היום ובשמונת הימים הבאים נעמוד לא פעם בצומת אכזרי שבין שני מסלולים מנוגדים. מצד אחד, התשוקה למשהו אסור (סופגניה, לביבה, או כמה מכל סוג) ומנגד, הרצון שלנו לשמור על עצמנו ועל עקרונותינו, על השליטה העצמית שלנו, על המשקל.
רובנו, נפריז קצת (או הרבה) ונתייסר מכך.
אז, איך אתם עם הפרזה? מרשים לעצמכם לפעמים להפריז קצת (או הרבה)? לצאת מהקווים? להיות ילדים רעים? לעשות משהו לא ראוי ולא שקול ולא נכון, או ממש לא ולא? ומה קורה לכם כשאתם מפריזים? זה חורבן הבית? או רק ב"קטנה"? ומתי מגיעים הבלמים שלכם? רק כשנתקעתם עם הראש בקיר? או אולי כמה תחנות לפני?
לרוב, אנחנו לא אוהבים לראות את "דיוקננו המפריז" במראה. אנחנו מעדיפים לחשוב על עצמנו כעל אנשים בעלי שליטה עצמית, ככאלה שמנהלים את העסק. כדי לשמור על הדיוקן הראוי הזה, אנחנו לרוב מקפידים לא לספר לעצמנו על המתרחש. מסתירים את ההפרזה גם מעצמנו.
לעוד טורים של שירלי יובל-יאיר:
לכל הטורים של שירלי יובל-יאיר - לחצו כאן
הבחירה להפריז היא שלנו
כשהילדים שלי היו קטנים, שלחתי אותם פעם בשבוע לצהרון בשכונה. זה היה מקום קסום, מין חצר גרוטאות כזו שהילדים התרוצצו בה בחופשיות, ממש ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הילדים מאוד אהבו ללכת לשם, ודי מהר הבנתי את הסיבה, אחרי שהם סיפרו לי על הריטואל של הקינוח בסוף ארוחת הצהריים. הם תיארו איך בסוף כל ארוחה הגננת נעמי מוציאה להם פתי בר ושוקולד השחר למריחה, ואז מגישה לכל ילד בתורו ושואלת - "כמה שוקולד אתה רוצה על הפתי בר? רגיל או בהפרזה"? אם ילד ביקש בהפרזה היא מרחה לו כמויות גדולות במיוחד תוך שהיא מפזמת: "הנה בהפרזה ליהלי…הנה בהפרזה לגילי".
הילדים סיפרו לי את זה מאושרים עד הגג, בעיקר מכמויות השוקולד החופשי (מה שבבית לא ממש התאפשר להם) ואני נשארתי לתהות על ההצעה המוזרה הזו של נעמי. מה פתאום לאפשר לילד להגזים ככה עם שוקולד? תראו לי ילד שמציעים לו רגיל או בהפרזה בענייני מתוק, והוא יבחר בגרסה הבוגרת, המאופקת, זו שחושבת על נזקי העתיד ולא על נהנתנות הרגע הנוכחי?
וכך למחרת, מעוצבנת קלות על הגננת, ניגשתי לברר איתה את הסוגיה. לנוכח השאלה שלי, "הייתכן שהיא מאפשרת לילדים שלי לבחור בשוקולד בהפרזה?", לא רק שהיא לא ניסתה למחות על ההאשמה, נהפוכו, ענתה בהתלהבות. "כן!!! אני נותנת להם את האופציה לבחור גם בהפרזה, אבל לפחות לדעת שהם אוכלים עכשיו בהפרזה. אני רוצה שיזכרו את זה בזמן שהם מגזימים".
"למדתי עם השנים, שאם אני מפריזה קצת, אני יכולה לתקן. אם אני מודעת לטעויות שלי, לחטאים, לנזקים - תוך כדי תנועה, יש גם סיכוי לעצור את הרכבת הדוהרת הזו לפני שהמחירים גדולים מדי"
אני זוכרת את עצמי נדהמת מתשובתה (וחושבת שהילדים שלי בכלל לא מוטרדים מהעובדה שהם מגזימים עם הסוכר) אבל הרעיון הזה המשיך לעניין אותי, האפשרות לבחור לעשות משהו מזיק, אבל לרשום לעצמך על לוח המודעות הפנימי שלך - שעכשיו הפרזת.
הרעיון הזה חזר אליי עם השנים ועזר לי. גיליתי שאם אני כבר מפריזה (כי לפעמים זה כיף), כדאי שאני לפחות אגיד את זה לעצמי, בלי הכחשות. וגם למדתי עם השנים, שאם אני מפריזה קצת, אני יכולה לתקן. אם אני מודעת לטעויות שלי, לחטאים, לנזקים - תוך כדי תנועה, יש גם סיכוי לעצור את הרכבת הדוהרת הזו לפני שהמחירים גדולים מדי. והוספתי לעצמי משפט פנימי שלפעמים אני מפעילה אותו. "אז תפריזי קצת ותתקני!".
לנקות את הרעלים מחיינו
המחשבות על מערכת היחסים שלנו עם "רעלים" בחיינו, עם הפירות האסורים והמתוקים - ועם האפשרות ללמוד לנקות את המערכת, להיגמל, לרפא את עצמנו - עומדות במוקד השיחה שקיימתי בפודקאסט שלי עם אומינה. (האזינו לפודקאסט בראש הכתבה)
אומינה, שרכשה את השכלתה במכון לתזונה משולבת בניו יורק, עוסקת בתהליכי ניקוי רעלים ומקדמת בארץ את המודעות ל"מזונות העל" - הסופר פודס, מזונות טבעיים, בעלי יכולות ריפוי והזנה גבוהים.
בנוסף, היא גם בוגרת של מסעות חובקי עולם ותרבויות. של חיים שנעים על הקו שבין הבית שלה בקוסטה ריקה, לבית שלה בישראל. בסיפור חייה, בוודאי בשנים הראשונות, היו לא מעט הפרזות. ובגירסה הבוגרת והאחראית שלה - היה הרבה תיקון. היא מהאנשים שאוהבים חוויות קצה, ואפילו זקוקים להן כדי להרגיש חופש וחיוניות.
כשהייתה צעירה חוויות הקצה שלה היו לא מבוקרות, מסוכנות לפעמים, ועשו גם נזק. בגיל עשרים וקצת היא התחילה לשלם על ההפרזות האלה, ובגדול. כשהגוף צעק, כשמערכת העיכול שלה קרסה, היא הבינה שמשהו עמוק מאד חייב להשתות ויצאה למסע חיים של ריפוי ושיקום המערכות. היום היא מלמדת עשרות אלפי אנשים איך לנקות רעלים.
בשיחה שלנו אנחנו מדברות על שנות ההפרזה, צבירת הרעלים, על קריסת המערכות ועל התיקון והריפוי שהגיע בעקבותיהם. בחיים של אומינה כיום - אין יום שמתחיל בלי שייק שיוצא מתוך הבלנדר, ואל הבלנדר הזה היא חוזרת להטענה מחודשת שוב ושוב.
אנחנו מדברות ומנסות להבין מה הם הרעלים המרכזיים שאפשרי וחשוב לנקות מגופנו ומחיינו, מה הם מזונות הסופר פוד? איזה מהם כדאי לכם להכניס ליומיום שלכם, ולמה כדאי להתחיל להוסיף דברים טובים ליומיום שלכם, ואז להוריד בהדרגה את המזיקים השונים.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
