כששובל דיין הייתה בת ארבע בערך, אמה טניה שמה לב למבנה האוזניים הבולט שלה, "אני זוכרת שהתלבטתי אם זה משהו שיציק לה או שממילא השיער הפזור יסתיר והיא תתעלם מהמראה המעט חריג". אבל כבר בכיתה א', סירבה הילדה לתסרוקת קוקו. בבוקר אספתי לה את השיער ובצהריים היא שבה מבית הספר בשיער פזור. כשעלתה לג', היא ביקשה שאצמיד את האוזניים עם פלסטר כי הן בולטות מדי".
מה שהאם טניה לא ידעה הוא שבתה, ילדה חברותית ומקובלת, נפלה קורבן לשיימינג אכזרי כמו שרק ילדים יודעים. "שובל הייתה בחוג לריקודים והבנות בשורה שאחריה היו לועגות לה שהאוזניים שלה מסתירות להן. היא ספגה עלבונות וכינויי גנאי ישירים 'את פיל דמבו', שגרמו לה לעזוב את החוג. בשלב הזה הבנתי שזהו, עד כאן, לא אתן לילדה שלי לסבול יותר והתחלתי להתעניין בניתוח להצמדת אוזניים".
לפני שנה, כששובל הייתה בת תשע, בחופש הגדול שבין כיתה ג' ל-ד', היא עברה את הניתוח וחזרה לחייך. בדרך לשולחן הניתוחים עברה את כל הבירוקרטיה המיותרת מצד קופת החולים. "בהתחלה סירבו לממן את עלות הניתוח בנימוק שהוא קוסמטי. הסכמתי עם ההגדרה אבל הסברתי שיעילותו היא בעיקר נפשית כיוון ששובל במצוקה, ואז עברו לנימוק השני שהילדה סובלת מבעיות רגשיות והפנו אותה לפסיכיאטר. לא ויתרתי", מתארת האם את ההתנהלות מול סרבנות הקופה.
חזרתי ואמרתי שהילדה מתעסקת סביב האוזניים שלה כל הזמן, במקום שתתעסק במה שילדים בגילה מתעסקים וגם זה לא עזר. אבל הייתי נחושה ובכל יום חזרתי להטריד את המזכירה ולהציל את מצבה הנפשי של הילדה. עד שבאחד הימים, כשכבר עלה לי עד מעל הראש, התקשרתי ואמרתי לה שאנחנו גרים בקומה 13. אני בעבודה ושובל לבד בבית, ואיימתי שאם הילדה תעשה משהו לעצמה, זה יהיה על המצפון של המזכירה".
בתוך זמן קצר התקבלה ההפניה הנכספת למרפאה לכירורגיה פלסטית בבית החולים קפלן. "הגענו לרופאה והתרשמתי מאוד מהפתיחות שלה ומהאופן הברור שבו תיארה את מהלכי הניתוח וההחלמה אבל נאלצנו לחכות שנה בגלל התורים ארוכים".
חמישה חודשים אחרי שנותחה והתוצאה המיוחלת המשיכה עדיין להשתפר, הקפידה שובל להסתובב בשיער פזור. "אבל מאז שהגיע יום המהפך היא הולכת רק בשיער אסוף מתוח בג'ל לקרקפת. מאז הניתוח היא נפתחה והשתפרה מאוד חברתית". צפו בשובל בדרך לניתוח:
שובל דיין
מערכת החינוך לא תמיד מחבקת מהלכים קוסמטיים בקרב ילדים כפי שעולה מדברי הרכזת. "היא כנראה לא ראתה בעין יפה את הניתוח ושאלה אותי 'ואם מחר היא תרצה ניתוח אף?' עניתי לה 'אז נעשה ניתוח אף'. כל מה שישפר לבת שלי את הביטחון העצמי כשר. עליתי לארץ מאוקראינה בגיל עשר וההורים שלי נלחמו על הפרנסה ולא היה להם לתת לי. מהמקום הזה אמרתי לעצמי שלילדים שלי אתן כל מה שיעשה להם בטוח ונוח".
חמישה אחוזים מכלל האוכלוסייה לוקים בתופעת הבלט באוזניים בטווחים שונים. כלומר, חמישה ילדים מכל 100 נולדים עם אוזניים בולטות. ד"ר מיכל בנקלר, רופאה בכירה במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים קפלן ומנהלת מרפאת פלסטיקה תינוקות וילדים, מסבירה: "ככל שמתפתחת ההבנה הרפואית, כשמבחינים ביילוד עם מבנה אוזניים בולט, כבר בשבועות הראשונים לחייו, מניחים הרופאים סדים על האוזניים ומדביקים אותם לתקופה. ברוב המקרים המהלך חוסך ניתוח".
"ניתוח ההצמדה לילדים נמצא בעלייה מתמדת, ביחס ישיר למודעות ההורים לנושא. מבנה האוזן המרוחק מהראש נובע מכוסית גדולה (החלק הקרוב ביותר לפנים) וחסר קפל (החלק הסחוסי שלפני האפרכסת).לתיקון הפגם יש יותר מגרסה כירורגית אחת. המקובלת והמובילה היא הגישה שבה כורתים חלק מסחוס הקפל ובאמצעות חתך אחורי מוחדרים תפרים שמצמידים את האפרכסת למקומה הטבעי", מסבירה ד"ר בנקלר.
