלי דם, וכי התסמינים נגרמים עקב שינויים בזרימת הדם וכלי דם דלקתיים. בשנות ה־60, רופא שחקר את היעילות של תרופה ללב הבחין שאחד ממשתתפי המחקר חווה התקפי מיגרנה בתדירות נמוכה יותר מאשר בעבר; עשור לאחר מכן ה־FDA יאשר את אותה תרופה כחלק מסוג חדש של תרופות בשם חוסמי בטא, שישמשו כטיפול מונע. מחקרים שנעשו בעשרות השנים שחלפו מאז האישור מצאו כי חוסמי בטא עזרו לכרבע מהמשתתפים להפחית במחצית את ימי המיגרנה החודשיים שלהם, בהשוואה לירידה של 4% בקרב המשתתפים שנטלו פלצבו.
המצב השתנה בשנות ה-90, עם הופעת סוג חדש של תרופות שיוצרו במיוחד עבור מיגרנות - טריפטנים. טריפטנים היו לרוב יעילים ומהירים יותר בהקלה על כאבי מיגרנה מאשר תרופות קודמות, אם כי ההשפעה הייתה קצרה יותר. בערך באותו זמן, מחקרים גנטיים גילו כי מיגרנות הן לרוב תורשתיות. בינתיים, טכנולוגיית הדמיית מוח חדשה אפשרה לחוקרים לצפות במיגרנות בזמן אמת. הם גילו כי אף שכלי דם עלולים להפוך דלקתיים במהלך התקף ולתרום לכאב, מיגרנה היא לא רק הפרעה של כלי דם. הכאוס מגיע מתוך מערכת העצבים: ההשערה הטובה ביותר של מדענים היא שהעצב הטריגמינלי, המספק תחושה בפנים, מקבל גירוי שגורם לתאים במוח לשחרר נוירוטרנסמיטרים המייצרים כאבי ראש. מה בדיוק גורם לעצב גירוי? עדיין לא ברור.
השנים האחרונות בתחום רפואת המיגרנה הרגישו שוב כמו שנות ה-90. בשנת 2018 אישר ה-FDA זריקה חודשית המונעת מיגרנות באמצעות ויסות CGRP, נוירוטרנסמיטר שידוע כי רמתו עולה במהלך התקפים. בניסוי קליני שנערך, 40% מהאנשים עם מיגרנות כרוניות חוו ירידה של 50% בימי המיגרנה החודשיים בעקבות הטיפול. בהמשך הגיעו עוד תרופות דומות; ליידי גאגא, חולת מיגרנה ותיקה, הופיעה בקיץ בפרסומת לגלולה חוסמת CGRP של חברת פייזר, ומנכ"ל פייזר השיק החודש קמפיין שנועד להעלות מודעות למיגרנה. ישנן ראיות מוצקות שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטכניקות הרפיה המותאמות למיגרנה יכולים להועיל כשהם נעשים כחלק מתוכנית טיפול מקיפה. ה-FDA אישר גם כמה אביזרים של מכשור לביש, שנועדו למתן מיגרנות באמצעות גירוי חשמלי קל. בשנה שעברה החליט ה-FDA להאיץ את פיתוחו של מכשיר הפולט נשיפות אוויר עדינות לתוך האוזן של המשתמש.
גם בימים אלה החוקרים ממשיכים לרשום התקדמות בזיהוי מעוררי מיגרנה. מומחים מסכימים על רבים מהטריגרים הנפוצים, כמו דילוג על ארוחות, שינה מועטה מדי, שינה מרובה מדי, מתח, נפילת מתח, וכן שינויים הורמונליים הקשורים למחזור החודשי או לגיל המעבר. יש גם הבנה שכמה מהאמונות הישנות לגבי טריגרים הן שגויות לחלוטין. כך למשל, מונוסודיום גלוטומט כנראה אינו גורם למיגרנות, ושינויים בלחץ האוויר אינם גורם כה נפוץ כפי שאנשים הסובלים ממיגרנות נוטים לחשוב.
