בשבועות האחרונים כולנו התפרקנו בבכי. אין מי שהעצב פסח עליו ולא חווה טלטלה רגשית בהיקף כזה או אחר. בכי הוא דבר בריא, חשוב, תגובה טבעית לאירועים מעציבים שמקלה גם על הנפש הדואבת, אבל מאחורי הדמעות יש גם בעיות רפואיות שונות שכדאי שנכיר.
קראו עוד:
הדמעות נוצרות באופן קבוע ומטרתן העיקרית היא לסכך את העין וליצור מעטה דק של דמעות על העין, אשר תורם לחדות ראייה תקינה. התפקיד הרגשי של דמעות, דהיינו בכי בזמן כאב או צער, הוא בנוסף ליצור הבסיסי של הדמעות.
מצב שבו ישנה הפרשה מוגברת של דמעות מהעיניים, ללא סיבה ברורה, נקרא דמעת. התופעה יכולה להתרחש כתוצאה מבעיה בניקוז הדמעות, או לחילופין מייצור יתר של דמעות. בעוד שייצור יתר של דמעות יהיה ביטוי לפגיעה בעין על רקע דלקתי, גירוי או חבלה, חסימת דרכי דמעות תתבטא בהפרשות ללא אודם ניכר ובדרך כלל תהיה תופעה נלוות של דמעת.
איך זה קורה?
הדמעות אשר מיוצרות באופן קבוע, מתנקזות דרך מערכת ניקוז הדמעות לכיוון האף ומשם לסינוסים. מערכת הניקוז מתחילה בפונקטומים (חורים קטנים בשפת העפעף העליון והתחתון באזור הקרוב לאף), עוברת דרך צינורות קצרים (קנליקולי), לשק הדמעות, לצינור הנזו-לקרימלי ולאף.
החסימה בניקוז יכולה להיות במיקומים שונים, אך בדרך כלל נמצאת בחיבור שבין שק הדמעות לצינור הנזו-לקרימלי וקשורה להתפתחות לא מלאה של מערכת הניקוז ויצירת קרום (ממברנה) במיקום זה.
מאחר שהדמעות הנוצרות לא יכולות להתנקז (באופן מלא או חלקי) לכיוון האף, נוצר מאגר של דמעות בשק הדמעות. אותן דמעות הן קרקע פוריה להתרבות של חיידקים (בדרך כלל חיידקים אשר חיים על העור באופן נורמלי) והדמעות ישנו את הצבע והסמיכות ויהפכו להפרשות (לבנות, צהובות, ירוקות וכו'). באופן טבעי, כאשר יש צינון, המערכת תחסם יותר וכמות ותדירות ההפרשות יגדלו.
חסימת דרכי דמעות בילדים הינה תופעה שכיחה המופיעה ב-5%-30% מהילודים ובמרבית במקרים חולפת מעצמה עד גיל שנה. יש לציין כי החסימה אינה ביצור הדמעות, אלא במערכת הניקוז של הדמעות. דלקות עיניים חוזרות בתינוקות וילדים, אשר לרוב מתבטאות בהפרשות, הן בדרך כלל ביטוי לחסימת דרכי דמעות ולא דלקת עיניים אמיתית.
כיצד מטפלים?
ההפרשות, מכיוון שמבטאות חסימה ולא דלקת, אינן מדבקות. לא את העין השנייה ולא ילדים אחרים.
הטיפול המומלץ הוא ניקוי של ההפרשות בעזרת צמר גפן ומים פושרים (אין צורך להרתיח את המים, האזור הוא לא סטרילי). ניתן להשתמש בטיפות עיניים אנטיביוטיות, אך לזכור שהטיפות מטפלות בסימפטום ולא בתופעה. ההפרשות יחלפו לתקופה, אך סביר להניח שיחזרו כל עוד החסימה קיימת. חשוב לציין, שאין שום מקום לטיפול בטיפות המכילות סטרואידים.
במידה והתופעה נמשכת גם אחרי גיל שנה, היא דורשת התייחסות. לעיתים יש צורך בהתערבות כירורגית לצורך פתיחת החסימה. מומלץ מאוד לפנות לרופא עיניים (רצוי רופא עיניים ילדים) על מנת לבצע אבחון נכון והחלטה לגבי טיפול.