לפני כחמש שנים, מסבירה ד"ר בנקלר, היא פיתחה גישה ניתוחית שמייתרת את כריתת מקטע הסחוס. "בגישה שפיתחתי ושפורסמה בספרות הרפואית אני משתמשת רק בתפרים שמעצבים את צורת הכוסית כך שמתייתרת בעיית חסר הקפל. הניתוח נחשב קל ותוצאותיו לצמיתות.
הגיל המומלץ לניתוח הוא סביב שש כשהאוזניים כבר משלימות 90 אחוז מגודלן ועיקר המנותחים הם ילדים ובני נוער אבל יש גם בוגרים, למשל לפני גיוס או חתונה: "ההמלצה שלי היא להקדים כי לא פעם אני פוגשת ילדים ומבוגרים טרום ניתוח, כשהם כבר מצולקים נפשית". מהניתוח יוצאים עם חבישה סביב הגולגולת שבהמשך תוחלף בסרט או קשת עד לגמר עיצובן של האוזניים.
ג'וליה ותומר אדרי עודדו את התאומים שלהם, אופק ורועי, לעבור את הניתוח בגיל שבע וחצי. "הבנים נולדו פגים, במשקלים של 1.5 ק"ג ו-1.800 ק"ג וישר ניכר שאוזניהם בולטות. בדקו אותם והחריגה הייתה ב-90 מעלות כלפי חוץ. גם בעלי סובל מאותו מבנה אוזן אם כי בדרגת חומרה פחותה ובהתחלה עוד הסתלבטנו אם באמת האוזניים של הבנים גדולות מהרגיל", מתארת האם.
כבר בגיל גן שאלו התאומים את אימם אם אוזניהם בולטות. "באחד הבקרים עמדתי לידם כשהם צחצחו שיניים ורועי חזר על השאלה. עניתי לו שהן לא גדולות רק קצת בולטות ושזה דווקא יפה. אבל את הילדים שלי אי-אפשר לסבן והוא ענה לי: 'אני חושב שזה לא יפה'". ההורים לא הבחינו במצוקה אבל שובר השוויון הגיע ממקום לא צפוי. "לברק, הבן הבכור שלנו בן 11, יש חבר בכיתה שסובל מאותה תופעה ומאכזריות הילדים. הוא סבל משיימינג ועלבונות. אמרו לו 'אתה יכול לעוף עם האוזניים שלך'. חששתי שזה יהיה חלילה גורל הבנים. ועם כל העידוד שלי שהם יפים וחזקים, כמה כוח כבר יש לאמא אחת מול כיתה משפילה? ומכאן הפך הניתוח לקריטי בעיניי". צפו בתאומים אחרי הניתוח:
עכשיו אפשר לחייך. אופק ורועי לאחר הניתוח
ההורים התחילו בסקר שוק אבל לדבריהם אף אחד מהרופאים לא רכש את אמונם. "התאומים עוד התגלגלו על הרצפה והלכו מכות אז העדפנו לחכות שהם יגדלו קצת", מספרת ג'וליה. הקצת הגיע מהר משתיארה לעצמה האם, כשאופק חזר עגום מבית הספר לאחר שספג עלבונות על גודל אוזניו. "אמרתי לבעלי שזה המאני טיים וכדי להפחית חרדה, הצגתי את הניתוח כמשהו חיובי. אמרתי להם, אם תוכיחו לי שאתם מתנהגים יפה, עושים שיעורים ועוזרים בבית, אבא ואני נחשוב על ניתוח. הצגתי להם את זה כפרס".
6 צפייה בגלריה
"אין שום סיבה שמראה חיצוני יגבה מחיר חברתי מאף ילד בעולם". אופק ורועי עברו ניתוח להצמדת אוזניים
(צילום פרטי)
באפריל השנה הוכנסו התאומים לחדרי ניתוח ונותחו אחד אחרי השני בידי ד"ר בנקלר. בשלב השני של ההחלמה רכשה להם אימם סרטי ראש ולדבריה הם הלכו גאים לבית הספר. אחרי שעברה את החוויה, ג'וליה האם מציעה לסייע להורים נוספים במצבה: "כשהתחלנו את ההליך נכנסנו לרשתות החברתיות לחפש חומר והתרשמויות, לא מצאתי אף שיח בנושא. פה ושם אוזכרו ניתוחים כאלה במבוגרים אבל תכלס בילדים, לא היה כלום. כך שלא היה מי שיענה לשאלות שלנו, שיפיג את הפחדים שלי ורק בחדר של ד"ר בנקלר ראיתי לראשונה את הלפני ואחרי של הניתוח ומהמקום הזה שלי לא היה את מי לשאול".
ד"ר בנקלר אומרת ש"אין שום סיבה שמראה חיצוני יגבה מחיר חברתי מאף ילד בעולם, אבל לצערנו החיים מלמדים אחרת וילדים עוברים ביוש שמצטבר ומשבש את שמחת החיים שלהם, את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך העצמי. ולכן אני ממליצה על ניתוח להצמדת אוזניים בילדים, שנחשב לפשוט וקל יחסית, אבל כזה שמחולל מהפך בחייו של ילד שעבר ביוש".