למעשה, חלק מאותם טריגרים חשודים אינם אלא סימנים למיגרנה מתקרבת. רוב הסובלים ממיגרנה חווים את מה שמכונה "השלב המקדים". הוא יכול להימשך כמה שעות או ימים לפני שכאבי ראש מתחילים, ויש לו קבוצת תסמינים משלו, כמו למשל חשק עז לאכול. המלצה ידועה לסובלים ממיגרנות היא להתרחק משוקולד, אבל אם יש לכם חשק עז לחטיף שוקולדי, ייתכן שהמיגרנה כבר בדרך, בין אם תאכלו אותו או לא. "כשחוטפים את כאב הראש מאשימים את השוקולד - אף שהמיגרנה הייתה שם קודם וגרמה לכם לאכול את השוקולד", אומר זילברשטיין. "אני תמיד אומר לאנשים, אם אתם חושבים שאתם בדרך לפתח מיגרנה, תאכלו חטיף שוקולד... סביר שזה יעשה לכם יותר טוב מאשר רע".
ההמלצה של זילברשטיין נשמעה לי כמו חילול קודש מוחלט. כמעט כל עמוד שאלות נפוצות בנושא מיגרנה הוביל אותי להאמין ששוקולד הוא טריגר חסר רחמים. אולי לא הייתי צריכה להסתמך על הנחיות כלליות מהאינטרנט (אף שהגיעו ממוסדות רפואיים בעלי מוניטין), אבל פניתי לאינטרנט משום שלא עלה בדעתי שהמיגרנות שלי מצריכות פנייה למומחים. על פי הקרן האמריקאית למיגרנה, רוב האנשים הסובלים ממיגרנות מעולם לא התייעצו עם רופא כדי לקבל אבחון וטיפול נכונים.
סקרים מהעת האחרונה הצביעו על מגוון סיבות לכך שאנשים נמנעים מלפנות למומחה רפואי: הם חושבים שהמיגרנה שלהם לא מספיק גרועה, הם חוששים שהתסמינים שלהם לא יתקבלו ברצינות או שהם לא יכולים להרשות לעצמם את הטיפול. תרופות המניעה החדשות והמדוברות במיוחד "יקרות מאוד, מה שמרחיק אותן מהישג ידם של חלק מהאנשים שהכי זקוקים להן", אומרת לודר. בשנת 2018, כאשר חוסמי ה־CGRP המפורסמים יצאו לשוק, העיתונאית ליבי ווטסון, בעצמה חולת מיגרנה ותיקה, ראיינה חולי מיגרנה שעל פי עדותם היו בעלי הכנסה נמוכה, וגילתה שרובם כלל לא שמעו על התרופה החדשה.
5 צפייה בגלריה
"אני תמיד אומר לאנשים, אם אתם חושבים שאתם בדרך לפתח מיגרנה, תאכלו חטיף שוקולד''
(צילום: shutterstock)
גם עבור אלה שיכולים להרשות לעצמם לרכוש את התרופות, הטיפולים אינם מבטיחים הקלה. מחקר שנערך לאחרונה הראה שעד 40% מחולי המיגרנה אינם חווים ירידה בכאב בעקבות הטיפול בטריפטנים או שתופעות הלוואי הן בלתי נסבלות. מומחים עדיין מנסים להבין מדוע אותו טיפול עשוי לעבוד מצוין עבור אדם אחד ולא לעזור כלל אצל אחר, אומרת מינן. חלק מהמטופלים מגלים שעם הזמן התרופות מפסיקות לעזור להם או שהן מגיעות עם תופעות לוואי קשות מכדי לדבוק בהמשך השימוש, כגון סחרחורת ויותר בחילות.
בעיות אלו נותרו בלתי פתורות, בין השאר בגלל מחסור במחקר. בדומה למצבים רפואיים אחרים שפוגעים בעיקר בנשים, גם מיגרנות זוכות ל"הרבה פחות מימון ביחס לקושי שהן מסבות לאוכלוסייה בארה"ב", דיווח קרי סמית במגזין Nature במאי. בד בבד, רופאים רבים אינם מודעים מספיק למחקר הקיים: מחקר משנת 2021 על רופאים שאינם מומחים למיגרנה מצא כי ל־43% מהם היה "ידע מועט" על התסמינים והניהול של הבעיה הרפואית, ורק 21% היו מודעים לקיומם של טיפולים ייעודיים. מומחים נוטים להחזיק בהרבה יותר ידע, אבל בהצלחה לכם בקביעת התור: באמריקה יש מעט מדי רופאים לכאב ראש, ובאזורים הכפריים אפילו פחות.
רבים מהסובלים ממיגרנות, כולל אותי, מסתמכים על משככי כאבים ללא מרשם. לפני שנים, רופא המשפחה שלי רשם לי תרסיס טריפטני לאף. הוא יצר טעם לוואי נוראי והחמיר את הפעימות בראש. ויתרתי עליו אחרי כמה ניסיונות וחזרתי בשמחה לאקסדרין שלי. עד לעבודה על הכתבה הנוכחית, לא ידעתי שבשימוש יתר, תרופות ללא מרשם יכולות לגרום אפילו ליותר התקפים.