איך בכי יכול לפגוע בקול שלנו?
בכי הוא פעילות מוטורית מורכבת, המגורה מסיבות רגשיות אצל תינוקות ומבוגרים. צליל הבכי מופק בדרך כלל בנפחי ריאות גבוהים, בעקבות עלייה פתאומית בלחץ בגובה מיתרי הקול, וברמות עוצמה שעלולות לעלות על שירה רגילה.
בגרון שלנו יש אספקת עצבים עשירה וישירה ממערכת העצבים המרכזית, דבר שמאפשר לנו שליטה רצונית ומלאה בתנועות המיתרים. יש גם עוד מערכת חשובה שנקראת המערכת העצבים האוטונומית, שתפקידה לווסת את תפקוד האיברים הפנימיים שלנו כמו לחץ דם, דופק, בליעה, פעילות מעיים ועיכול.
מערכת העצבים האוטונומית קשורה קשר הדוק למרכזי הרגשות במוח וחיבור זה עוזר להסביר מדוע, למשל, אנחנו מסוגלים לזהות מתי יקירינו עצובים או כועסים משינויים עדינים בהבעת הפנים, תנוחת הגוף וכמובן טון דיבור.
בכי יכול לנפח את מיתרי הקול, כאשר במצב כזה - מיתרי קול נפוחים לא עובדים ביעילות רבה. הפגיעה כוללת טווח מוגבל ופגיעה בשליטה ווקאלית. בנוסף, בזמן בכי, הסינוסים מתנפחים. זה נותן את צליל האף האופייני, שנשמע כמו במצבים שבהם סובלים מהצטננות או זיהום בסינוסים.
מצב זה יכול להוביל לנזק קולי. אפילו בכי חזק מדי או ארוך מדי, יכול לגרום לפציעה במיתרי הקול, ולאורך זמן, יכול להוביל להתפתחות של יבלות על פני מיתרי הקול.
נפיחות של מיתרי הקול כתוצאה מבכי ממושך, יכולה לקחת זמן עד שתיעלם. תקופה ממושכת של בכי, כמו בזמן אבל או דיכאון, כפי שרבים מאתנו מרגישים בימים אלה, עלולה לגרום לנפיחות כרונית שמצריכה זמן החלמה ארוך עד חלוף הנפיחות.
איך ניתן להימנע מהנזק או לטפל בו?
מנוחה בקול היא הכרחית, שלא לדבר על מנוחה פיזית ושלווה פסיכולוגית. בימים אלה, כשאנחנו מוצאים את עצמנו בוכים בתדירות גבוהה יותר, ניתן לנקוט בכמה דרכים למזעור הנזק:
לדבר על הרגשות שלנו עם איש מקצוע במקום לבכות לבד. לדבר עם פסיכותרפיסט או פסיכיאטר, יכול לעזור לנו לפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות במצבים אלה. חשוב לזכור שאתם לא לבד. ישנם מוקדי סיוע ותמיכה נפשית בחינם, כולל שיחות טלפון, בחסות משרד הבריאות וקופות החולים.
לחזק את החוסן הנפשי במצבי מלחמה. חשוב להיות חלק מקבוצה ולפעול בתוכה ולמענה, לחזק את תחושת ההשתייכות, הגברת תחושת הביטחון העצמי באמצעות עשייה ופעולה מאורגנת וחברתית.
לבצע תרגילי הרגעה, להקפיד על נשימות עמוקות. לפעמים אנחנו מפתחים הרגל רע או שניים של טכניקה ווקלית לאחר בכי ממושך, ובמקרים אלה צריך לערב קלינאית תקשורת לצורך טיפול קול וטיפול התנהגותי.
נוזלים: להקפיד על שתייה מרובה ולמנוע התייבשות של הגרון.
אז אם צריך לבכות אז קדימה – בכו. אבל, תמיד רצוי לנסות לא לדחוף את הקול שלכם חזק מדי או לזמן ארוך מדי. תצעקו את זה, דברו את זה, ואז תנו לעצמכם זמן לנוח ולהחלים.
הכותבים הם: ד"ר יונינה רון, רופאת עיניים בכירה בילדים, רמב"ם; ד"ר נדים חבשי, רופא מומחה בהפרעות קול ובליעה, רמב״ם
