החרדה ואי הוודאות משותפים לכולנו, מבוגרים וילדים כאחד. המבוגרים חרדים בעצמם מהאירועים ומההשלכות שלהם, וכשיש ילדים מבוהלים בבית, הבעיה רק מתעצמת. איך מתמודדים עם זה וממשיכים לתפקד?
ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הראשית של עמותת ער"ן, אומרת ל-ynet Live: "אנחנו כהורים כיפת הברזל, המרחב המוגן של הילדים שלנו. המשוואה מאוד פשוטה: הורים יותר רגועים - ילדים פחות חרדים. נכון שקל יותר לומר את זה מאשר לעשות, אבל יש לנו תפקיד. זאת העבודה". צפו בריאיון איתה.
שירי דניאלס בראיון
(צילום: ירון ברנר)
ד"ר דניאלס מוסיפה ואומרת: "המצב הוא קשה, ולכן, במקום לנהל מתקפת נגד, ולהגיד לילד למה זה לא כל כך נורא, עדיף להגיד לו, 'אתה צודק, זה קשה, אנחנו עוברים ימים נוראיים ונעבור אותם ביחד'.
"אשר לסרטונים שמופצים ברשתות, צריך לומר לילד, 'תסתכל ותחליט בעצמך אם הסרטונים האלה עושים לך טוב'. שאלתי ילד אחד למה הוא ראה סרטון מסוים, והוא אמר, 'כי שלחו לי'. בכלל לא עולה על דעתו שאפשר לא לפתוח כל מה ששולחים".
קראו עוד:
ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, מתייחסת לסרטונים המופצים ברשתות: "לא צריך לקבל את הסרטונים האלה כגזירת גורל. אנחנו במלחמת מנע. כמו שהורים מתבצרים בממ"דים ומגינים על הילדים שלהם מפני חדירה של מחבלים בשר ודם, אז גם המלחמה הפסיכולוגית הזו, ראוי לחסום אותה, ואפשר לנסות לצנזר לילדים".
ילד בן 15-14 שחשוף לחומרים האלה כמו המבוגרים - מה אומרים לו?
"לא משלימים עם העובדה שהם יראו הכול. אפשר לתדרך אותם כמו שמתדרכים נגד התקפת סייבר. הסרטונים האלה מסוכנים כמו הווירוסים שיהרסו להם את ההישגים בקנדי-קראש. צריך למנוע חשיפה והפצה של תכנים איומים. אפשר להיות הרבה יותר מעורבים".
צפו בדבריה:
עידית גוטמן בראיון
(צילום: ירון ברנר)
מה אפשר להגיד לאנשים שנמצאים במצב כל כך קשה?
גל שחם, העובד הסוציאלי הראשי במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מספר על הצוות שלו שמלווה את האנשים שנמצאים עכשיו במצוקות המשמעותיות ביותר, בחוסר הוודאות, אלה שלא שוחחו עם בני משפחה מאז פרוץ הלחימה. צפו בריאיון איתו:
ישראל במלחמה מוקד נעדרים גל שחם
(צילום: ירון ברנר, שמוליק דודפור)
"אנחנו מקבלים את משפחות הנעדרים במרכז שהוקם עבורן באיירפורט סיטי", אמר. "בכניסה אליו מוצמד להן עובד סוציאלי שמלווה אותן לאורך כל התהליך, כשהן באות לאסוף ולתת מידע לגבי הנעדרים, לגבי בני משפחה שאין קשר איתם מאז שבת. אנשים מגיעים בלחץ גדול, בחרדה שהיא מאוד מובנת. התגובות הן מגוונות, וכל אדם מתמודד בדרך שלו. אנחנו מנסים לעזור להם ופשוט ללוות אותם, כי מה אפשר להגיד לאנשים שנמצאים במצב כל כך קשה, עם כל כך הרבה אי-ודאות וחרדה שמציפה?"
איך תומכים בהם?
"אנחנו פשוט שם. אנחנו איתם כדי להקשיב, ללוות, לשמוע. המרכז הזה לא ייתן להם מידע. הוא אוסף מידע. אם צריך לזהות אנשים, יש תהליך של בדיקה שלוקח זמן, וברגע שיש מידע שאפשר להוציא החוצה, יוצרים קשר עם המשפחה.
"אני חושב שהליווי הוא מאוד משמעותי. משרד הרווחה תגבר את מוקד 118 שלו, ואפשר לפנות לשם, להיעזר ולקבל את הליווי המתאים".