יש אנשים שמסתדרים עם תרופות ביתיות. העיתונאית קייטי שניידר, שסובלת בעצמה ממיגרנות, מכנה זאת "ארון תרופות הקוריוז"; אחת המרואיינות שלה סיפרה שהיא גומעת פחית קולה קרה ברגע כשהיא מרגישה שהתסמינים מתחילים להופיע. כאשר הטריפטנים וכל שאר הטריקים נכשלים, יש שמנסים למנוע מיגרנות על ידי הימנעות מטריגרים. לא להישאר ערים עד שעה מאוחרת, וגם לא לישון הרבה מדי. לא לשתות יין אדום ולא לזלול חטיפים. אסטרטגיית ההימנעות "מפריעה לאיכות חייהם במקרים רבים", אומרת לודר, וכנראה גם לא עוצרת את ההתקפים. הניסיון למצוא סיבה ותוצאה הוא חסר תוחלת, מכיוון שרוב המיגרנות נגרמות על ידי יותר מטריגר אחד, מסבירה מינן. אנשים בסופו של דבר מוצאים עצמם מפנימים את הרעיון של המאה ה־18, שמיגרנות הן כישלון אישי ולא מחלה – ותשובות לשאלות נפוצות בנושא מיגרנה מנציחות את המיתוס הזה בכך שהן מייעצות לסובלים לחיות חיים סגפניים.
התפיסות השגויות סביב מיגרנה, בשילוב עם חוסר הנראות של ההתקפים, הופכים את ההפרעה לכזו שקל להצמיד לה סטיגמה. מחברי סקירה משנת 2021 מצאו שבהשוואה לאפילפסיה, שהיא הפרעה נוירולוגית עם ביטוי גופני, "אנשים עם מיגרנה כרונית נתפסים כפחות אמינים, כמי שלא מתאמצים מספיק ובעלי סיכוי גבוה יותר להיתפס כמתנשאים". אולי זו הסיבה לכך שרבים מרגישים את הלחץ לא לתת למיגרנות להשבית אותם. על פי ההערכות, מיגרנות אחראיות ל־16% מהמקרים של נוכחות לא מתפקדת בעבודה (presenteeism) במשק האמריקאי.
לפני שהתחלתי לעבוד על הכתבה הזו, מעולם לא חשבתי לקרוא למיגרנות שלי הפרעה נוירולוגית, ובוודאי שלא הפרעה "מתישה", כפי שמכנים אותה מינן ומומחים אחרים. מיגרנות היו הדבר הזה שאני חיה איתו כבר יותר מעשור, והסתגלתי אליו בצער כחלק מהקיום שלי. אני והאקסדרין שלי לנצח, צולחים את הימים המבוזבזים ביחד. ההתקפים החלו בשנות העשרה המאוחרות שלי, בערך באותו זמן שבו האפילפסיה שממנה סבלתי בילדות נעלמה באופן מסתורי. מעולם לא קיבלתי הסבר להתקפים שלי, למרות שנים של נטילת תרופות יומיות ואין-ספור בדיקות אא"ג. נוירולוג אמר לי פעם שאולי יש קשר בין השניים, אבל הוא לא ידע לומר בוודאות; מחקר הראה שאנשים הסובלים מאפילפסיה נוטים יותר לחוות מיגרנות, כך שהנחתי שפשוט יש לי מוח מעט מקולקל, שנוטה לקצר אלקטרוכימי.
כל המומחים שדיברתי איתם לצורך הכתבה נחרדו בנימוס כשסיפרתי להם על המיגרנות שלי, ועל האופן שבו אני מטפלת בהן. הבטחתי להם שאקבע תור למומחה. לפני שסיימנו את שיחת הטלפון, זילברשטיין נתן לי טיפ. "שימי קרחום על העורף שלך ואחרי 15 דקות החליפי לכרית חימום, וחוזר חלילה", אמר. "זה יעביר את המיגרנה". הוא סיפר שחוקרים מפתחים מכשיר שיעשה זאת, אבל גם הדרך המיושנת יעילה. מכיוון שבשלב זה ארון תרופות הקוריוז שלי כמעט קורס והצירים חורקים מרוב שימוש, ומכיוון שבין כה וכה החלטתי לארגן מחדש את חיי המיגרנה שלי, אנסה גם את זה.
